פס"ד בערעור על חומרת העונש למורשע בעבירות של תקיפה סתם ועוד

1. ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בראשל"צ (כב' השופט אבנון) בת"פ 36684-03-18 מיום 20/05/2019 שניתן לאחר שהמערער הורשע בהכרעת דין מיום 16/4/2019 בביצוע עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. לאחר שנחשף למלוא העדויות והראיות בימ"ש קמא החליט לזכות את המערער מחמת הספק מגניבת מפתחות שיוחסה לו באישום הראשון ומעבירת איומים שיוחסה לו באישום השני. המערער נדון לעונש של 13 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, פיצוי בסך 5,000 ₪ שלא שילם עד היום וקנס בסך 1,000 ₪ שלא שילם עד היום.

2. המערער מלין כנגד חומרת רכיב המאסר בפועל ועותר להשית עליו עונש של מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות או של"צ.

3. בימ"ש קמא כאמור הרשיע את המערער לאחר שנוהלו הוכחות בפניו ותיאר את מעשי המערער כ"סרט אימה" שהתרחש במציאות. בערב יום השואה מצוי היה בעל החנות, אדם מבוגר לאחר אירוע מוחי כשהמטפל שלו מצוי לצידו וכן שלושה עובדים בחנות גדולה לציוד תינוקות. המערער נכנס לחנות, וידא שבעל החנות במקום והאיץ בשתי עובדות לסגור את החנות ולעזוב את המקום. או אז הורה המערער לעובד להכניס לחנות הסגורה 3 אנשים נוספים שהגיעו עם המערער, המערער ואחרים אספו את מכשירי הטלפון של הנוכחים במקום והניחו אותם בצד. המערער ביקש מבעל החנות לכבות את מצלמות האבטחה וניתק את המצלמות ממכשיר הDVR. המערער דרש מבעל החנות לשלם לו 100,000 דולר ולבטל את התביעה שהגיש נגדו – המניע למעשה העברייני. הטלפון בחנות צלצל, העובד במקום ניגש לענות אז תקף המערער את העובד במכה על גבו, חטף את מכשיר הטלפון מידו והודיע לאדם שצלצל כי החנות סגורה. למקום הגיע בנו של הבעלים של החנות שמשמש כמנהל החנות, אחד האחרים ניגש אליו בדרישה שיחזור למכשיר הטלפון, מנהל החנות התנגד ובתגובה הותקף באגרופים על ידי המערער ואחרים. אחד מהם אף נטל את מקל ההליכה של הבעלים של החנות והיכה את המתלונן שנחבל בראשו, אשר נפל והתעלף לפרק זמן קצר. המערער ואחרים עזבו את המקום תוך שהמערער נטל עימו את מכשיר הDVR.

4. בימ"ש קמא פירט בגזר הדין את טיעוני הצדדים ואת הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של המערער – הגנה על שלמות גופו ובריאותו של הפרט ושמירה על קניינו. בהמשך בימ"ש קמא פירט רצף של נסיבות מחמירות שעולות בהשתלשלות העבריינית, כאשר עסקינן באירוע שקדם לו תכנון, המערער היה העבריין המרכזי שיזם את האירוע והוביל אותו, למתלונן נגרם נזק שבנס הסתיים בחבלה קלה יחסית כשכאמור ברקע הליכים משפטיים מתנהלים. בימ"ש קמא ציין כי "חומרה מיוחדת נלמדת מהאופן מזרה האימה בו ביצע הנאשם את מעשיו" (פסקה 7 לגזר הדין), והכל כפי שעולה באופן ברור מעובדות כתב האישום ומהעדויות שנשמעו בפני בימ"ש קמא.

5. בהמשך בימ"ש קמא פירט פסקי דין ולאחר עריכת השינויים המחוייבים קבע מתחם ענישה שנע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

לענין זה ציין בימ"ש קמא שאומנם המאשימה הציעה מתחם ענישה מקל, אך קבע כי האחריות לקביעת מתחם הענישה מוטלת על ביהמ"ש.

6. באשר לנסיבות הקשורות למערער בימ"ש נתן דעתו לכך שמדובר במערער בן 47 אשר שירת שירות צבאי מלא, נעדר הרשעות קודמות אשר מתנהל באופן נורמטיבי. כמו כן בימ"ש קמא היה ער לכך שבעקבות האירוע איבד המערער את מטה לחמו כבעל צי'נג'. בסופו של יום, מיקם את עונשו של המערער בשליש התחתון של מתחם הענישה – לעומת עתירת התביעה שביקשה למקם את עונשו בשליש העליון של המתחם, וכך גזר את עונשו כפי שפורט לעיל.

7. בפתח הדיון הגיש הסנגור המלומד מכתב מאת הבעלים של החנות (אותו אדם מבוגר שנכח במקום עם המטפל הסיעודי) ממנו עולה בקשתו להקל בעונשו של המערער. כן הוגש סיכום ביקור מאת פסיכיאטר, ד"ר כץ, מיום 19/10/20 אשר מתאר כי המערער סובל מתסמונת בתר חבלתית עם פגיעה תפקודית משמעותית מאז 2016 וזקוק לטיפול נפשי משולב. הסנגור סבור כי שגה בימ"ש קמא והטיל על מרשו עונש חמור לאור השיהוי בהגשת כתב האישום, עמדתו של הבעלים של החנות ומצבו של המערער. כן הרחיב באשר להליך משפטי אחר שהתנהל בעניינו של המערער, אשר הסתיים בביטול כתב אישום לאחר שהמערער שהה במעצר מספר חודשים.

כן טען, כי מהפסיקה שסקר בימ"ש קמא עולה כי בימ"ש קמא הטיל עליו עונש מאסר חמור ממדיניות הענישה הנוהגת.

8. ב"כ המשיבה סמכה ידיה על גזר הדין, ציינה כי המדובר במערער שעד היום לא לוקח אחריות על מעשיו, לא שילם את הפיצוי שהוטל עליו, וכן ציינה שאותו הליך משפטי אחר הסתיים עוד בטרם נשמעו הטיעונים לעונש וניתן גזר הדין, כשנושא זה לא הועלה כלל בפני ביהמ"ש קמא.