פס"ד בערעור על החלטת דחיית בקשה שהגישה אישה להטלת עיקול זמני על מלוא זכויות הבעל בנכסים בישראל אצל 36 מחזיקים מהטעם כי ניתן כבר צו מניעה זמני כלפי הבעל ועל כן מדובר "בכפל סעדים"

לפני ערעור על החלטת כב' רשמת בית המשפט מיום 27.10.16, בה נדחתה בקשת המערערת למתן צו עיקול זמני על מלוא זכויותיו של המשיב בנכסיו בישראל אצל 36 מחזיקים המפורטים בבקשה, זאת לצורך הבטחת התביעה הרכושית אותה הגישה המערערת כנגד המשיב.

רקע עובדתי ודיוני:

1. המערערת (להלן: "האישה") והמשיב (להלן: "הבעל") (להלן ביחד: "הצדדים") נישאו זל"ז ביום 27.5.84, ומנישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים, מתוכם כיום שלושה בגירים ואחד קטין.

2. תחילתם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים פורטו בהחלטתי מיום 18.2.18, בה קבעתי כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה הרכושית אותה הגישה האישה ביום 26.6.16 (תמ"ש 51836-06-16, להלן: "התביעה הרכושית"), ואין צורך לשוב על הדברים.

3. לענייננו, די לציין כי יום לאחר הגשת התביעה הרכושית, ביום 27.6.16, הגישה האישה – באמצעות בא-כוחה הקודם ובמעמד צד אחד – בקשה למתן צו מניעה ולהגבלת שימוש בנכסים (בקשה מס' 1, להלן: "הבקשה לצו מניעה"). במועד זה נעתרה כב' רשמת בית המשפט לבקשה וניתן צו מניעה זמני האוסר על הבעל לעשות כל דיספוזיציה במחצית זכויותיו אשר נצברו במהלך שנות נישואיו לאישה (להלן: "צו המניעה הזמני"). בתגובתו מיום 7.7.16 הסכים הבעל, מבלי לפגוע באיזו מטענותיו, כי צו המניעה הזמני יוותר על כנו ללא צורך בדיון, וכך הורתה כב' רשמת בית המשפט.

4. ביום 18.9.16 הגישה האישה – באמצעות באת-כוחה הנוכחית ובמעמד צד אחד – בקשה למתן צו עיקול זמני על מלוא זכויותיו של הבעל אצל 36 מחזיקים, בהם לשכת רישום המקרקעין ומנהל מקרקעי ישראל, בנקים, חברות ביטוח, פנסיה, גמל ובתי השקעות, משרד הרישוי, רשם החברות, רשם השותפויות ורשם העמותות, זאת הן בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והן על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "הבקשה לצו עיקול זמני"). בו ביום קבעה כב' רשמת בית המשפט, כי הואיל וממועד הגשת התביעה חלפו כמעט שלושה חודשים וכן לאור צו המניעה הזמני, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה במעמד צד אחד.

5. לאחר קבלת תגובת הבעל ותשובת האישה, ביום 27.10.16 ניתנה החלטת כב' רשמת בית המשפט אשר ביחס אליה הוגש הערעור דנן, וזו לשונה:

"6.          דין הבקשה להידחות.

7. צו עיקול זמני ברישום בהתאם לתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בדומה לצו מניעה זמני בהתאם לתקנה 383, נועד להקפיא, באופן זמני, נכסים הדרושים כדי להבטיח קיומו של פסק דין שיינתן, ככל שיינתן. צו עיקול זמני ברישום הוא צו חפצי. בשונה מכך, צו מניעה זמני בהתאם לתקנה 383 (אשר יסודו בצו מרווה אשר אומץ מן הדין האנגלי בהעדר בלית סעד של עיקול זמני באותו דין), הוא צו אישי המופנה אל המשיב גופו. משום כך, ניתן להחיל צו זה אף ביחס לזכויות המצויות מחוץ לישראל, וכך אף מורה במפורש תקנה 383(ב), וזאת בשונה מצו עיקול זמני המוגבל לזכויות הנמצאות בישראל בלבד.
8. במקרה שלפניי, כאמור, בחרה המבקשת להגיש בקשה למתן צו מניעה זמני לאיסור דיספוזיציה במחצית מזכויות המשיב. בקשה זו, כאמור, נעתרה. לפיכך, איני מוצאת כי יש מקום כעת ליתן צו נוסף על זכויות המשיב, בדוגמת צו עיקול זמני, אשר נועד לאותה תכלית ממש אשר לשמה נועד צו המניעה הזמני אשר ניתן זה כבר. על אף ההבדלים בין שני הסעדים הזמניים עליהם עמדתי לעיל, איני מקבלת את טענת המבקשת לפיה יש ליתן – בנוסף לצו המניעה הזמני אשר ניתן זה כבר – אף צו עיקול זמני, משום הטענה שאכיפתו של צו עיקול זמני אפקטיבית יותר. המבקשת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה כי המשיב פעל להפרת צו המניעה הזמני אשר ניתן, צו אשר נותר על כנו בהסכמת המשיב מבלי שהתקיים דיון לגוף הבקשה. לפיכך, אין מקום לצאת מן ההנחה כי קיים חשש שהמשיב עומד להפר את הצו אשר ניתן נגדו, וכי חשש זה מצדיק כפל סעדים זמניים.
9. הואיל וצו המניעה הזמני אשר ניתן חל אף על זכויות המשיב בחו"ל, מתייתר הצורך הנטען להקפיא את מלוא זכויות המשיב בנכסים בישראל (להבדיל ממחצית) לצורך הבטחת מחצית הזכויות בנכסים הנמצאים בחו"ל.
10. בשולי הדברים אציין, כי צו עיקול זמני ברישום אינו מהווה חלופה לסעד של גילוי מסמכים, אף שלאור מספרם הרב של המחזיקים המצוינים בבקשה (36 מחזיקים) אשר ביחס למרביתם כלל לא ידוע למבקשת האם למבקש אכן זכויות אצלם, ולאור הסעדים המבוקשים בבקשה כמפורט לעיל, נראה כי חלק מתכלית הבקשה היא גילוי זכויות ולא עיקול זכויות.