פס"ד בערעור על אי הכרה בזכויות לפי חוק הנכים

1. לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 14.12.2016, שבמסגרתה דחה את פניית המערער להכרה בזכויותיו לפי חוק הנכים, בהיעדר קשר בין אירוע מיום 22.9.2008 לבין תלונותיו ביחס לברך ימין.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. המערער, יליד שנת 1989, שרת שירות סדיר בתפקיד נהג בחיל האוויר מיום 24.3.2008 ועד יום 24.11.2011.
3. ביום 22.2.2012 פנה המערער למשיב להכרה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים" או "החוק") בטענה לפגימה בברך ימין כתוצאה מהשירות. המערער תמך את פנייתו הנ"ל בתצהיר שערך ביום 4.3.2013, שבו טען כי ביום 10.4.2008 נחבל בברך ימין לאחר שהחליק במדרגות בדרכו לרכבת בעת שיצא לחופשת סוף-שבוע (להלן: "הנפילה הראשונה").

המערער פונה לבית חולים מאיר בכפר סבא, שם עבר צילומים ואובחנה נפיחות בברך וכן חשד לפגיעה במיניסקוס (ראו מסמך 20 לת"ר).

4. לטענת המערער, ביום 22.9.2008 נפל שוב עקב חוסר יציבות של הברך ונפצע בברך ימין פעם נוספת (להלן: "הנפילה השנייה"). המערער פונה לבית חולים סורוקה בבאר שבע ושהה בחופשת מחלה ארוכה של ארבעים וחמישה ימים (ראו מסמך 14 לת"ר).
5. המערער טוען כי בעקבות הנפילה השנייה מצב הברך החמיר, והוא נזקק לעזרת קביים לצורכי הליכה ובמשך שמונה עשר חודשים ביצע טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה.
6. בדיקת המיפוי שבציע המערער ביום 16.11.2008, הדגימה קליטה מוגברת בברך ימין עם חשד לשבר טראומטי (ראו מסמך 15 לת"ר).
7. המערער שב לבסיס לאחר כארבעה חודשים מהנפילה השנייה, כאשר לטענתו נעדר מפעילויות רבות שכן לא יכול היה לתפקד באופן שוטף. לפי תיעוד רפואי מיום 19.12.2011, לאחר תום השירות, התלונן המערער על כאבים בשתי הברכיים (ראו מסמך 4 לת"ר), כך גם מתיעוד רפואי נוסף מיום 27.5.2013 (ראו מסמך 109 לת"ר).
8. המערער טוען כי כיום הוא סובל מהגבלה קשה בתנועות הברך; קושי בכיפוף וביישור; נעילות של הברך; כאבים עזים; קשיים בשינה וקושי במציאת עבודה ובתפקוד יום-יומי.
9. בהחלטה מיום 13.4.2016, דחה המשיב את טענת המערער להכרה בזכות בגין הנפילה הראשונה, הואיל ולא נמצאו הוכחות כי נחבל בברך ימין בתאריך זה בנסיבות שתיאר בתצהירו. על החלטה זו לא הוגש ערעור.
10. ביום 30.9.2016 נערכה עבור המשיב חוות דעת אורתופדית ע"י ד"ר נחשון שזר (להלן: "מומחה המשיב"), לשאלת הקשר בין הנפילה השנייה לבין מצב ברך ימין. מומחה המשיב קבע כי ממצאי ההדמיה שהודגמו בברך - לא קשורים לתלונות המערער, וכי אין עדות אובייקטיבית לנזק תוך מפרקי בברך. לפיכך, שלל מומחה המשיב נכות בברך ימין כתוצאה מהחבלה מהנפילה השנייה ועל רקע האמור התקבלה החלטת המשיב מיום 14.12.2016.
11. המערער הגיש ערר מתוקן לתיק דנן, בו ביקש להוציא את חוות דעתו של מומחה המשיב מהתיק מאחר לטענתו המומחה יצא מתוך נקודת הנחה כי ישנה חבלה אחת מוכרת והיא הנפילה השנייה, ובשל טעות יסודית זו כל בסיס חוות דעתו שגויה.

עוד טוען המערער כי מומחה המשיב בחר להתעלם מקביעות במיפוי העצמות ואף ציטט את הפענוח באופן חלקי תוך השמטה של ממצא מהותי. בנוסף, טוען המערער כי מומחה המשיב התעלם מהתיעוד הרפואי המצביע על פגימה בפמור (עצם הירך), חשד לקרע במיניסקוס והגבלה קשה בתנועת הברך.

12. המשיב מנגד טוען כי החלטתו מיום 13.4.2016 (הנוגעת לנפילה הראשונה) היא חלוטה מאחר שהמערער לא ערער עליה. משכך, לטענת המשיב הערעור הנוכחי מתייחס להחלטה מיום 14.12.2016 בלבד, שהיא נוגעת כאמור לנפילה השנייה בלבד. המשיב מציין כי למען הסר ספק – הוא מכחיש את קיומם של שני האירועים הנטענים ומכחיש כל קשר בינם לבין השירות.
13. המערער ציין בערעורו כי בשל חסרון כיס נמנע מלצרף חוות דעת מטעמו המלמדת על טעויותיו הרבות של מומחה המשיב, שכן ככל ויוכר גם האירוע של הנפילה הראשונה – הרי שכל הקרקע תחת חוות דעתו נשמטת.

דיון והכרעה

14. השאלות הטענות הכרעה בהליך שלפניי הן: