פס"ד בערעור על סירוב בית משפט למשפחה לאשר הסכם בני זוג

3#>
1. בפניי ערעור שהגישו המערערים על פסק דינו של בית משפט קמא (כב' השופטת גליק) מיום 15.10.17 אשר לא הסכימה לאשר הסכם שלום בית, ממון ולחילופין גירושין שנחתם בין הצדדים ביום 25.9.17, וזאת הואיל ויש בו קיפוח של האישה. הקיפוח בא לידי ביטוי בקביעה כי ביחס לחיסכון המשפחתי החלוקה לא תהיה שווה אלא 35 אחוז לאישה ו-65 אחוז לבעל, וכשבית משפט קמא הוסיף "בגין חוסר אמון צדדים מתגרשים, אולם  אין הם מפסידים רכוש שהוא חיסכון משפחתי". 
2. בערעור נטען כי בית משפט קמא לא בחן את כלל הנסיבות וכך גם התערב במקום שלא היה מקום להתערב, תוך שהמערערים מפנים לפסיקה הקובעת זאת. 
3. לא בכדי קבעתי קדם ערעור בערעור, הואיל ולמעשה אין משיב לערעור. יוער כי כפי שנמסר על ידי ב"כ המערערים בעת ששליחה ממשרדה ניסתה להגיש את הערעור המזכירות לא היתה מוכנה לכך עד שלא הוסיפו כמשיב את משרד המשפטים או מדינת ישראל. בעניין אחרון זה יש להדגיש כי קיימים מקרים, הגם שהם חריגים, שאין משיב בערעור והדוגמא דנן היא דוגמא לכך, ובנסיבות שכאלו ראוי שהמזכירות תבחן את הדברים או תקבל הנחיה מתאימה.דברים אלו יפים גם בכל הקשור לעירבון הואיל ואם אין משיב אין מקום להבטיח הוצאות. 
4. לאחר ששמעתי את הצדדים והסברתי להם את אשר מופיע בהסכם שנכרת ביניהם, סבורני כי לא היה מקום שבית משפט קמא ידחה את הבקשה לאישור ההסכם ובמיוחד ללא הנמקה אלא בנימוק שאם מדובר על חוסר אמון אזי מתגרשים, ועם כל הכבוד דומה כי יכולה להיות גישה הפוכה לפיה אם קיים חוסר אמון אזי הצדדים יבקשו לבנות יחסי אמון גם אם הדבר כרוך בוויתור כלכלי זה או אחר ובלבד שאכן בית המשפט ישוכנע כי הדבר נעשה מרצון חופשי ובהתאם לנדרש לפי כל דין. יוער כי בית משפט קמא התעלם מהסכם קודם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין עוד בשנת 2009 על ידי כב' השופטת טובה סיון ז"ל וכשכבר באותו הסכם החלוקה היתה 40 אחוז 60 אחוז, ומכך שמדובר בשינוי מה בתנאי זה הקיים כבר משנת 2009 ולמצער היה מקום להידרש לאמור בהסכם הקודם. יתר על כן, סבורני כי רשאים בני זוג להסכים לאשר ימצאו לנכון וכשבית המשפט אמור לבחון שאכן הדבר נעשה מרצון חופשי וכנדרש לפי כל דין, וכאשר אין באמור לפגוע בתקנת הציבור. 
5. במסגרת הדיון היום וכמפורט בפרוטוקול ניתן להבין הכיצד ומדוע הגיעו הצדדים להסכמות שהגיעו. אכן בכל הקשור לנושא בדיקת הפוליגרף ציינתי בפני המערער האם הוא עומד על דרישה זו והבנתי שדרישה זו חשובה לו ומקובלת על המערערת וכשבסופו של יום מדובר בחיוב אשר אם המערערת לא תחפוץ לבצעו אזי ישנה משמעות של פרידה, ואם זה רצון הצדדים אכבד זאת. עוד הובהר לצדדים כי בכל הקשור לנושא של משמורת והסדרי שהיה, הואיל וכיום הם גרים יחדיו ובתקווה שהדבר יימשך, האישור הינו אך ורק אישור כי לעת הזו קיימת הסכמה בשאלה זו אולם בבוא העת, ככל שיידרש הדבר, תיבחן שאלת טובת הילדים ובהתאם לנסיבות כפי שישררו באותה עת. 
6. בכפוף לאמור ואשר צוין במסגרת הפרוטוקול שוכנעתי כי אכן הצדדים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי, תוך הבנת תוכנו של ההסכם, מהותו ותוצאותיו - אני מאשר את ההסכם כהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, וכך גם לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959, ולפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, ובכפוף לאשר צוין לעיל ועל פי כל דין. בכל הקשור לנושא של שלום הבית והקשור לכך – מדובר אכן בהסכם אולם אינו בגדר סמכות בית המשפט לענייני משפחה ובעקבות כך סמכות בית משפט זה, דהיינו עצם החיוב לשלום בית, וכך גם כל הקשור לנושא הגירושין אשר הינו בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני. כך גם ניתן תוקף של פסק דין להסכם, בכפוף לאמור, לפי סעיף 3(ג) לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995. 
7. כמובן שהמזכירות תחזיר את העירבון למערערים באמצעות באת כוחם. 8. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים. <#4#>
ניתנה והודעה היום י"ב ניסן תשע"ח, 28/03/2018 במעמד הנוכחים.
 
ישעיהו שנלר, שופט, סגן נשיא