פס"ד בערעור על שומות בצווים למספר שנים עוקבות

לפניי ערעור על שומות בצווים לשנות המס 1995-1999 שהוצאו למערערים, חברה פרטית ובעל השליטה ומנהלה הפעיל. במקביל להוצאת הצווים, התנהלו כנגד המערערים שני הליכים פליליים בהם הם הורשעו. לאחר ההרשעה בהליך הפלילי השני, התבצע חילוט של חלק מהונו של המערער בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"). השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים ולגביה בלבד ביקשו להשמיע את טענותיהם, היא האם בנסיבות ערעור זה יש השפעה לחילוט על השומות שהוציא המשיב.

1. המערער 1, בנימין רביזדה (להלן: "המערער"), הוא הבעלים והמנהל של המערערת 2, דור חן מסחר בע"מ (להלן: "המערערת"). המערערים עסקו בניכיון שיקים ובמתן הלוואות בשוק האפור בהיקף נרחב, מבלי שניהלו ספרים ומבלי לדווח על הכנסותיהם כדין.
2. כנגד המערערים הוגשו שני כתבי אישום:

כתב האישום הראשון – במסגרת ת"פ (שלום, ת"א) 7146/01 מד"י נ' רביזדה בנימין ואח' (8.6.2005), אשר  ייחס למערערים פעילות של ניכיון שיקים ומתן הלוואות בהיקף של כ-2 מיליארד ₪, בין השנים 1998-1995. בית המשפט (כבוד השופטת י' אמסטרדם) הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם (להלן: "ההליך הפלילי הראשון").

כתב האישום השני – במסגרת ת"פ (מחוזי, ת"א) 40183/02 מד"י נ' בנימין רביזדה ואח' (18.4.2012), אשר  ייחס למערערים פעילות של ניכיון שיקים ומתן הלוואות בהיקף של כ-4.8 מיליארד ₪, בין השנים 2002-1999. בית המשפט (כבוד השופט א' שהם) הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם. כתב האישום השני התייחס בין השאר לפרשה הידועה של הבנק למסחר. מכתב האישום עולה כי המערער היה בעליהם של בתי הימורים בארץ ובחו"ל, שבהם שלט באמצעות חברות שהיו בשליטתו או באמצעות אחרים. במסגרת כך העניק המערער אשראי בריבית גבוהה למהמרים בבתי ההימורים שבשליטתו ובין היתר למר עופר מקסימוב, לשם קיזוז הפסדיו בהימורים. המערער ידע, כך לפי כתב האישום, כי אחותו של מקסימוב, הגב' אסתר אלון, היא עובדת הבנק למסחר והוא קשר עמה ועם מקסימוב קשר לגנוב כספים מהבנק למסחר בסכום של כ-144 מיליוני ₪. לימים, מעלה גב' אלון בכספי הבנק למסחר לטובת החזר החוב של אחיה למערער, והביאה להתמוטטות הבנק למסחר.  המערער הורשע בביצוע עבירות לפי חוקים שונים, בין היתר חוק איסור הלבנת הון (להלן: "ההליך הפלילי השני"; שני ההליכים הפליליים, הראשון והשני, יכונו להלן יחדיו: "ההליכים הפליליים").

ערעורים שהגישו המערערים על פסקי הדין שניתנו בהליכים הפליליים נדחו, והרשעתם הפכה לסופית.

3. בעקבות הרשעתו של המערער בהליך הפלילי השני, הורה כבוד השופט ד' רוזן בת"א (מחוזי ת"א) 2116-08-15 מדינת ישראל נ' רביזדה (11.6.2016) על חילוט נכסי המערער מכוח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. במסגרת החילוט חולטו כספים בסך של כ-19,300,000 ₪ וכן נכסי מקרקעין שונים. שוויים הכולל של הנכסים שחולטו, עומד על סך של 34,840,273 ₪ (להלן: "החילוט").
4. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שלא רק שצו החילוט ניתן בשנת 2016, אלא שהליך החילוט התייחס לעבירות שבוצעו בשנים 2002-2000, לאחר שנות המס שבמחלוקת בערעור זה.
5. שומות שיצאו למערערים לשנות המס 2002-2000, הן שומות מס סגורות, ועניינן אינו עומד לבחינה בערעור זה.
6. שנות המס שבמחלוקת בערעור זה, הן השנים 1999-1995 (להלן: שנות המס שבמחלוקת"). בגין שנות מס אלה התנהל כבר בין הצדדים בעבר הליך ערעור, וזאת במסגרת עמ"ה 1263/03. הליך ערעור קודם זה הסתיים בכך שלבקשת הצדדים התיק הושב להליכי השומה, מתוך מחשבה של הצדדים כי יעלה בידם לסיים את המחלוקת בדרך של הסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט, אלא שבדיעבד התברר כי עניין זה לא צלח. המשיב הוציא למערערים שומות בצווים לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), ובעקבותיהם הוגש הערעור שלפניי.
7. המשיב הוציא למערערים שתי שומות חלופיות:

שומה למערער: במסגרת שומה זו, שהיא שומתו העיקרית של המשיב, יוחסו כל ההכנסות למערער ולא למערערת, וזאת בשל כך שלמערער היה ייפוי כוח לפעול בחשבונות הבנק של המערערת והוא עשה בהם כבשלו. כמו כן, שיקים שהגיעו לכאורה למערערת הופקדו על-ידי המערער בחשבונות בנק שלו ושל בני משפחתו (פירוט חשבונות הבנק מצוי בעמ' 4 ו-5 להכרעת הדין בהליך הפלילי הראשון). לאור זאת ובשים לב למכלול התמונה שהתבררה בהלכים הפליליים ולפיה המערער הוא שניהל בעצמו את כל הפעילות הכלכלית העבריינית תוך שלעיתים הוא עושה שימוש בשמם של אחרים, טען המשיב כי יש לייחס את ההכנסות ישירות למערער כהכנסה שלו מעסק.

שומה חלופית למערערת ולמערער: במסגרת שומה חלופית זו יוחסו ההכנסות ראשית למערערת, ולאחר מכן, תוך הפחתת מס החברות בו צפויה המערערת לשאת, יוחסו רווחי המערערת למערער כהכנסה מדיבידנד.

המשיב הבהיר את עמדתו בייחס לשומות חלופיות אלה במסגרת הודעה שהגיש לבית המשפט ביום 6.5.2019. למערערים ניתנה מראש האפשרות להגיב על טענות אלה, והם בחרו שלא להגיש כל תגובה. בסעיף 2 להחלטה שניתנה ביום 28.5.2019 מצאתי לנכון להזכיר את העדר תגובתם של המערערים לעניין זה, ואף לאחר מכן לא מצאו המערערים להגיש כל בקשה להציג טענות בעניין זה. גם במסגרת הסיכומים שהגישו, לא ביקשו המערערים להציג כל טענה בעניין האמור אלא במפורש ביקשו לייחדם רק לעניין השפעת החילוט על השומות (כך עולה מפרוטוקול הדיון מיום 29.4.2019).

8. הצדדים לא היו חלוקים ביניהם כי לאור ההרשעות בהלכים הפליליים ובהתאם להוראות סעיפים 42א ו- 42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, הממצאים והמסקנות שנקבעו בהליכים הפליליים, קבילים כראיה בערעור זה. אלא שבין הצדדים התגלתה מחלוקת אודות גובה ההכנסות שנקבע בהליכים הפליליים כי הם הפיקו.

הצדדים שטחו את טענותיהם בעניין זה, ובהחלטה מפורטת מיום 28.5.2019 קבעתי כי גובה ההכנסות בשנות המס שבמחלוקת עומד על סך של 17,645,940 ₪.