פס"ד בערעור בעניין תביעה למזונות משקמים וגובה מזונות ילדים

השופטת א. אלון:

1. לפניי ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בן ציון ברגר) מיום 26.04.2020 בתיק תלה"מ 28982-05-17 (להלן: "בית משפט קמא"), אשר במסגרתו חויב האב (המשיב והמערער שכנגד) להעביר לאם (המערערת והמשיבה שכנגד) דמי מזונות ומדור בסך של 3,200 ₪ לחודש עבור שלושת הקטינים, שהינם במשמורת משותפת ובחלוקת זמן דומה בין ההורים. בית משפט קמא דחה את תביעת האישה למזונות משקמים ובצד זה קבע כי על מנת לאפשר לאם להפנות חלק מהכנסתה לייצוב מצבה הכלכלי ימשיך וישלם האב למשך שנה דמי מזונות בסך של 6,750 ₪ לחודש (להלן: "פסק דינו של בית משפט קמא").

לצורך הנוחות, תיקרא המערערת והמשיבה שכנגד: "האם" ו/או "האישה"; המשיב והמערער שכנגד ייקרא "האב" ו/או "האיש".

רקע ותמצית ההליכים

2. ביום 10.08.2003 אישר בית משפט לענייני משפחה הסכם ממון שחתמו הצדדים ונתן לו תוקף של פסק דין. לב ההסכם הוא שזכויות הצדדים ורכושם לא יאוזנו, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "החוק"), לא תחול עליהם חזקת השיתוף ו/או כוונת השיתוף וזאת ביחס לרכוש שהביא כל אחד מהם עובר לנישואין, והן לזכויות, לפירות ולהשבחות של כל זכות שתצטבר גם במהלך הנישואין. האישה הצהירה כי לא תהיה לה נגיעה כלשהי לרבות זכות תביעה ו/או דרישה ו/או טענה לגבי נכסים השייכים בלעדית לאיש, לרבות פירותיהם - ובכלל זה, הדירה שתירכש מכספו של האיש, רכבים בבעלותו, מניותיו בחברה ו/או מניות שירכוש בחברה (להלן: "הסכם הממון").

3. ביום xx.2003 נישאו הצדדים זל"ז. מנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים: ג' – ילידת 2004, כיום כבת 17, ד' – יליד 2007, כיום כבן 14 ו-ח' - יליד 2011 כיום כבן 10 וחצי (להלן: "הקטינים").

4. עד ליום 21.07.2017 התגוררו הצדדים וילדיהם בבית בישוב ט', שנבנה במהלך הנישואין והינו בבעלות האב. מיום הפירוד עברה האם להתגורר עם הקטינים בבית שכור במושב ל' ששכר הדירה בגינו הינו 6,500 ₪ לחודש.

5. האם הגישה בקשה ליישוב סכסוך ומשזה לא צלח, הגישה שלוש תביעות לבית משפט קמא: תביעה למזונות אישה וילדים (תלה"מ 28982-05-17), תביעה למשמורת (תלה"מ 29031-05-17) ותביעה לביטול הסכם הממון (29075-05-17). בנוסף, הגישה האישה לבית הדין הרבני תביעת גירושין וכתובה.