פס"ד בערעור על החלטת הוועדה הרפואית בעניין ליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות עקב שירותו הצבאי

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מ-3/9/19, אשר דחתה את ערעורו של המערער על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית מ-24/3/19, והותירה את הקביעה כי המערער סובל מליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות, המקנה לו נכות בשיעור 1%.

2.המערער יליד 1977, הגיש תביעה לקצין התגמולים להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל ככאלה שנגרמו לו עקב השירות.

הכרת קצין התגמולים, כמפורט במכתב מ-5/5/19, היתה כי ליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות אירע בתקופת שירותו של המערער ועקב שירותו הצבאי, אולם לא הוכרה פגיעה אצל המערער בתדירויות הדיבור.

הכרה זו מבוססת על חוות-דעתו של ד"ר אלי ולדנר מ-19/11/18, אשר חיווה דעתו כי יש להכיר בקשר של גרימה בין ליקוי השמיעה בתדירויות הגבוהות בלבד ובטינטון, לבין תנאי השירות.

משההכרה הינה רק בתדירויות הגבוהות ובטינטון, הרי לוועדה רפואית אין סמכות לבחון שאלת קביעת קיומם של אחוזי נכות בהתייחס לתדירויות הדיבור שלא הוכרו, אך יחד עם זאת, מן הראוי היה להודיע למערער כי באשר לדחיית תביעתו להכרה, בכל הקשור לתדירויות הדיבור יש לו הזכות להגיש ערר לוועדת ערר שליד בית-משפט שלום, ולא נעשה כך במכתב מ-5/5/19.

אשר על כן, הודיע ב"כ המשיב כי נתונה הסכמת המשיב שלמערער תינתן שהות להגיש ערר לוועדת ערר בתוך 30 יום ממועד סיום מצב החירום בבתי-המשפט עקב נגיף הקורונה, כפי שנקבע בתקנות.

משכך, ובכל הקשור לשאלת קיומה של פגיעה שהינה פועל יוצא של השירות, בתדירויות הדיבור, אין מקום להתייחס לכך במסגרת ערעור זה, ולמערער תינתן האפשרות להגיש ערר לוועדת ערר, כמפורט לעיל.

3.בכל הקשור בקיומו של ליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות, ובשאלת קיומו של טינטון קבוע, הרי עניינים אלה היו בסמכות הוועדה הרפואית, לאור הכרת קצין התגמולים בליקויים אלה.

המערער ציין בבקשתו להכרה בנכות, כי הינו יליד 1977, התגייס לשירות סדיר עם פרופיל 97, והמשיך לשרת בשירות קבע לאחר שירותו הסדיר.

המערער ציין כי נחשף לרעש מנועי טנקים בעבודות של כלי עבודה שונים, וכן לרעש ירי פגזים.