פס"ד בעניין בקשת אב לחסן את שני ילדיהם הקטנים של הצדדים חרף התנגדות אמם

בעניין הקטינים:

1.  נ' צ' ג' – ילידת 2011

2.  י' צ' ג' – יליד 2015

מונחת לפני תובענה שהגיש אב להורות לאם הקטינים (הנתבעת) לחסן את הקטינים בחיסון נגד מחלת החצבת וכן בחיסונים שהקטינים לא חוסנו בהם, בהתאם להמלצת רופא קופת החולים וטיפת חלב.

כן עתר האב לחייב את הנתבעת להמציא לידיו את פנקס החיסונים של הקטינים מיום הולדתם ועד היום.

הרקע העובדתי והדיוני:

1. התובע (להלן: "האב") והנתבעת (להלן: "האם") (להלן שניהם: "הצדדים") הינם הוריהם של שני קטינים כבני 7.5 ו- 4.5 שנים.
2. הצדדים הינם רווקים אשר לא נישאו מעולם שהחליטו להביא במשותף את שני הקטינים לעולם.  
3. יצוין, כי בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שונים בענייני משמורת ומזונות לגבי הקטינים, אשר בסופם נערך הסכם הורות בנוגע לכל אחד מהקטינים אשר מסדיר את מכלול ענייניהם.
4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למתן חיסון חצבת לילדים וכן למתן חיסוני שגרה בהתאם להמלצת משרד הבריאות, טיפת חלב וקופת החולים – כפי עתירת האב ולהתנגדות האם לעתירה זו.
5. התובע עתר לבית המשפט למתן צו עשה המורה לנתבעת לחסן את הקטינים בחיסון החצבת ובכל חיסון הנדרש בהמלצת רופא קופת החולים וטיפת חלב כאשר לטענת התובע, אי מתן החיסונים מסכן את הילדים וחושף אותם למחלות קשות. לטענת התובע, הנתבעת נוהגת בחוסר אחריות כלפי הקטינים, מאחר וישנה המלצה ודרישה ברורה מטעם משרד הבריאות, קופות החולים ורופא הילדים של הקטינים למתן חיסונים. כן לטענת התובע, אי מתן חיסונים מסכן גם ילדים אחרים כאשר כבר אירעו מקרי מוות והידבקות כתוצאה מאי מתן החיסונים. בנוסף, טוען התובע כי הנתבעת לא הציגה כל מסמך רפואי המעיד על רגישות של הקטינים לחיסונים אלא מתנהלת בחוסר אחריות מתוך אידאולוגיה "משיחית" שהיא אנטי חיסונית. גם המכתב שצירפה הנתבעת, מאת ד"ר רוזנטל אינו יכול לשמש כאינדיקציה לאי מתן חיסונים, מאחר ואין המדובר ברופא של הקטינים, אלא ברופא שאינו מכיר את הקטינים, אינו עובד בקופת חולים ואף משרד הבריאות זימן אותו לשימוע בטענה שהוא מפיץ מידע המעודד לא לחסן ילדים ומבוגרים שיש בו משום הטעיית הציבור ופגיעה בבריאותו. כן לטענת התובע, בהתאם להסכם הורות שנערך בין הצדדים, הנתבעת התחייבה בסעיף 5 להסכם כך: "האם מצהירה לעשות את כל הבדיקות הרפואיות השוטפות לקטינה כולל מעקב שוטף ע"י טיפת חלב, וחיסונים המומלצים ע"י משרד הבריאות וקופת החולים ובשיקול דעת של הרופא המטפל", כך שאינה יכולה לפעול כיום בניגוד לאמור בהסכם. עוד לטענת התובע, רופא הילדים בבית החולים הדסה עין כרם, עמו נפגשו שני הצדדים בביתו, המליץ על מתן חיסון לילדים כאשר בתחילה הנתבעת קיבלה את המלצתו, אולם לאחר מכן, חזרה בה מהסכמתה וסירבה לחסן את הקטינים.
6. כאמור, הנתבעת הגישה התנגדותה לתובענה. לטענת הנתבעת, התנגדותה נובעת מתוך דאגה לילדיה ומחשש כי החיסונים יגרמו להם לתופעות לוואי קשות, כפי שאירע בעבר. לדבריה, הקטינים סובלים מרגישויות ובעיות רפואיות שונות והחיסון רק עלול להחריף את מצבם ולגרום לתופעות לוואי קשות ולפגוע בהם. לקטינה יש בעיות נשימה ולקטין יש בעיה מבנית בכליות. בעבר כאשר חיסנה אותם חוו הילדים תופעות לוואי קשות כגון פרכוסים, חום, שילשולים, הקאות, פריחה אלרגית ובעיות נשימה. אשר להסכם ההורות שנחתם בין הצדדים, במסגרתו התחייבה הנתבעת לעשות חיסונים המומלצים ע"י משרד הבריאות, טוענת הנתבעת, כי לא היתה מודעת לרגישות של הקטינים עת חתמה על סעיף זה. בנוסף, הנתבעת צירפה לכתב הגנתה מכתב מאת ד"ר רוזנטל חיים, בו נכתב כי לדעתו בשלב זה כדאי לדחות את החיסונים לקטינה מטעמי זהירות. כן ציין שהסבירות שהקטינה תחלה באחת המחלות שמחסנים כנגדם קטינים – נמוכה, אך הסבירות שאחד החיסונים יעורר תגובה לא רצויה ואולי אף מחלה כרונית קיימת ואולי אף עולה על היתרון מחיסונים. באשר לקטין כתב ד"ר רוזנטל, כי הקטין נולד עם בעיה בכליה ומאחר ולעיתים יש רגישות משפחתית לתגובה לחיסונים יש לשקול את האפשרות גם אצל הקטין לדחיית החיסונים. כן מפנה הנתבעת לסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לפיו בבואו של בית המשפט לבחון אפשרות להורות על ביצוע ניתוח או נקיטת אמצעי רפואי אחר, על בית המשפט לקבל חוות דעת רפואית לצורך בחינה זו.
7. לאחר קבלת עמדת הנתבעת, ניתנה החלטתי ביום 30.07.2019, בה הוריתי לתובע להשיב לטענות הנתבעת ובפרט להתייחס לאמור במכתבו של ד"ר רוזנטל. כן הוריתי לתובע להגיש חוות דעת רפואית מטעמו המתייחסת לרגישויות ולתגובות החריפות הנטענות שחוו הקטינים.
8. ביום 19.08.2019 הגיש התובע תשובתו לתגובה. במענה למכתבו של ד"ר רוזנטל, טען התובע, כי הנתבעת הציגה חוות דעת שקרית ומטעה של ד"ר חיים רוזנטל, שאינו רופא המשפחה של הילדים, אינו מכיר אותם ולא עובד בקופת חולים. עוד טען התובע, כי הנתבעת סירבה לתת לתובע את שם רופא המשפחה של הילדים וטענה שהמטפל הוא ד"ר רוזנטל. כן לטענת התובע, המכתב שצורף מאת ד"ר רוזנטל מהווה חוו"ד פשטנית שניזונה אך ורק מדברי הנתבעת, כאשר הנתבעת עצמה מתנגדת באופן אידיאולוגי למתן חיסונים. כן, בהתאם לדרישת בית המשפט, צירף התובע לתגובתו מסמך רפואי מאת ד"ר מהראן פרהדיאן, מנהל מרכז בריאות הילד, שם נרשם שהוא הרופא המטפל הראשי של שני הקטינים. על פי האמור במסמך רפואי זה, ישנה חשיבות עליונה למתן חיסונים לילדים וכל המקדים הרי זה משובח. כן נכתב כי אין סכנה במתן חיסונים שאושרו ע"י משרד הבריאות לילדים בריאים וכי אין שום עובדה מדעית מסודרת שמראה שיש סיכונים כלשהם במתן חיסונים וההפחדות נגד החיסונים מקורן בתעמולה מטעה. מאידך, יש סכנה ממשית במחלות שנגדן ילדים מחוסנים ואי מתן חיסונים לילדים חושף אותם לסכנות של מחלות. בהתאם לכך, המליץ ד"ר פרהדיאן, לתת חיסונים לקטינים, וזאת גם לדבריו בהתחשב בבעיה המזערית של הקטין בכליה.
9. בתגובתה לתשובה מיום 29.08.2019 טענה הנתבעת, כי ד"ר פרהדיאן אינו הרופא המטפל של הקטינים וכי הקטין מטופל ע"י נפרולוגית ואילו הקטינה לא ביקרה כלל במרפאה, מלבד הפעם בה חלתה באבעבועות או לצרכי שקילה ומעקב גדילה אצל האחות. כן טענה הנתבעת כי קבעה תור לשיחה עם ד"ר פרהדיאן על מנת להעמיד דברים על דיוקם בנוגע לתגובותיה של הקטינה לחיסונים. יצוין, כי הנתבעת לא הגישה לתיק בית המשפט תיעוד משיחה זו או מכתב נוסף מד"ר פרהדיאן.

דיון והכרעה:

10. כידוע, העיקרון המנחה את בית המשפט בכל הנוגע לענייניהם של קטינים הוא טובת הילד המהווה נר לרגלי בית המשפט. ביישומו של עיקרון טובת הילד נדרש בית המשפט לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו ולהכריע ביחס לטובתו של הילד הספציפי אודותיו נסוב הדיון (ר' בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה (1) 453). בכל הנוגע לעניינים שברפואה, מורה הוראת סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, כי בית המשפט ייעזר בחוות דעת רפואית, וייבחן האם האמצעים המבוקשים דרושים לשמירת שלומו הגופני של הקטין, לאחר ששקל את רצונו, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו ואת הפגיעה האפשרית באורח חייו.