פס"ד בנושא אשפוז כפייה בסמכות בית החולים, ללא מעורבות של הפסיכיאטר המחוזי

ערעור זה דן בהוראת אשפוז, שבאה כהמשך להחלטת "מנהל" על אשפוז פסיכיאטרי דחוף בכפייה למשך 48 שעות, ללא הוראת אשפוז מטעם הפסיכיאטר המחוזי, לפי סעיף 5 לחוק טיפול בחולי נפש. טענת המערערת היא כי האשפוז לפי סעיף 5 נעשה שלא כדין, וממילא כל ההליך נפסד, וראוי לביטול. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתנאים המהותיים והפרוצדוראליים המאפשרים שימוש בסמכות החריגה של מנהל, ולשאלה אם חריגה מהכללים תביא בהכרח לבטלות הוראת אשפוז מטעם הפסיכיאטר המחוזי הבאה בהמשך.

רקע:

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית מיום 18.7.21 בה דחתה את ערר המערערת על הוראת אשפוז שהוצאה על ידי סגנית הפסיכיאטר המחוזי.
2. תחילתו של ההליך בבית המשפט לנוער בעיר מגוריה של המערערת. שם ביום 15.7.21, התקיים דיון בעניין בתה של המערערת, דיון בו לא נכחה המערערת, לאחר שניסיון לזמנה לדיון לא צלח. בדיון הוצגו עמדותיהם של מנהל אגף הרווחה, של עו"ס לחוק נוער, של אפוטרופא לדין של הקטינה וכן של אחיה של הקטינה. גורמים אלה הציגו דוחות לבית המשפט לנוער והתייחסו על פה לסיכון הנשקף לקטינה מאמה, המערערת דנן. זאת, עקב התנהלות חריגה, שהלכה והתדרדרה במשך תקופה משמעותית. התנהגות זו כללה, בין השאר, אי שליחת הילדה לבית הספר; הסתובבות המערערת עם הקטינה בחוץ לשעות ארוכות ביום ובליל; הסרה של סד טיפולי מגוף הקטינה; הזנחה קשה של מקום המגורים שכלל ניתוק החשמל עם אטימה בנייר של שקעי החשמל; סירוב לשיתוף פעולה עם גורמים טיפוליים; שיח לא קוהרנטי ועוד. צוין גם, כי בעת הדיון לא ידוע איפה נמצאות המערערת והקטינה, וכי לאחרונה נראתה המערערת מסתובבת בתחנה המרכזית כאשר הקטינה משתרכת אחריה.
3. בית המשפט לנוער החליט, שנוכח כל האמור והיעדר שיתוף הפעולה של המערערת עם הרשויות, אין מנוס מהוצאתה הזמנית של הקטינה לבית אחיה. כן הוחלט, כי זהו אחד מהמקרים הנדירים בהם בית המשפט לנוער יעשה שימוש בסמכותו להורות על קיום אבחון פסיכיאטרי להורה של קטין. כך, ניתנו הוראות מתאימות בעניין הקטינה ובית המשפט הורה על הבאת המערערת לבדיקה פסיכיאטרית "באופן מיידי" (נספח ב להודעת הערעור).
4. ביום 16.7.21 נבדקה המערערת בחדר המיון על ידי רופאת חדר המיון, מתמחה בפסיכיאטריה, אשר נמסר כי היא נמצאת בשלבי התמחות אחרונים, לקראת הסמכתה כמומחית. לקראת בדיקה זו ערכה רופאת חדר המיון שיחת רקע עם עו"ס לחוק הנוער. מפי העובדת הסוציאלית, ניתן תיאור רקע רחב, אשר פורט במסמך הבדיקה. במרכז התיאור, התנהלות "לא מאורגנת" של המערערת, מזה מספר חודשים. בין השאר, תיארה העובדת הסוציאלית מחשבות רדיפה מהן סובלת המערערת, והתנהגויות תמוהות שונות. כן נמסר, כי המערערת סבורה כי הקטינה נפגעה על ידי קטין, אך מגיבה באופן לא מותאם ובין השאר נוהגת לשאול את בתה הקטינה "נכון שנגעו בך בבית הספר, נכון שאנסו אותך?". מחשבות הרדיפה כללו התייחסות להתחזות של אחותה, התחזות של אבי הקטינה, והתחזות של אנשים נוספים הרודפים אחריה ומסתכלים אל תוך ביתה. המערערת הביעה חשש מאנשים שונים, מוכרים ומזדמנים, שנדמה לה שהם רודפים אחריה.
5. בבדיקה, מצאה רופאת חדר המיון כי מדובר במי ששרויה במצב פסיכוטי פעיל, עם מרכיב אפקטיבי. בין השאר צוינו נטייה למעוף מחשבות, מחשבות שווא של יחס ורדיפה כלפי בני משפחה וכלפי אנשים נוספים בעיר מגוריה. עוד צוין, כי אין למערערת תובנה למצבה כלל, כי בוחן המציאות פגום והשיפוט פגום. נרשם כי מדובר ב"תסמונת פרגולי", כי היא מהווה סכנה פיזית ומיידית לסובבים על רקע פגיעה בבוחן המציאות ובשיפוט, ולכן המערערת זקוקה לאשפוז כפוי דחוף. עם זאת, למרות תיאור קיומה של סכנה מיידית, צוין בסיפא כי לא נצפה סיכון מיידי בעת הבדיקה. אם אין מדובר בטעות סופר, נראה כי הכוונה שלא נצפתה התנהגות מסכנת בעת הבדיקה עצמה. בסוף התרשומת נאמר כי "מופנת למח' 17 על פי סעיף 5 של ד"ר נמץ" ולאחר מכן נרשם "מאשר", עם חתימה בשם רופאת המיון (נספח א לתגובת המשיבים). רופאת חדר המיון המשיכה והנפיקה מכתב על האשפוז לפי סעיף 5 לחוק (נספח ב לתגובת המשיב). אין מחלוקת שד"ר נמץ, שרשם כי החליט על האשפוז, נחשב כ"מנהל" כהגדרתו בחוק טיפול בחולי נפש.
6. למחרת, ביום 17.7.21, נבדקה המערערת במחלקה על ידי ד"ר נמץ עצמו. המנהל פירט את הרקע, את ממצאי הבדיקה במיון, ואת עובדת היות המערערת מאושפזת לפיה סעיף 5 לחוק. ד"ר נמץ חזר על תיאור המחלה כפי שנרשם במיון, לרבות תיאור מחשבות השווא, הרדיפה וסימני "תסמונת פרגולי". נרשם גם בבדיקתו כי "פסיכוטית- דלוזיונלית, עם מערכת מגובשת ומסועפת כלפי סובביה". כמו כן, ניתנו הוראות טיפול רפואיות.
7. ביום 18.7.21, היינו יומיים לאחר הקבלה לאשפוז לפי סעיף 5 לחוק, פנתה המחלקה המאשפזת לפסיכיאטר המחוזי, בבקשה להוראת אשפוז כפוי "לא דחוף". לאחר תיאור הרקע ומצב החולה צוין כי "אין תובנה כלל, בוחן המציאות פגום, שיפוט פגום. אושפזה במחלקתנו על פי סעיף 5. במחלקה פעמיים נבדקה על ידי מנהל מחלקה בבדיקה פסיכוטית דלוזיונלית עם מערכת מגובשת ומסועפת כלפי סובביה דיסימולטיבית, מתכחשת על המתואר לא מסכימה להמשך אשפוזה ודורשת שחרורה". צוין כי לא הוחל בטיפול תרופתי ומדובר במי שאינה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית. עוד צוין כי "כעת רושם שנמצאת במצב פסיכוטי פעיל, כי תוצאה מצבה הנפשי שיפוט ותובנה פגומים מהווה סכנה פיזית ולא מיידית כלפי סובביה (כלפי בת)".
8. בו ביום ניתנה הוראת אשפוז למשך 5 ימים על ידי סגנית הפסיכיאטר המחוזי, על יסוד פניית המחלקה.
9. על הוראת אשפוז זו הוגש ערר לוועדה הפסיכיאטרית, והערר נשמע על ידי הרכב עו"ד אברהם פרץ, פרופ' מוטי מרק וד"ר אלכס הולסטוי. במישור המשפטי, נטען בערר כי אין הצדקה לאשפוז אם מטרת האשפוז היא למנוע סיכון פיזי לבת, שכן הבת הוצאה ממשמורתה. נטען כי אין בסיס אובייקטיבי לעמדתן הרופאים, לפיהן אמונותיה של המערערת לגבי נסיבות חייה הן מחשבות שווא.
10. בבדיקת הוועדה צוין, בין השאר, כי קיימות מחשבות שווא של יחס ורדיפה כי המערערת חושבת שאנשים זרים רוצים לפגוע בה או בבתה, וכי היא מגלה גם מחשבות שווא גם ביחס לבנה. הוועדה מצאה שקיימת מסוכנות עצמית ברמה בינונית וכן מסוכנות ברמה בינונית לאחרים. בנימוקיה, ייחסה הוועדה חשיבות רבה לכך שההליך החל על פי הוראה של בית המשפט לנוער, ועובדות הרקע צוטטו מתוך החלטת בית המשפט. צוין כי "הוועדה הפסיכיאטרית פעלה בכפוף להחלטת בית המשפט" ונראה כי מדובר בטעות סופר והכוונה הייתה שהבדיקה הפסיכיאטרית (בחדר המיון) בוצעה על פי הוראת בית המשפט. מכל מקום, נוכח ממצאי הבדיקה, ולאחר שנמצא שהוראת האשפוז הוצאה כדין, הערר נדחה.

טענות הצדדים והכרעה בטענות הערעור