פס"ד בערעור מורשע באי-הגשת דוחות מע"מ

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בטבריה (ס. הנשיא, כב' השופט י. נבון) בת.פ. 63103-10-17, מיום 11/7/19

נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט קמא אשר ייחס לו 7 עבירות שעניינן אי הגשת דוחות מע"מ. על פי כתב האישום, הנאשמת מס' 1 בכתב האישום – חברת ג.ס. מ. מוסא בע"מ והמערער שהיה מנהלה באותה עת חייבים היו להגיש דוחות במועד, בדרך שנקבעה בחוק ובתקנות מס ערך מוסף ולא עשו כן וזאת במהלך תקופה שבין חודש 10/2016 לחודש 06/2017. הם גם שילמו באופן חלקי את סכום המס הנובע מהדוחות, כך שסכום המס הכולל שלא שולם הינו 115,786 ₪.

לאחר מספר דחיות הודה המערער בביצוע העבירות וביקש להימנע מהרשעתו. בית המשפט קמא הורה על קבלת תסקיר שירות המבחן אשר יתייחס, בין היתר, לסוגיית אי ההרשעה.

בפני שירות המבחן הביע המערער חרטה על מעשיו ותיאר את הנסיבות שהובילו לקריסתו הכלכלית ולביצוע העבירות. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל יכולות תפקודיות טובות, משפחה תומכת ובעל ערכים נורמטיביים אשר ביצע את העבירות משיקול דעת מוטעה, כאשר ביצוען איננו מאפיין את מהלך חייו. לאור העובדה שהמערער (שהועסק באותה עת כמנהל שכיר בחנות למכירת בגדים) טען בפני שירות המבחן כי הוא בוגר תואר במשפטים וכי בכוונתו להתחיל בהתמחות כדי לעסוק בעריכת דין, המליץ שירות המבחן להימנע מלהרשיע את המערער, להסתפק בענישה באמצעות של"צ. שירות המבחן נימק את המלצתו זו בכך שמדובר בעבירה ראשונה ויחידה של המערער, שהוא מקבל עליה אחריות ומוכן לשאת בתוצאותיה וזאת על מנת להימנע מלפגוע בעתידו בכלל ובאפשרות לעסוק בעריכת דין בפרט.

יאמר כי מתוך התסקיר ומטיעוני ב"כ המערער עולה כי המערער סיים את לימודיו בשנת 2014, ולאחר מכן פנה לעסקים במסגרתם ביצע את העבירות דנן, ולמעשה לא החל בהתמחות במשך כל תקופה זו.

בפתח הדיון שנקבע לשם השמעת גזר הדין התייצב המערער כשברשותו מכתב ממשרד עורך הדין מחפוז חטיב, שלפיו יש נכונות לקבלו להתמחות. נאמר כי במהלך הדיון בערעור הובהר כי לעוה"ד חטיב אין אישור מטעם לשכת עורכי הדין לשמש כמאמן ולפיכך, הצעה זו איננה ישימה עוד.

בית המשפט קמא החליט בגזר דינו כי יש מקום להרשיע את המערער ודחה את בקשתו להימנע מהרשעה, וזאת מאחר ואיננו עומד בקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל (1997)). המערער נדון ל – 8 חודשי מאסר על תנאי, חויב לשלם קנס בסך 8,000 ₪ וכן לחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪.

כנגד פסק הדין הוגש הערעור שבפנינו, במסגרתו חזר וביקש המערער לבטל את ההרשעה ובהתאם לכך גם לבטל את כל רכיבי העונש בגזר הדין, מלבד רכיב ההתחייבות ובמקום זאת להסתפק בצו של"צ בהתאם להמלצת שירות המבחן. 

במהלך הדיון בערעור ניתנו למערער הזדמנויות להציג בפנינו אסמכתאות לפגיעה הקונקרטית שעלולה להיגרם לו כתוצאה מההרשעה, אולם אין בפנינו כיום מסמך המתאר פגיעה כזו, כפי שיפורט להלן.