פס"ד בעניין השבת מקדמה לאחר בדיקת נאותות וכן דיני ערבות

חלק ראשון –  סיפור המעשה; מי ומי בהליך; פירוט הנושאים שיידונו בפסק הדין

1. סיפור המעשה בקליפת אגוז
   • עניינו של פסק הדין הוא תביעה על סך של 311,629 ₪ ותביעה שכנגד על הסך של 500,000 ₪ במסגרת יחסים עסקיים בין התובע לנתבע. התובע עותר להשבת סך של 70,000 דולר ארה"ב אותן מסר כמקדמה ניתנת להשבה (REFUNDABLEׂׂ) בכפוף לבדיקת השקעה בחברה בניהול ובהחזקת הנתבע. מנגד עותר הנתבע בתביעה שכנגד לפיצוי בסך של 500,000 ₪ (לצרכי אגרה) בגין נזקים שנגרמו לו משלא בוצעה השקעה בחברה. כאן המקום לציין שהחברה עצמה בהליכי פירוק.

• התובע, איש עסקים, בא בדברים עם הנתבע על מנת לבחון אפשרות של השקעה בחברה שבבעלותו ובניהולו. ההשקעה המיועדת עמדה על הסך של 700,000 דולר ארה"ב. התובע נפגש עם הנתבע במשרדו (של התובע) ויחד חתמו על פתק על הסכמות להשקעה בהיקף של 700,000 דולר ארה"ב, בכפוף לבדיקת נאותות, שתכונה להלן DD, קרי due diligence.

• עוד הסכימו על העברת מקדמה בסך של 70,000 דולר כנגד ערבות אישית של הנתבע. אשר יוחזרו ככל שבדיקת הנאותות לא תעלה יפה, וכפי שנרשם בפתק - "refundable אם לא עובר DD כנגד ערבות אישית יובל אטד". בסמוך לכך חתם הנתבע על ערבות אישית להשבת סכום המקדמה אשר כונה הפעם – "דמי רצינות". באותה ערבות אישית נקבע כי היא "בלתי מסויגת ובלתי מותנית" וזאת "ככל שתוצאות בדיקת הנאותות של רני צים בקשר להסכם רכישת המניות לא יהיו לשביעות רצונו של רני צים עקב אי התאמות למצגים שהועברו באמצעים האלקטרוניים שהוצגו בפני רני צים ו/או שבמהלך בדיקת הנאותות התגלה מידע שלא נמסר ע"י יובל אטד/ החברה שיש בו להשפיע על כדאיות העסקה".

• בתום בדיקות הנאותות החליט התובע לא לרכוש את החברה ועל כך עוד יורחב להלן. החברה לא השיבה את המקדמה. גם הנתבע לא השיב את הסכום למרות התחייבותו. כפי שהוצג – הנתבע התחמק מהשבת הסכום תוך שהוא שולח מסרונים דוגמת - "עובד לארגן לכם את הכסף" או "אני מעריך שכבר בשבוע הבא אוכל להשיב לכם את המקדמה" או "אנו ממתינים לסכום גדול" ועוד.

• התובע הודיע שלא ירכוש את החברה ביום 14/9/16. כפי שהוצג, לפחות החל מיום 20/11/16 דחה הנתבע את נציגו של התובע ב"לך ושוב", תוך מתן תשובות שחלקן צוטט לעיל. בחודש פברואר 2017 הוסכם בין הצדדים שהסך של 70,000 דולר יושב בשלושה תשלומים חודשיים החל מיום 25/4/17 וכן יישאו ריבית שנתית בשיעור של 8% מיום 1/10/16.

• בשלב מסויים נקשר הסכם לפיו הסך של 70,000 דולר יושב בשלושה תשלומים נושאי ריבית. ההסכם נשא את הכותרת "הסכם הלוואה" אך בפועל התייחס כולו להשבת הסך של 70,000 דולר. על נושא זה של השבת הסך של 70,000 דולר בשלושה תשלומים עוד ייסוב חלק נכבד מפסק הדין להלן.

בשלב זה ייאמר שהנתבע מבקש להתייחס להסכם כאל הסכם הלוואה נפרד העומד בפני עצמו ומכאן ערבותו בטלה. בפועל – חבותו של הנתבע קמה מהערבות והתשלום הראשון בסך של 70,000 דולר. ההסכם מדבר אך ורק על פריסת התשלום לחברה לשלושה תשלומים ואין מדובר בהסכם הלוואה נפרד. כך ניתן ללמוד מההצעה של הנתבע להשיב את הסך של 70,000 דולר בפריסה. כך ניתן ללמוד גם מהתכתבות המסרונים. ומעבר לכך - כבר במבוא להסכם נרשם (ההדגשה לא במקור) – "והואיל ולאחר בדיקות נאותות של המלווה הוחלט לסיים את המו"מ ולא להשקיע בלווה ואי לכך הלווה נזקק להשבת דמי הרצינות למלווה".

• השבת הסך של 70,000 דולר בשלושה תשלומים כמובן לא שחררה את הנתבע מהערבות לתשלום. למען הסר ספק ייאמר שגם בהסכם מיום 31/1/17 נרשם במפורש שככל שהלווה לא יפרע את מה שכינו "ההלוואה במלואה ובמועדה" אזי "יפעל המלווה באופן מיידי למימוש הערבות האישית של הלווה" (סעיף 5 להסכם שכונה "הסכם הלוואה"). ובנוסף – ככל שיושב מלוא הסכום אזי הערבות האישית "עבור תשלום דמי רצינות... בטלה ומבוטלת" (סעיף 7 להסכם).

• אם לא די בכל שהנתבע התחמק מלהשיב את הסך של 70,000 דולר, הרי גם כאשר נעתרו לבקשתו להשיבם בשלושה תשלומים – הוא התחמק פעם נוספת מתשלום. הבקשה לחלק את השבת דמי הרצינות לשלושה תשלומים החל מיום 25/4/17 "קנתה" לנתבע זמן נוסף להתחמק מתשלום, זאת בתרגיל הונאה מתוכנן של הנתבע. כפי שאף הנתבע העיד – "לקנות זמן, לקנות זמן... החברה חתמה על הסכם הלוואה כדי לקנות זמן... מעולם, מעולם לא וויתרתי על הטענות שהיו לי כלפי רני צים".