פס"ד בנוגע לקיום צוואה הדדית

השופט סארי ג'יוסי - אב"ד :

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב. ברגר) מיום 09.02.2016, בת"ע 17098-08-14 ות"ע 17185-08-14, בו נדחתה התנגדותו של המערער לקיום צוואת אמו המנוחה א.פ. ז"ל (להלן: "המנוחה").

הרקע וההליך בבית משפט קמא

2. המערער, מר צ.פ. (להלן: "המערער"), הינו בנו של המשיב, מר י.פ. (להלן: "המשיב"). המנוחה, אמו של המערער ואשתו של המשיב, הלכה לבית עולמה ביום 16.02.2014 (להלן: "המנוחה"). המשיב הגיש בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 03.01.2010. המערער הגיש התנגדות לקיום אותה צוואה, ובהתאם להחלטת הרשמת לענייני ירושה מיום 06.08.2014 התיק הועבר לשמיעה בפני בית משפט קמא. יצוין כבר כאן, כי המערער אינו מיוצג בערעור שלפנינו וכן לא היה מיוצג בהליך שהתנהל בבית משפט קמא.

3. העובדות הרלוונטיות, הן אלו: המשיב והמנוחה ערכו ביום 31.12.2009 וביום 03.01.2010 צוואות הדדיות. הצוואות נערכו עבורם ע"י עו"ד שוקרון כהן יוסי (ב"כ המשיב) ונחתמו בפניו ובפני עד נוסף, מר א. (להלן: "א."). הוראות הצוואות הינן זהות, כאשר השינוי היחיד בין הצוואה המוקדמת למאוחרת הינו הסרת סעיף מינוי מנהל עיזבון מהצוואה המאוחרת. בצוואות קבעו המנוחה והמשיב כי לאחר מות האחד, יעבור הרכוש לבן הזוג השני, ולאחר מות שניהם יעבור הרכוש לשניים מתוך שלושת ילדיהם בחלקים שווים, המערער ואחותו ר. לאחר עריכת הצוואה, סיפרו המנוחה והמשיב למערער ול-ר. על עריכתה, וכי לאחר פטירתם יחולק עיזבונם בין המערער לבין ר. בחלקים שווים.

4. בבית משפט קמא טען המערער, כי המנוחה לא שלטה בכתיבה ובקריאה בעברית, על כן לא הייתה יכולה להבין את הצוואה עליה הוחתמה. בנוסף טען, כי המנוחה סבלה ממחלת המיאלומה כ-13 שנים טרם מותה, וטופלה בתרופות רבות ומשככי כאבים חזקים אשר גרמו לערפול הכרה ובלבול, איבוד שיווי משקל ופגיעה ביכולת הקוגניטיבית של המנוחה. עוד נטען, כי המשיב ניצל את התלות שהייתה למנוחה בו והוביל אותה לעשיית צוואה אשר הוכתבה על ידו ללא יכולת להבין את תוכנה או תוצאותיה. כן נטען, כי המנוחה סבלה מאלימות פיזית והתעללות נפשית של המשיב כל ימי חייה. עוד טען המערער, כי רצון המנוחה היה כי חלקה ברכוש המשותף יועבר אליו, ולא אל המשיב, ועל כן אין הצוואה משקפת את רצונה. במסגרת סיכומיו טען המערער, כי המנוחה סבלה גם מליקויי שמיעה קשים וסירבה להשתמש במכשיר שמיעה. לפיכך, גם אם הוקראה לה הצוואה, היא לא הייתה יכולה לשמוע את הדברים.

               לאור האמור, ביקש המערער, כי בית משפט קמא יבטל את צוואת המנוחה וכן יערוך למנוחה צוואה חדשה שתשקף את רצונה, דהיינו, תעניק למערער מחצית מרכושה.

5. המשיב טען, כי המערער לא הוכיח את טענותיו ולא הציג כל אסמכתא להוכחתן. כמו כן נטען, כי למעשה אין המדובר בהתנגדות לקיום צוואה, כי אם בתובענה בה נדרש בית המשפט לערוך צוואה חדשה. עוד הדגיש המשיב, כי הסעד אותו ביקש המערער לא היה ביטול הצוואה וחלוקת העיזבון על פי חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), אלא סעד אחר לחלוטין והוא מתן צו שיורה על העברת רכושה של המנוחה למערער – כאשר ברור, כי סעד כזה אינו אפשרי. עוד נטען, כי המערער היה מודע לצוואות שערכו הוריו, שכן אלו הודיעו לו ולאחותו ר. על כך במסגרת הפגישה שהתקיימה לאחר שהצוואות נערכו ונחתמו. כמו כן נטען, כי טענותיו של המערער סותרות האחת את השניה; מחד גיסא טען, כי אמו לא הייתה מודעת כלל בעת עריכת צוואתה, ומאידך גיסא העיד, כי הייתה מודעת לכך שמדובר בצוואה.

               לאור האמור, בקשת המשיב הייתה, כי תינתן הוראה לקיום צוואת המנוחה, תוך חיוב המערער בהוצאות ריאליות.

6. בטרם דיון ההוכחות לפני בית משפט קמא, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב קמא וזו נדחתה. ערעור שהגיש לבית המשפט העליון – נדחה אף הוא.

עוד יצוין, כי בדיון ההוכחות מיום 08.10.2015 שהתקיים בפני בית משפט קמא לא הביא המערער עדים מטעמו. באותו דיון טען המערער, כי הדבר נבע מכך שקיבל את הודעת ב"כ המשיב לפיה אינו מסכים לגישור זמן קצר טרם מועד דיון ההוכחות, כך שלא היה סיפק בידו לזמן עדים או להציג ראיות מהותיות. לדבריו, היות והניח כי פני התיק לגישור, לא הכין עצמו קודם לכן לדיון. 

בית משפט קמא התייחס בישיבת ההוכחות לאותן טענות של המערער, והדבר הועלה בגדרי החלטה שנתן באותו מועד, בה נכתב, כי בהחלטות קודמות הובהר שלא יהיו שינויים במועד דיון ההוכחות וכי על המערער היה לדאוג לזימון העדים ועריכת "הסידורים הנדרשים". לפיכך, הוא לא נעתר לבקשת המערער לדחיית הדיון וזה התקיים באותו יום.

פסק דינו של בית משפט קמא