פס"ד בערעור על גביית חוב מס

מבוא

1. ערעור על החלטת המשיב (להלן- "המנהל") מיום 16.6.2019, לגבות מהמערער 218,030 ₪, על חשבון חוב המס של חברת ב.א.ל.ב. בע"מ (להלן: "החייבת"), חברה בשליטתו המלאה של המערער, על פי הוראות סעיף 106 בחוק מס ערך מוסף, התשל"ה- 1975 (להלן- "חוק מס ערך מוסף").
2. על פי האמור בהחלטה נושא הערעור (להלן- "החלטת המנהל"), לחייבת חוב מס בסך של 3,033,302 ₪, שמקורו בכפל מס שהושת עליה, בסך של 2,876,310 ₪, וכן בקנס שהושת בגין אי ניהול ספרים, בסך של 156,992 ₪. פורט כי החייבת העבירה לידי המערער 218,030 ₪, אשר נתפסו בביתו במהלך פעילות משטרתית לחיפוש אמל"ח. עוד פורט בהחלטת המנהל כי לבקשת המערער נערך ביום 11.2.2019 שימוע בעל פה, שבמהלכו טען המערער כי לסכום הכסף שנתפס מקורות שונים, מלבד החזר מס הכנסה, ואולם לא הוגשה כל אסמכתא בדבר מקורות אחרים של הכסף. בהחלטת המנהל צוין כי הואיל ומתקיימים בענייננו תנאי סעיף 106 בחוק מס ערך מוסף, החליט המנהל לגבות מהמערער, על חשבון החוב של החייבת, סכום של 218,030 ₪, כגובה סכום הכסף שהועבר לידי המערער מהחייבת, בצירוף ריבית והצמדה עד התשלום בפועל.
3. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הצדדים, ראיותיהם וטענותיהם מצאתי שיש לדחות את הערעור.

העובדות

4. בעקבות ביקורת שנערכה לחייבת לשנות המס 2012-2014 חייב המנהל את החייבת, ביום 13.9.17, בכפל מס בסך של 2,661,608 ₪ על פי סעיף 50(א1) בחוק מס ערך מוסף, בגין ניכוי תשומות על פי חשבוניות שהוצאו שלא כדין. עוד חייב המנהל את החייבת באותו המועד בקנס בסך של 156,992 ₪, על פי סעיף 95 בחוק מס ערך מוסף, לאחר פסילת ספריה, בגין אי ניהול פנקסים כדין.
5. ביום 23.11.2017 הגישה החייבת ערעור על החלטות המנהל לחייבה בכפל המס ובקנס, אשר התברר בתיק 41074-10-17 (להלן- "ערעור החייבת").
6. ביום 20.3.2018 העביר פקיד השומה לחשבון הבנק של החייבת החזר מס בסך של 255,956 ₪. בימים 21.3.2018 ו- 23.3.2018 משך המערער 253,980 ₪ במזומן מחשבון הבנק של החייבת.
7. ביום 27.5.2018 הוגשה בקשת החייבת למחיקת ערעור החייבת, ללא צו להוצאות. עוד באותו היום נמחק ערעור החייבת בהתאם לבקשתה. בעקבות מחיקת הערעור הפך חוב המס של החייבת לחוב סופי.
8. החייבת הפסיקה את פעילותה, כפי הנראה ביום 1.1.2018, מבלי ששילמה את חוב המס. אין מחלוקת כי לא נותרו לחייבת אמצעים לפירעון החוב.
9. ביום 19.11.2018 נערך חיפוש של משטרת ישראל בביתו של המערער. במהלך החיפוש נתפס אמל"ח, שהוחזק על ידי אחיו, וכן  סכום כסף בסך של 218,030 ₪ במזומן. בחקירתו השיב המערער כי מקורו של סכום הכסף שנתפס בהחזר מס מפקיד השומה שהוחזר לחייבת, וכאסמכתא הציג תדפיס בנק המעיד על קבלת ההחזר בחשבון הבנק של החייבת, ועל משיכת ההחזר על ידו.
10. ביום 2.1.2019 נשלחה למערער, במסירה אישית, הודעה על כוונת המנהל להפעיל את סמכותו מכוח סעיפים 106(ב)(1) ו- 106(ב2) בחוק מס ערך מוסף. בהודעה פורט כי לחייבת חוב מס ערך מוסף בסך של 2,992,874 ₪, נכון ליום 2.1.2019, שמקורו בכפל מס בסך 2,809,257 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך 183,617 ₪. עוד פורט בהודעה כי ביום 1.1.2018 הפסיקה החייבת את פעילותה, וכי עד מועד מתן ההודעה לא הסדירה את חובה. בהודעה פורט כי מחומר החקירה שבידי המנהל עולה כי בימים 20.3.2018 ו- 21.3.2018 משך המערער מחשבון הבנק של החייבת סך של 253,980 ₪ במזומן. נכתב כי הסכום נמשך ללא תמורה.
11. ביום 16.6.2019 ניתנה כאמור החלטת המנהל לחייב את המערער בחוב מס של החייבת, בסכום של 218,030 ₪.

המחלוקת בין הצדדים

12. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם מתקיימים בענייננו תנאי סעיף 106(ב)(1) או 106(ב2), בחוק מס ערך מוסף, המאפשרים למנהל לגבות מהמערער את סכום הכסף על חשבון החוב של החייבת, כפי שטען המנהל. לטענתו של המערער, לא מתקיימים תנאי הסעיף. טענותיו של המערער נטענו באופן כללי, ולא ברור האם משתמע מטענותיו כי לשיטתו לא מדובר בנכסיה של החייבת שהועברו לידיו, או שטענתו מתמקדת בכך שלא הייתה זו העברת נכסים ללא תמורה. עוד טען המערער חוב המס של החייבת לא היה חוב מס סופי בעת שמשך את סכומי הכסף מחשבונה של החייבת. מחלוקת נוספת בין הצדדים היא באשר לנטל השכנוע ולנטל הראיה.