מהו גובה החיוב במזונות של הקטין שיושת לפתחו של האב וכיצד יש לאזן המשאבים בין בני הזוג? אלו השאלות של התביעות שבכותרת.
א. התביעה למזונות:
רקע:
- התובעת והנתבע (הצדדים" או "האיש" ו"האישה" בהתאמה) הינם בני"ז אשר נישאו כדמו"י ביום 03/02/1986, מנישואים אלו נולדו לצדדים 4 ילדים, 3 מהם בגירים ואחד מהם קטין ובעניינו עתרה אמור לפסיקת מזונות. א., הקטין, הוא יליד 04/02/2006, כיום בן 13 שנים.
- לצדדים בית מגורים פרטי ומשותף ברח' *** בעיר *** להלן: "הבית").
- התובעת עובדת ככח עזר לעו"ס בלשכה לשירותים חברתיים ב***.
הנתבע הינו גמלאי של המשטרה.
עיקר המשאבים של הצדדים הינם ביתם המשותף וזכויות פנסיוניות וסוציאליות.
טענות התובעת:
- לטענת התובעת נישאה לנתבע מתוך תקווה לבנות קן משפחתי שלם וחם, ליצור תא משפחתי יציב ותומך, בפועל התברר לה כי נישאה לאדם עצבני ותוקפני, שנהג להשפילה אף בפני ילדיהם המשותפים.
- לדבריה, עשתה כל שלאל בידה לשמור על נישואיה ואף יזמה טיפולים זוגיים.
לימים התברר לה כי בעלה סובל מבעיות נפשיות, חרף הנסיונות חוזר הנתבע פעם אחר פעם לסור, ויחסו כלפיה נעשה מתנשא ומזלזל.
האישה טוענת כי נמנעה מלפרק את התא המשפחתי מחשש לפגיעה בה ובילדים, נוכח איומי הנתבע: כי ישאיר אותה חסרת כל.
- לטענת האישה השתכרות הצדדים הינה כדלהלן:
האישה – 6,000 ₪.
האיש – גמלה מהמשטרה כ- 11,000 ₪ בחודש ובנוסף מועסק, בעיקר בחודשי הקיץ, כמשיט ספינות תיור ב*** ומרוויח מכך עוד 3,000 ₪ בחודש לפחות.
- לדברי האישה בכתבי טענות ותצהירים, צרכי הקטין מוערכים בסך של 2,655 ₪, הוצאות מדור מוערכים בסך של 2,450 ₪ (מתוכם חלקו של הקטין – 735 ₪).
בנוסף מבקשת התובעת לחייב את המשיב בהוצאות חינוך ובריאות חריגות.
ברם, בסיכומיה, טוענת התובעת כי הוצאות הקטין מסתכמות בסך של 3,350 ₪ כאשר חלקו בהוצאות מדור עומדים ע"ס 735 ₪.
טענות הנתבע:
- לטענת הנתבע הוא זה שעשה כל שביכולתו לשקם הנישואין והתובעת המשיכה בהתנהלותה. היא זו שנהגה לפנות אליו בזלזול ובצעקות, ללא אפשרות לנהל דו שיח בנועם ובצורה מכובדת, הגישה נגדו תלונת שווא במשטרה.
- הנתבע טוען, כי אכן חווה משבר נפשי בשנת 2010 בשל חרדות נוכח התפקיד שביצע במשטרה (ביחידת צוללנים), אך המשבר חלף ויציאתו לפנסיה מוקדמת היא בשל בעיות פיזיות (בגב) ולא חלילה על רקע בעיות נפשיות.
- לטענת הנתבע, גובה הגמלה הפנסיונית הפנסיה שלו עומדת ע"ס 9,000 ₪ והוא אינו עובד בכל עבודה נוספת, התלוש שהוצג היה חד פעמי נוכח החלפה של חבר.
- לדבריו, לאורך כל שנות הנישואין נשא בכל עול תשלומי הבית והתובעת העבירה משכורתה לחשבון האישי שלה ששימש אותה למותרותיה בלבד.
- לדבריו, הוא אב שדואג לילדיו וימשיך לעשות כן באהבה גדולה ובחפץ לב, הוא ממשיך לבטח אותם ואת התובעת בביטוחי בריאות מורחבים ולא ביטל אף אחת מהראות הקבע בנוגע לכך.
- לטענת התובע, סכומי המזונות הנדרשים בכתב התביעה מופרכים וחסרי אחיזה במציאות, לדבריו הסכום המינימלי הקבוע בפסיקה נע בין 1,200 -1,300 ₪ לחודש ובמקרה דכאן אין הקטין מקטני קטינים, כך שחובת האב לזון אותו הינה מדיני צדקה בלבד.
- בסיכומיו, חוזר הנתבע על העובדה כי הקטין מעל גיל 12, חבות האב במזונות אינה אבסולוטית ואינה מוטלת לפתחו של האב בלבד. הסכומים שנדרשו מראש מופרזים ואינם פרופורציונליים להוצאות האמיתיות.
דיון:
- ביום 21/03/2017 ניתנה החלטתי למזונות זמניים, בה קבעתי כי נוכח המשך מגורי המשיב ביחידת דיור של בית המגורים, ובהתחשב בעובדה כי הינו מקבל דמי השתתפות בהוצאות מהבן הבכור המתגורר ביחידת דיור נוספת, ימשיך המשיב ויישא בכל הוצאות הבית (מים, חשמל, ארנונה וכד').
בנוסף ישלם המשיב בעבור מזונות בנו הקטין סך של 2,000 ₪ + 75% מהוצאות חינוך ובריאות חריגות.
- במהלך ההליכים הוגשו בקשות להפחתה, להשהיית הליכים, שוב בקשת הפחתה וכיו"ב, האמור היה בהמשך למעברים אותם ביצע המשיב (יצא מהבית לאחר מכן חזר לגור בו באחת מיחידות הדיור).
- לאחר נסיונות הצדדים להגיע להסכמות שלא צלחו, נקבע דיון הוכחות והוגשו תצהירי הצדדים ומי מטעמם.
ביום 19/06/2018 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו הצדדים ומר יעקב אברמוביץ – חוקר פרטי שנשכר ע"י התובעת.
- סיכומי התובעת הוגשו ביום 15/07/2018. סיכומי הנתבע הוגשו ביום 29/07/2018.
לאחר הגשת הסיכומים היה נראה כי הפערים בין הצדדים הם בעניין הרכושי בעיקרם והם ניתנים לגישור, ברם בית המשפט התבשר כי ניסיונות המו"מ והפשרה לא עלו יפה וכי נדרשת הכרעה שיפוטית.
- בענייננו, מדובר בצדדים יהודים, החיוב במזונות ילדים בין יהודים הוא מכוח הדין האישי הלוא הוא הדין העברי. עד לאחרונה היה נהוג לראות באב כאחראי בלעדי לסיפוק מזונות הילדים ולפחות הצרכים ההכרחיים. ביולי 2017 נפל דבר בישראל וניתן פסק דין המשנה את התפיסה האמור וקובע כי ביחס לילדים מעל גיל 6 שנים החבות במזונותיהם היא שוויונית באופן עקרוני, כלומר חלה על שני ההורים, כאשר היקף החיוב ייקבע לפי יחס הכנסות ביניהם וכן בשים לב למצב המשמורת/הסדרי שהות (בע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 14/7/17 ופורסם במאגרים)). חשוב לציין מנגד, כי כעת בפסיקת מזונות יש לחשב את מכלול הצרכים של הילדים ולא רק צרכים הכרחיים כפי שהיה נהוג בעבר לעשות אבחנה בין צרכים הכרחיים לצרכים מדין צדקה.
- מזונותיו הזמניים של הקטין נקבעו על ידי זה מכבר כאמור לעיל.
- ביום 24/04/2017 הוגשה לתיק ביהמ"ש הודעה בדבר הסדרי שהייה מוסכמים על הצדדים, עוד באותו יום ניתן להסכמות תוקף של החלטה.
ביום 16/09/2018 ניתן פסק דין בעניין משמורת הקטין בין הצדדים, בו נקבע כי האם תהא המשמורנית, וכי הסדרי השהייה יוותרו כפי הסכמות הצדדים.
נוכח העובדה כי מהלך ההליכים השמיעה התובעת גרסתה כי הסדרי שהייה כמעט ואינם מתקיימים בין הנתבע לקטין, הרי שבמסגרת פס"ד הוסמכה עו"ס לסדרי דין לקבוע בעניין הסדרים ככל ויעלו בעיות בקיומם. מכל מקום, אין לי ספק כי האם היא הדומיננטית בסיפוק כל צרכי הקטין ובגידולו השוטף. גם כאשר האב מתגורר באותו דירת מגורים, החיים הם למעשה בנפרד עד כדי צורך לקבוע הסדרי שהות באמצעים שיפוטיים ואחרים והדבר אומר דרשני. לא מדובר מבחינת האב במקרה של משמורת משותפת או בסיטואציה שבה יש לפטור אותו מתשלום מזונות לאם רק בשל העובדה שהוא גר באותו בית עמהם. מה גם שהסדר זה של מגורים משותפים לכאורה לא אמור להאריך ימים לאור פסק הדין שיינתן בהליך הרכושי.
- לפי פסק דינו המנחה של כב' השופט שוחט בעקבות בע"מ 919/15 הרי שמהלך קביעת חיוב אב במזונות יהיה כדלהלן (ראה דברי כב' השופט שאול שוחט בעמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. מיום 20/12/17 פורסם במאגרים):
א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).
ב. היכולות הכלכליות של הצדדים (לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים לרבות שכר עבודה).
ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.
ד. חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם).
- חשוב לומר, כי מספר פסקי דין של ערכאות דיוניות ניתנו מאז בע"מ 919/15 ומכולם עולה, כי ההלכה התקדימית שנקבעה בו חלה גם במקרה בו המשמורת אינה משותפת וגם במקרים בהם התובענות הוגשו לפני מתן פסק הדין בבע"מ 919/15 (ראו למשל: תלה"מ (ראשל"צ) 17237-01-17 ו.ג. נ' ש.ג. ניתן ביום 17/10/17 על ידי כב' השופטת מירה רום פלאי; תלה"מ (ת"א) 53712-11-16 פלונית נ' פלוני 23/10/17 על ידי כב' השופט ארז שני ; תלה"מ (ראשל"צ) 7531-05-17 פלונית נ' פלוני 14/11/17, על ידי כב' השופטת נחשון פישר).
- בעניין השתתפות במדור והוצאותיו וכן בעניין קביעת המזונות, להבדיל מהקבוע בעבר, בהתאם להלכה כעת, בה החיוב חל על שני ההורים, יש לבחון פרמטרים שונים, הדבר נכון לעניין משמורת משותפת אך לא רק, ויש לבחון את היחסיות בהתאם למשמורת הלכה למעשה בפועל.
ראו: עמ"ש(תל אביב) 38547-09-17 פלוני נ.פלונית (6.1.19) [פורסם בנבו], נקבע:
"בהתאם לפרשנות שניתנה, ההלכה החדשה אינה מצומצמת לאותם מקרים בהם מדובר על משמורת משותפת, הואיל ובתמצית בוטל בפועל "המוסד" של "מזונות הכרחיים" והחיוב של האב והאם זהה, כאשר גם אין חיוב יתר לאב מדין צדקה. בהתאם על בית המשפט לבחון את הפרמטרים השונים וכפי שנקבע שם ובפסיקה בעקבות הבע"מ האמור."
יישום בע"מ 919/15 על המקרה בענייננו:
- האם פירטה את צרכי הקטין והעריכה אותם בסך של 3,350 ₪ לחודש + 735 ₪ לחודש הוצאות אחזקת מדור.
האב בטיעוניו טוען להוצאות מופרכות ומוגזמות, תוך שהוא מתייחס לדרישתה כדרישה למחצית מההוצאות בהתאם לבע"מ, היינו, כי דרישת האם מתייחסת למחצית הוצאותיו נוכח ההלכה הרווחת כיום.
אביא להלן פירוט הצרכים כפי שצויין בתצהיר עדותה הראשית של האם:
"הוצאותיו החודשיות של הקטין א.:
כלכלה: 1000 ₪
ביגוד והנעלה: 700 ₪
חינוך כולל כלי כתיבה: 300 ₪
בריאות: 100 ₪
צעצועים, ספרים, פנאי 250 ₪
בילויים: 200 ₪
תספורת והגיינה: 100 ₪
נסיעות: 100 ₪
חוגים (כדורגל/מתנ"ס+בי"ס) 200 ₪
דמי כיס: 400 ₪
סה"כ 3,350 ₪
הוצאות המדור:
מים וארנונה: 1000 ₪
חשמל: 800 ₪
כבלים: 350 ₪
שונות/אחזקה: 300 ₪
סה"כ 2,450 ₪
חלקו של הקטין בהוצאות המדור מסתכם בשיעור של 30%, קרי 735 ₪ "
אציין כי במהלך ישיבת ההוכחות, לא ראיתי כי האב חולק באופן ממשי על הערכת חלק ניכר מהצרכים של הקטין בהתייחס לכך, כי המדובר על כלל צרכיו של הקטין כפי שהובא על ידה והערכה זו גם נראית סבירה בעיני (3,350 ₪ בחודש כולל הוצאות אחזקת מדור וחוג אחר, למעט הוצאות חינוך ובריאות). ההוצאות שפירטה האם בתביעה הגיוניות והסכומים הנקובים סבירים ולא חורגים מהנורמה.
בעיקר נראה כי רכיב הכלכלה, חלק מהחינוך, הנסיעות והחוגים, צעצועים ספרים ופנאי הינו בגדר הסביר. רכיבי הביגוד וההנעלה הינם גבוהים מהנורמה ולא הוכחו. קיימת כפילות בין רכיב דמי הכיס, הפנאי והבילוי.
הוצאות סבירות של הקטין נאמדות על ידי כך:
כלכלה: 1000 ₪
ביגוד והנעלה: 500 ₪
חינוך: 250 ₪
בריאות: 100 ₪
פנאי/בילוי/דמי כיס: 400 ₪
תספורת: 50 ₪
נסיעות: 100 ₪
חוג: 200 ₪
שונות (כלי כתיבה, משחקים וכיו"ב): 100 ₪
סה"כ : 2,600 ₪ בחודש.
אדגיש, כי בכך אנו אומדים את כל הוצאות הקטין לרבות מדור והחזקתו, לרבות הוצאות שהן בגדר מותרות ולאו דווקא צרכים הכרחיים והוצאות שאמורות ללוות מבחינת היקפן את הקטין גם כשיתבגר בשנים הקרובות. ויחד עם זאת, האמדן שהובא על ידי האם לא נתמך במסמכים ביחס לחלק מהרכיבים וכאמור היה גם כפל ובית המשפט מחוייב בבקרה שיפוטית אחר גובה רכיבי מזונות וכך נקט.
בעניין המדור והחזקתו:
ההוצאות שהובאו הינן סבירות והן מתייחסות לדירה הנוכחית שלגביה הובאו מסמכים וקבלות המדברים בעד עצמם, אם כי יש לקחת בחשבון מגורים של ילדים בגירים בביתם של הצדדים. בנסיבות העניין ותוך לקיחה בחשבון של הוצאות החזקת מדור עתידיות ללא שהאב אמור לממן באמצעות החזקת המדור של הקטין הוצאות החזקת מדור של אחרים, אני רואה לנכון להעמיד חלקו של הקטין בגין החזקת המדור בסך 500 ₪ בחודש.
סה"כ מזונות והחזקת המדור הינם איפוא בשיעור של 3,100 ₪ בחודש.
- כאמור בעניין המדור, ההתייחסות היא לבית המגורים הנוכחי. מדובר בבית רחב ידיים עם הוצאות ארנונה ומים גדולות באופן יחסי (בוודאי ביחס למגורי אם וילד קטין). לא ברור עדיין כיצד יבוצע פירוק השיתוף במובן זה – האם האשה תרכוש זכויות האיש בדירה או להיפך ובמקרה של פירוק שיתוף האם האשה תשכור דירה עם הקטין או תרכוש דירה כאמור. לא ניתן לצפות כל תרחישי העתיד בהקשר זה, ברם מובהר כי ככל שהאשה תשכור דירה חליפית יש להעמיד בגין הוצאות המדור של הילד (לבד מרכיב החזקת המדור ובנוסף לו) סך המגיע כדי 1/3 משכר דירה של דירה ראויה בעיר *** בהערכה של 2500 ₪ שכר דירה, כלומר מדור הקטין יועמד בכ-850 ₪ בחודש במקרה שכזה. תנאי לחיוב במדור יהיה הצגת חוזה שכירות חתום עם צד ג' שאינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה.
הכנסות הצדדים:
- בכל הנוגע להשתכרות התובעת, כעולה מתלושי השכר שצורפו בין החודשים 02/17 לחודש 02/18, עולה כי ממוצע השתכרותה נטו ולאחר כל ההורדות, עומדת ע"ס של כ- 7,250 ₪ לחודש (ולא כנטען על ידה).
- בכל הנוגע להכנסות האב, אני מקבל את טענת האם, כי אין להתחשב רק בהכנסתו השוטפת מהפנסיה אותה מקבל מהמשטרה בסך ממוצע של כ- 10,000 ₪ לחודש, אלא יש להתייחס גם להכנסתו מעיסוקו הנוסף על ספינות מטיילים ב*** המוערך בסך ממוצע של כ- 3,000 ₪ לחודש. קל יותר היה לו היה מצרף הנתבע תלושי שכר בנוגע להשתכרותו ולא מנסה לשבש המידע בעניין זה. אינני מקבל טענות האב, כי היה במקרה ליד ספינת התיור ב***, או כי מדובר בעזרה לחבר. הנוכחות האקטיבית, הראיות שהובאו על ידי החוקר הפרטי, מסרונים בין הצדדים בהם האב למעשה מודה, כי "עובד" עבודה נוספת והרושם המצטבר הוא כי האב אכן מקבל שכר עבור עבודתו בספינת ה*** ב*** (בעניין המסרונים, צורפו לתיק בית המשפט ע"י מסרונים ששולח האיש לאשה, בהם הוא כותב בריש גלי: "אני ב*** ", "אני בעבודה", "לא יכול לדבר יש לחץ בעבודה" וכו').
אם לוקחים בחשבון תלושי שכר שהוצאו ע"י ***, וגפ מתחשבים בתלושי המשכורת של הבת ר. אשר לטענת התובעת הוצאו פיקטיבית בעבור עבודת הנתבע אך כדי לא לשאת בתשלום מס גבוה או לבצע תיאומי מס, הרי שיש לקבל טענת האשה במלואה ולפיה לאב השתכרות נוספת בסך 3000 ₪ בחודש.
הנתבע לא חלק על כך כי הוא עבד בעבר ב"***בע"מ" וכי כעת הוא ב***, אך לדבריו כיום אינו עובד אלא מדובר בעזרה או מחווה לחברים איתם הוא ביחסי חברות שנים. אינני מקבל טענתו זו של האב, ברם אף אם היו הדברים נכונים, שהות כה ממושכת בת שעות רבות באותו מקום עבודה של חבריו, נראית לא סבירה ואף אם צודק הנתבע בטיעוניו, לא מצאתי סיבה מדוע שלא יעבוד האב שהינו אדם נמרץ ויכול להוסיף הכנסות להכנסותיו מפנסיה בשיעור שהוא לכל הפחות בסך של 3,000 ₪ נוספים בחודש.
כאמור לעיל, הכנסתו של אדם נשקלת בהתאם להכנסתו מסך מקורותיו ולאו דווקא משכורת וכן בהתאם לפוטנציאל השתכרותו, הגם באם הנתבע יבחר שלא לעבוד בעבודה נוספת הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.
בעודי אומד את השתכרות הנתבע, עליי לקחת בחשבון, שעה שתובענה רכושית מונחת בפניי אף היא, כי התובעת זכאית לסכום חודשי בסך של כ- 3,000 ₪ (בהתאם למפורט בחלק הרכושי של פס"ד) אשר יורד מהכנסתו ומתווסף להכנסתה היא.
לפיכך הכנסתו של הנתבע תעמוד ע"ס: 10,500 ₪ + 3,000 ₪ - 3,000 ₪ = 10,500 ₪ .
הכנסת התובעת תהא: 7,250 ₪ + 3,000 ₪ = 10,250 ₪
- חישוב יחס ההכנסות:
10,250 ₪ (הכנסות האם)
+
10,500 ₪ (הכנסות האב)
20,750 ₪ (הכנסה מצרפית).
- 10,250/20,750 ₪ = 0.49 (49% בעיגול) – יחס הכנסות האם מכלל ההכנסות.
10,500/20,750 ₪ = 0.51 (51% בעיגול) – יחס הכנסות האב מכלל ההכנסות לאחר תשלום חלקה של האם בקצבת הפנסיה המוקדמת.
- עפ"י פסה"ד למשמורת, האם היא המשמורנית של הקטין וחלוקת הזמנים בין הצדדים, בהערכה בהתחשב בנעשה בפועל בנסיבות ובגיל הקטין, עומדת בהערכה על :
20% - אצל האב
80% - אצל האם
עם זאת ולצרכי המזונות יש להעריך כי רוב מוחלט של צרכי הילד יסופקו לו בזמני שהות עם האם ולצרכי התחשיב, זמני השהות מצדיקים לא יותר מניכוי של 10% מצרכי הילד כאשר שוהה אצל האב.
- בהתאם לאמור מזונות הקטין:
3,100 ₪ * 0.51 (51%) = 1,581 ₪ - חלקו של האב בהתאם להכנסה.
3,100 ₪ * 0.10 (10% מצרכי הילד המסופקים ישירות על ידי האב בזמני שהות אצלו) = 310₪.
בהתאם לאמור, ולשיקול הדעת הנתון לביהמ"ש הנני קובע, כי על האב לשלם לידי האם סך של 1,271 ₪ לחודש בעבור מזונות הקטין כולל הוצאות אחזקת מדור ובעיגול 1,270 ₪.
האמור הינו בהתחשב במגורי הצדדים בדירה המשותפת, כאשר האב ממשיך לשאת בתשלומים הקבועים, והבן הבגיר המתגורר ביחידת הדיור, מחוייב להמשיך לשלם לידי האב התשלומים הוצאות אחזקת הדירה כבעבר (כאמור בסעיף 6.5 להחלטה למזונות זמניים מיום 21/03/2017).
ככל שיהיה שינוי במגורים, יפעלו הצדדים כאמור בסעיף 26 לעיל.
- לעניין הבן י., יליד 97', היום כבן 22 וסביר כי השתחרר זה מכבר משירותו הצבאי, לא מצאתי לשנות החלטתי לגביו מהאמור בהחלטתי למזונות זמניים – ס' 6.4 , ולהשית בגינו כל חיוב לפתחו של האב.
- החלטתי למזונות זמניים תעמוד בתוקפה עד ליום 01/07/2017 (מועד חוו"ד) ופסק הדין יחול רטרואקטיבית מיום זה, הזכויות מתשלומים עודפים ששילם האיש לאישה, יקוזזו מחובתו לתשלומי איזון מתוך חלקה בפנסיה.
- הנתבע ישלם בגין מזונות הקטין סך של 1,270 ₪ לחודש וזאת החל מיום 05 מרץ 2019 ובכל 5 לחודש עבור אותו החודש (וזאת בנוסף לתשלום הרטרואקטיבי) וזאת לחשבון הבנק של התובעת ודפי בנק המעידים על ביצוע התשלום יהוו ראיה חותכת ומכרעת לביצוע תשלום המזונות בפועל. כן ימשיך האב לשאת בעלות אחזקת המדור בהתאם ובהתחשב באמור בסיפא לס' 32 דלעיל.
- קצבת הילדים תשולם לתובעת מעבר לדמי המזונות וכך גם כל מענק שהיא זכאית לקבל בתור הורה משמורן.
מענק לימודים שמקבלת אם חד הורית מהביטוח הלאומי מדי חודש אוגוסט נלקח בחשבון בקביעת סכום המזונות ויופחת מהוצאות חריגות אחרות שנדרשות בתחילת שנת לימודים בעבור ציוד לביה"ס ותלבושת אחידה.
במידה והאם לא תקבל מענק לימודים בשל נישואין נוספים או נסיבות אחרות שאינן תלויות באב, לא יהווה העניין טעם להגדלת המזונות או לחיוב נוסף של האב.
- דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן כשמדד הבסיס הוא מדד פברואר 2019.
דמי המזונות הנ"ל יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ"ל מדי שלושה (3) חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים) כאשר ההתאמה הראשונה למדד, תבוצע בעת פרעון דמי המזונות של חודש מאי 2019.
- עם הגיע הקטין א. למועד גיוסו לשירות סדיר בחובה בצה"ל (או שירות לאומי) יופחתו דמי המזונות ויעמדו על 1/3 מהסכום שאמור היה להשתלם ערב הגיוס (1/3*1,270 ₪).
- החיוב במזונות יפסק עם סיום שירות צבאי בחובה או שירות לאומי של הקטין א..
- בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים במחצית מהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הקטין אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) והכל לפי הוראות אלו (נקבע מחצית למרות שיחס ההכנסות אינו בדיוק זהה מטעמי נוחות להתחשבנות הצדדים ושעה שלא מדובר בהפרש ניכר);
א. הוצאות ריפוי ובריאות חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי הינן לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, אבחונים, תרופות שאינן בסל הבריאות.
ב. הוצאות חינוך חריגות, אשר אינן ממומנות ע"י חוק חינוך חובה חינם הינן לרבות שיעורי עזר (ככל שיידרשו לקטין, בהמלצת גורם מקצועי ו/או מחנך כיתה) וטיולים מטעם בית הספר. מובהר כי הוצאות חינוך חריגות אינן כוללות חוג שנלקח בחשבון במסגרת חישוב הוצאות חינוך שוטפות).
ג. הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האב בתשלום חלקו בהוצאות החריגות והאב רשאי לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור כאמור.
ד. תשלום הנתבע עבור הוצאות חריגות ייעשה במישרין לאם בכפוף לקבלת חשבוניות או הצעות מחיר בכתב. הסדר זה לא יחול על הוצאות בריאות הנעשות בשל מקרה חירום, חלילה. יחד עם זאת, מובהר כי אם הנתבע לא ישלם במישרין את חלקו בהוצאות החריגות, תהא רשאית התובעת לשלם את מלוא ההוצאה בעצמה ולחזור אל הנתבע במסגרת הליכי הוצל"פ, כאשר החיוב בגין חלקו בהוצאות החריגות הן חלק אינטגרלי מדמי המזונות.
ה. הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪. הוצאות חריגות מתחת לסכום זה, אינן חייבות בהתייעצות ו/או בהסכמת הצד שכנגד, אך חייבות ביידועו מבעוד מועד.
ו. לפני הוצאת כל הוצאה חריגה כאמור לעיל, שאינה הוצאה של חירום, תמציא התובעת בהודעת SMS הודעה לנתבע ובו פירוט ההוצאה, המועד בו היא אמורה לשלם וחיוניותה. ככל שהאב לא יחלוק בתשובה תוך 3 ימים מיום קבלת הההודעה מטעם האם על חיוניות ההוצאה או שיעורה, כי אז הצעת המחיר מטעם האם תחייב את שני הצדדים.
ככל שהאב חולק על חיוניות ההוצאה, יכריע הגורם הרלוונטי (בהוצאות חינוך – המחנכת, ובהוצאות בריאות – רופא המשפחה או רופא השיניים של הקטין).
ככל שהאב חולק על שיעור גובה ההוצאה, עליו לצרף לתשובתו בכתב הצעת מחיר מטעם הגורם שמטעמו באזור מגורי של הקטין, וככל שהוצאה זו זולה יותר מהצעת האם, הוא לא יחוייב אלא עד כדי מחציתה.
התביעה הרכושית:
בפניי תובענה נוספת שהתנהלה בין הצדדים, ועניינה פירוק שיתוף בנכסי הצדדים.
- הרכוש המשותף של הצדדים כולל:
דירת מגורים בבית דו משפחתי ברח' ***, בעיר ***.
קופות גמל וקרנות פנסיוניות של הצדדים ממקומות עבודתם.
כספים נזילים בחשבונות הצדדים.
רכבי הצדדים.
טענות התובעת:
- לטענת התובעת נוכח העובדה כי רכוש ונכסים רבים מבין נכסי הצדדים רשומים ע"ש הנתבע, מבקשת להורות כי הינה זכאית, לכל הפחות למחצית משווים, וכן להורות על ביצוע איזון משאבים, פירוק שיתוף בהתאם לחוק חלוקת חיסכון פנסיוני וכל הנדרש בהתאם לדין ועפ"י שיקולי הצדק.
- בסיכומיה, מפרטת האישה את נכסי הצדדים ומבקשת ליתן לה האפשרות לרכוש דירת המגורים של הצדדים, לדבריה פירוק השיתוף בבית המגורים יביא לפירוק המשפחה. לדבריה, בנסיבות, ראוי וצודק כי ביהמ"ש יעשה שימוש בסמכותו ויורה כי חלקו של הנתבע יאוזן בדרך של מימוש עודף זכויותיו בממון.
- לעניין טענת הנתבע כי אין לאזן את כספי הפיצויים שקיבל בשנת 2015 בגין תאונת דרכים בה היה מעורב, די בעובדה הפשוטה כי הכספים "נאכלו" ואינם עוד, הכספים שימשו לצורכי המשפחה דבר המצביע על כוונת שיתוף.
- לתובעת גם טענות בנוגע לעיזבון שקיבל הנתבע מירושת הוריו. לדבריה לא מדובר בכספי ירושה אלא בכספים שהושבו, לאחר שהנתבע הוציא אותם להנצחת זכר הוריו.
- לעניין פדיון תמורת ימי המחלה, לדבריה, הנתבע לא מצא להביא כל אסמכתא המאשרת את דבריו, לפיהם קיבל מענק ימי מחלה מוגדל מפאת מצבו הרפואי, הנתבע לא הציג מסמך המוכיח כי אם לא היה יוצא לפנסיה עקב מצב בריאותי היה זכאי למענק ימי מחלה מופחת.
- באשר לחיסכון הפנסיוני, אין מחלוקת לשיטתה כי המדובר במשאב משותף, עתירת הנתבע לחלוקה לא שוויונית, במקרה דנן אינה נכנסת בחריג והמיוחד שבו מצאו בתי המשפט לסטות מהכלל ולחלק בצורה לא שוויונית.
- לטענת התובעת ביצוע האיזון המיידי נכון במקרה שלהם ואף נתמך לאחרונה בפסיקה, הנכס יישאר בידי המשפחה וייטיב בכל מובן אפשרי עם בני המשפחה כולה.
בנוסף אף הנתבע, לדבריה הסכים עם האמור (בהודעותיו מיום 26/08/2018 ומיום 04/07/2018).
- בסיכומיה מוסיפה התובעת את עניין תוספת למפרע להכנסת הנתבע שכן אם יזכה הנתבע בדרישתו (בהליכים המתנהלים) יהא זכאי בהטבה רטרואקטיבית מאז קבלת התואר ויש לאזן גם רכיב זה.
טענות הנתבע:
- לטענת הנתבע משך חיי הנישואים גם כשידע תקופות כלכליות קשות, תמיד נשא בכל תשלומי משק הבית במלואם, שילם את כל החשבונות וערך את כל הקניות. כל התשלומים וההתנהלות היו ממשכורתו, התובעת לא השתתפה כלל בשום הוצאה, שכרה הועבר לחשבון משלה לטובת הוצאות מותרות, בזבוזים והוצאותיה האישיות בלבד.
הנתבע הוא זה שעשה טעות והסכים להפרדה רכושית, כך שהאישה מעולם לא ביצעה תשלומם לתשלומים השוטפים של המשפחה.
- האישה ביקשה הפרדה רכושית, ללא שהיא שותפה למאמץ המשותף (למעט מס' חודשים מועטים בהם שילמה ארנונה) חרף העובדה שהיא בעלת כושר השתכרות לא מבוטל. האישה בבחירתה זו היתה מודעת לכל החסרונות הנובעים מהתנהלותה.
לדבריו, רק מהלך ההליכים החלה לראשונה לערוך קניות לבית זאת מחוסר ברירה, שכן עד אותו מועד נשא הוא בכל התשלומים ולא החסיר דבר.
בהתאם לאמור, לדבריו יש לבצע את האיזון בצורה לא שוויונית.
- לעניין החשבונות טוען התובע, כי האישה היא זו שפנתה בדרישה להפריד את החשבונות (שכן בתחילה החשבון היה משותף) ולא הסכימה לנדב כל מידע אודות שכרה וזכויותיה.
- לעניין הרכבים: הצדדים הסכימו לגבי אחד הרכבים כי הוא יינתן במתנה לבן י.– וכך עשו.
- לטענת הנתבע לבד מטענתו לחלוקה לא שוויונית, הרי שישנם כספים שהתקבלו אצלו ואינם ברי איזון:
א. כספים שהתקבלו במסגרת פיצויים, בהתאם לפלת"ד ע"ס 85,000 ₪.
ב. כספי ירושה בסך 25,916 ₪.
ג. כספי פיצויים ע"ס 323,305 ₪ הכוללים מענק פרישה וסך של 124,584 ניתנו בגין מחלה ולשם שיקום.
- בסיכומיו מוסיף המשיב ואומר, כי בעניין הרכבים אין מחלוקת שכן חלקה של האישה ברכב שולם לה זה מכבר.
לענין המטלטלין – בהם עושה התובעת שימוש מיום הפרידה, אין לו התנגדות לקבל שווי מחציתם או לחילופין לבצע חלוקה בעין, למרות שטוען כי אין לו צורך ממחצית המטלטלין בפועל.
- הנתבע אינו מוכן להיוון מלוא זכויותיו הפנסיוניות לצרכי סיום הליך איזון המשאבים ומתן אפשרות לאשה לרכוש זכויותיו בדירה בקיזוז זכויות אלו. אציין, כי לגישת בית המשפט, האיש הלך כברת דרך משמעותית בכך שהיה נכון להוון חלק ניכר מסכומי הפנסיה המגיעים לאשה לצרכי סיום השיתוף באופן מיידי (כך שתוכל לרכוש חלקו בבית המשותף באופן מיידי בסכום נמוך יחסית).
מכל מקום, לאחר שכל נסיונות הפשרה בין הצדדים והסכמתו להיוון ולו חלקי – נכשלו. הנתבע מבקש לבצע פירוק שיתוף בבית, בשוק החופשי לצד ג' למרבה במחיר.
הנתבע סבור כי נכון יהא להכשיר את הבית (בשל חריגות בנייה או תוספות ללא היתר) ולעדכן את חוו"ד השמאי בהתאם לשוויו האמיתי של הנכס בשיעור הגבוה הרבה יותר מהמוערך בחוו"ד, לדבריו לו עצמו ישנם קונים פוטנציאלים שמוכנים לשלם על הבית סך של 2.2. מליון שקלים חדשים.
- לעניין הזכויות הפנסיוניות, טוען האיש כי יש להתחשב במצבו הבריאותי ובעובדה כי הוא נעדר כושר עבודה בכל עבודה שהיא, גם מבצעית וגם משרדית, ולפיכך יש לעשות צדק ולחלק את המשאבים באופן שיקנה לכל אחד מהצדדים סיכוי שווה בעתיד.
- לעניין תשלום רטרואקטיבי של הפנסיה, מבקש הנתבע שלא ייפסק סך זה, שכן תשלומי המזונות עבור הקטין היו גבוהים, וכן הוא נשא בכל התשלומים השוטפים של החזקת הבית.
התובעת התגוררה בדירת הצדדים מבלי לשלם לנתבע דמי שימוש כשהוא עצמו התגורר בדירת מרתף בתוך אותו הבית.
- לעניין הזכאות המגיעה כתוצאה מהכרה בתואר, אלו טענות שלא הועלו בכתב התביעה, ועלו רק בשלב מאוחר יותר, תוך הרחבת חזית, ולכן מבוקש למחוק טענות אלו מה גם שכרגע לא ידוע מצב הזכאות.
דיון והכרעה:
- בית המשפט בהחלטתו מיום 23/01/2017 מינה שמאי מקרקעין, מר שטרית דוד לשום את שווי דירת הצדדים, בהסכמת הצדדים שהובאה בפני ביהמ"ש, הערכת השמאי בוצעה רק ביחס למה שמכונה "המבונה שקיבל היתר כחוק". לפי חוות הדעת שווי הבית הינו 1,530,000₪ כאשר תיתכן תוספת לשווי האמור באם תוכשר תוספת הבנייה (המומחה הפחית בגינה 70,000 ₪).
- בדיון שנערך במעמד הצדדים, הסכימו הצדדים על "מועד קובע": 31/12/2016.
עוד בהמשך להסכמות הצדדים, ניתנה עוד באותו יום החלטתי לעניין מינוי מומחה – אקטואר, רו"ח דהן מאיר (להלן:"המומחה") לערוך חוות דעת ובה המלצות לעניין איזון המשאבים בין הצדדים.
כספי הירושה שנטענו ע"י הבעל הוחרגו בחוו"ד.
- בעמ"ש (מרכז) 19796-09-17 י.צ. נ' ש.ס.צ, שניתן ביום 13/9/18 ופורסם במאגרים [פורסם בנבו] נקבע כי בהליך של איזון משאבים ישנם מספר שלבים עיקריים שעל בית המשפט לצעוד דרכם:
א. קביעת מועד הקרע,
ב. קביעת סך הנכסים של בני הזוג אותם יש לאזן.
ג. איזון הנכסים ע"י הערכת שווים וחלוקת הפער שבין ערך נכסי בן הזוג האחד לערכם של
נכסי בן הזוג השני.
- בני הזוג נישאו זל"ז ביום 03/02/1986 ומשכך, חל על הצדדים הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני של חוק יחסי ממון בין בני זוג , התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). סעיף 5(א) לחוק זה קובע, כי עם התרת הנישואין או עם פקיעתם עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזקי גוף או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.
- במהלך ההליכים, הצליחו להגיע לכדי הסכמות בכל הנוגע לרכבים שהיו ברשותם, רכב אחד הועבר לבן החייל, והרכב השני נמכר בשוק החופשי ותמורתו שולמה לצדדים בחלקים שווים. נותרו איפוא במחלוקת הבית/דירה והפנסיה של האיש.
דירת הצדדים:
- בבעלותם של הצדדים דירת מגורים, בבית דו משפחתי, ברח' *** בעיר ***, בשטח הקרקע של הדירה בנויות 2 יחידות דיור נוספות, באחת מהן, מתגורר בנם הבכור של הצדדים, ובשניה מתגורר המשיב. היחידות נבנו מבלי שניתן להם היתר ע"י הועדה המקומית לתו"ב. כאמור לעיל הערכת השמאי בוצעה מבלי להתחשב בקיומן של יחידות אלו.
במהלך ההליכים ביקש הנתבע לעשות הנדרש על מנת להכשיר המבנים ולקבל בעבורם היתרי בניה שכן, כך יעלה שווי הנכס. לטענת התובעת בתגובתה מיום 12/06/2018 בניית היחידות נעשתה על דעתו של המשיב בלבד, ולאחר מועד פרוץ המשבר בין הצדדים ולכן התנגדה לשאת בעלויות הנדרשות.
- במהלך ההליכים נעשו ע"י מאמצים להביא המחלוקות לסיום בהסכמה, אך לדאבון ביהמ"ש הליכים אלו לא צלחו.
- שני הצדדים מעוניינים לכאורה, לפי הצהרתם, ברכישת חלקו של הצד השני בדירה בהתאם לחוו"ד השמאי, נוכח העובדה כי הצדדים לא הכשירו את היחידות שנבנו ללא היתר, אך גם לא הצליחו לגבש הסכמות לסיום המחלוקות ביניהם, לא מצאתי ליתן עדיפות למי מהצדדים לרכישת חלקו של הצד השני בהתאם לחוו"ד השמאי ולפיכך הנני מורה על פירוק שיתוף בדרך של התמחרות (כולל צד ג' ) לכל המרבה במחיר.
אציין, כי במקרה של פירוק השיתוף, אין כל חשש בנסיבות המקרה שלא יהיה לקטין הסדר דיור חליפי לאור היתרה שתהיה בידי אמו ממכירת הדירה ועל כן אין מקום לעכב פירוק השיתוף.
הליך הפירוק צריך להיות מיידי לאור הזמן הרב שחלף מאז הגשת התביעות (שנתיים) והזמן שניתן לצדדים להגיע להסכמות על דרך הפשרה, אף לאחר ניהול ישיבות ההוכחות.
67.1 ניתן בזה צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים בעיר *** ברחוב ** גוש: *** חלקה *** תת חלקה: *** (להלן : "הבית").
67.2 הצדדים יפרסמו הדירה למכירה לכל המרבה במחיר, למשך 60 ימים, שלאחריהם יערכו הצדדים בעצמם או באמצעות באי כוחם התמחרות עפ"י הכללים הבאים:
א. מחיר הפתיחה להתמחרות הינו 1,530,000 ₪ כאמור בחוות הדעת השמאית של המומחה מר *** ביחס לבית as-is.
ב. על המשתתפים בהתמחרות להפקיד מקדמה במזומן או המחאה בנקאית של 10% מהערכת השמאי בנאמנות אצל ב"כ הצדדים וזאת עד למועד ההתמחרות (גם אם מדובר בצדדים).
ג. ההתמחרות תבוצע תוך 75 ימים מיום מתן פס"ד ולאחר פרסום של לפחות 60 ימים והיא תהיה במעמד צדדי ג' שהציעו הצעות כאמור לרכישת הדירה בסכום הפתיחה הקבוע בסעיף א' לעיל – אחרת ההתמחרות תיעשה רק בין הצדדים.
ד. לכל אחד מהצדדים נתונה זכות ראשונים לרכוש את חלקו של הצד השני בשווי שקל אחד יותר מהמחיר הגבוה ביותר שהוצע בהתמחרות על ידי צדדי ג' ככל שתבואנה הצעות כאמור.
- במידה והליך מכירת הזכויות בבית לא יצלח לפי המפורט בסעיף 67.2, רשאי יהיה כל צד לעתור בתביעה מתאימה למינוי כונס נכסים לצרכי ביצוע המכירה לצדדי ג' ותינתנה הוראות מתאימות.
איזון משאבים – חוו"ד האקטואר רו"ח ***:
- חוות דעתו של המומחה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 22/06/2017.
ביום 19/06/2018 ניתנה החלטתי, בה הוריתי למומחה, 2 תחשיבים נוספים שאולי יעזרו לצדדים להגיע להסכמות, התחשיבים הנוספים הוגשו ביום 02/07/2018.
הגם שנראה היה כי הצדדים מאוד קרובים להסכמות, הדבר לא צלח וביהמ"ש מצר על האמור.
- חוו"ד המומחה כוללת בתוכה אפשרויות איזון בכל הנוגע לנכסים הפיננסים של הצדדים, באפשרויות המימוש מתייחסת חוו"ד ל-2 אפשרויות: האחד, מימוש מיידי, והשני, זכויות הצדדים במועד הבשלת הזכויות.
לצדדים תקופת חיים משותפת של 30.9 שנים. במועד הקובע האישה היתה בת 50 והאיש בן 54.5 שנים.
האיש פנסיונר של משטרת ישראל ולכן זכויותיו הינן בעיקר הזכאות לנסיה תקציבית.
לצדדים אין זכויות משותפות, הם מתנהלים בחשבונות נפרדים.
הצדדים לא חלקו על חוו"ד של האקטואר (למעט בעניין הכספים שטען האיש כי יש להחריג).
- אופן האיזון – האישה ביקשה כי האיש יסכים להיוון מלוא זכויותיו כך שתוכל לרכוש את חלקו בדירת המגורים, הנתבע לא הסכים להיוון וביקש לבצע האיזון ביום הבשלת הזכויות, מהלך ההליכים ולצורך קידומם ומניעה של הכרעה שיפוטית הסכים למבוקש, אך, הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות.
כעת עניין האיזון נתון לפתחו של ביהמ"ש, כלשון סעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג לעיל:
" באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזה דרך יבוצע האיזון יחליט בית המשפט או בית הדין , לפי הנסיבות ורשאי הוא ...."
השאלה הראשונה שמתבקשת, היא האם יש להמתין למועד הבשלת כל זכות וזכות או עריכת איזון נכון להיום?
התובע מבקש לערוך האיזון בנכסים הפיננסים ה"לא משותפים" (קרי זכויות ששייכות ורשומות על שם כל אחד מהצדדים) ביום הבשלתם ; בפסק הדין בעניין ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה(5) 584, 586 קובע בית המשפט העליון, כי אין לאזן נכס קנייני אחד מכלל הנכסים אלא את כלל הנכסים והזכוית שיש לצדדים באופן שבו עורכים שומה של נכסי כל אחד מבני הזוג פרט לנכסים שאין לאזן שוויים, משווי הנכסים מנכים חובות ולאחר מכן עורכים איזון לפי סעיף 6(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג הקובע : היה שוויים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה כסף. נכון הוא שברובם המכריע של המקרים, לא יחייב בית המשפט בן זוג להוון זכויות פנסיוניות שלו עם בן הזוג האחר, בייחוד שעה שכיום ישנו מכשיר קל ונוח לבצע איזון זה במועד הבשלת הזכות באמצעות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014. זאת ועוד, צודק האיש, כי הכלל גם לפי הפסיקה הוא שמימוש זכות, במסגרת איזון נכסים, יתבצע עם גמילתה:
"העולה מההלכות הפסוקות, האשה זכאית לקבל את החלק היחסי בזכויות הפנסיה שצבר בעלה בתקופת נישואיהם ועד פקיעת הנישואין, או עד למועד מוקדם יותר כפי שיקבע ע"י ביהמ"ש, ובתנאי שזכויות הפנסיה גמלו, ואין זה משנה אם הפנסיה היא צוברת או תקציבית." (ראו תמ"ש (ת"א) 42431/96 מרצדס בן אבי נ' דוד בן אבי , [פורסם בנבו] תק-מש 2000(1), 73 ,עמ' 79).
"דחית המימוש עד לגמילתה של הזכות רק מביאה לאותה תוצאה שהיתה מתרחשת לולא חל הפירוד בין בני הזוג ועמו חלוקת הרכוש המשותף, שגם אז לא היתה האשה נהנית מהזכויות הסוציאליות עד שיבשילו." (ראו: ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1), 602 ,עמ' 611-612.
- במקרה אחר קבע חברי, סגן הנשיאה במחוז דרום, השופט א.גביזון בתמ"ש (באר שבע) 3288-03-14 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו) כתב בעניין:
"13. כאמור ולשיטתי "בתחרות" שבין המסלול הראשון לבין המסלול השני, אין לקבוע מראש מהו " הכלל" ומהו "החריג", ויש לבחון כל מקרה לגופו תוך הפעלת שיקול הדעת השיפוטי ולהלן נימוקיי.
- מסלול איזון המשאבים הראשון מקל על הפירוד הכלכלי שבין בני הזוג ומונע מהם להיות מחוברים זה לטבורו של זה למשך שנים רבות לאחר סיום ההליך המשפטי. יתרון חשוב זה הטמון במסלול הראשון , די בו כדי לא ליתן מראש ובאופן אוטומטי עדיפות למסלול השני על פניו.
- יתרה מזו, איזון המשאבים ע"פ המסלול הראשון יכול וימנע מהצדדים התדיינות משפטית עתידית בכל הקשור לאופן יישום האיזון, ואף יצור בפני הצדדים ודאות כלכלית עם מתן פסק דינו של בית המשפט."
- בית משפט לענייני משפחה, אמון על עריכת איזון הוגן בפירוק קשר בין צדדים, וזוהי גם תכלית חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973. כבר נקבע, כי מימוש מטרת המחוקק תהיה ביצירת איזון בין בני זוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון ביניהם (ככל שיש) וראו ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט (3) 529, 532). עוד נקבע כי הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון בין בני זוג מבוסס על עקרונות האוטונומיה והשוויון. אוטונומיה של כל בן זוג להתפתח כלכלית ולצבור רכוש ולהחליט אם לשתפו אם לאו. ושוויון ביציאה מקשר הנישואין (לאו דווקא חלוקה שווה אלא חלוקה שתקנה לכל אחד מבני הזוג שוויון הזדמנויות בחיים שלאחר הפירוד לשם בניית עתידו (ש. שוחט "הלכת השיתוף – מחלוקה שווה לשיוויוניות בחלוקה, ספר שמגר ג' 731, 739 (תשס"ג)).
- בהתאם לאמור, ובמכלול הנסיבות בענייננו, מצאתי כי הדרך הראויה וההוגנת כדי לשמור על איזון בין בני הזוג הינה לבצע את איזון הזכויות עפ"י האפשרות השניה, בשינויים שיפורטו ובהתאם לעובדה כי חרף חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד – 2014, הרי שאין בו כדי לשנות מהדין המהותי שקדם לחקיקתו או לגרוע מסמכות בית המשפט להורות על איזון המשאבים בדרך הנראית צודקת ונכונה לו (בע"מ 4860/16 פלונית נ' פלוני, (2017, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]).
- במקרה שבפנינו, לאיש אין השתכרות קבועה מעבר לפנסיה המוקדמת מהמשטרה, ואף אם אקבל את טענות האישה להשתכרות נוספת מעבודה, הרי שמדובר בהכנסה נוספת של 3,000₪ לחודש כשהמדובר בעבודה ארעית ועונתית ולא קבועה וכנראה גם לא כוללת כלל רכיבים פנסיוניים (שכן אינה מדווחת לרשויות בתור הכנסה במסגרת הסכמות שהגיעו אליהן ככל הנראה הנתבע ומשלם השכר). מנגד, לאשה השתכרות קבועה מעבודתה הנוכחית ברשות מקומית ולזכותה עומדים עוד 14 שנה (ממועד הקרע) לצבירת רכיבים פנסיונים וכאשר מדובר ברמת הכנסה לא מבוטלת בסך של כ- 7,500 ₪ לחודש.
למעט הסך של 25,000 ₪ (כספי ירושה) שהוחרגו בחוו"ד האקטואר (ס' 4 לחוו"ד) לא מצאתי להחריג כספים נוספים מהאיזון, ולא מצאתי כי יש ממש בטענותיו של האיש לעניין כספי הפיצויים (85,000 ₪) שהוכנסו לחשבונות השוטפים ונעשה בהם שימוש והוא לא מצא להחריגם בדרך כלשהי.
איזון כספי הפנסיה המוקדמת:
- התייחסות שיפוטית נוספת צריכה להינתן ביחס למחלוקות בין הצדדים בשאלת איזון כספי פנסיה תקציבית מוקדמת, שכן האיש טוען שיש להמתין עם ביצוע האיזון עד הגעתו לגיל פרישה או הגעת האישה לגיל פרישה ואילו האשה טוענת שמיום יציאתו של האיש לפנסיה מוקדמת, היה עליו לחלוק עמה את התשלומים בהתאם להוראות ההלכה הפסוקה.
אכן כפי שהבהרתי גם במהלך ההתדיינות בע"פ לב"כ הצדדים, נקבע בע"מ 4860/16 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו], :
"כשלעצמי סבורני, כי המחוקק לא ביקש לשנות מן הדין המהותי גם בעניין זה. לשיטתי, וכפי שהוטעם, כוחה של ההבחנה שמבצע סעיף 14(ב)(2) בין כספים המשתלמים בפנסיה מוקדמת לכאלה המשתלמים עם יציאתו של העובד לפנסיה בגיל הפרישה, יפה רק ביחס לשאלה אם יוכל בן הזוג לשעבר של החוסך לקבל את חלקו מקצבת החוסך באמצעות הגוף המשלם בהתאם למנגנון הקבוע בחוק. אכן ביסוד סעיף 14(ב)(2) לחוק מונחת התפיסה, כי קצבת הפנסיה המשתלמת בפרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, כמוה כתחליף שכר עבודה לחוסך עד לגיל פרישה, אשר הוא, כשלעצמו, אינו נכס בר חלוקה (ראו הצעת החוק, בעמ' 191-190; דו"ח ועדת שוחט, בעמ' 40; עוד ראו פרוטוקול מס' 192 של ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת התשע-עשרה מיום 17.2.14, בעמ' 2). ואולם, אין בתפיסה זו כדי לשנות מן הדין המהותי, שכפי שיפורט מכיר עקרונית, בשים לב לנסיבות, בקצבת הפנסיה המוקדמת כנכס בר איזון. לדידי, כל שביקש המחוקק לקבוע בסעיף 14(ב)(2), הוא שככל שנרשם פסק הדין אצל הגוף המשלם, אין האחרון רשאי להעביר לבן הזוג לשעבר של החוסך בהסדר הפנסיה התקציבית, את חלקו בכספי הפנסיה במקרה של פרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, אף אם נקבעה זכאותו לכך בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בלשונו של סעיף 14(א) הקבוע, כי "...ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני..., ונרשמה הערה לפי סעיף 4, יחולו, כל עוד בן הזוג לשעבר בחיים, ההוראות כמפורט להלן", דהיינו, תחולת ההוראה מותנית בראש וראשונה ברישום ההערה ביחס לפסק הדין בגוף המשלם, ואין בה, כשלעצמה, כדי לשנות את הדין המהותי ביחס לאיזון הזכויות במקרה של פרישה מוקדמת מחמת מצב בריאותי. בהתאם, אין משמעות ההוראה, אף כאשר נרשם פסק הדין בגוף המשלם, כי בן הזוג לשעבר מנוע ממימוש פסק הדין באמצעים אחרים שהדין מעמיד לרשותו, דוגמת מנגנוני ההוצאה לפועל".
- משראינו כי לפי פסיקת בית המשפט העליון אין בחקיקת חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו כדי לשנות מהדין המהותי, נחזור "מדרך הביצוע" לשאלת המהות: נראה בעיני בית המשפט בלתי שוויוני ובלתי הגון או מאוזן לקבוע, כי הצדדים יחלקו החל ממועד קבלתה של הפנסיה המוקדמת של האיש מהמשטרה, כאשר בנסיבות מדובר למעשה בהשתכרות המרכזית ולפרקים שונים במהלך השנה ההשתכרות היחידה. זאת כאשר מנגד, אין כל חלוקה בין הצדדים בהשתכרות האשה מעבודתה וכאשר נכונים לה לפחות 14 שנות עבודה עם קבלת שכר. רוצה לומר, כי קבלת חוות הדעת של המומחה בעניין איזון הפנסיה התקציבית המוקדמת, ללא הפעלת כל שיקול דעת והתייחסות לשיקולי שוויון והגינות ואיזון, עלולה להיות בלתי מתקבלת על הדעת מבחינת הטעמים לעיל; ראשית, יווצר מצב בלתי שוויוני בגדרו ההכנסה של כל אחד מהצדדים שונה משמעותית ולא שוויונית לרעת האיש – הוא יקבל מחצית הפנסיה ואילו אשתו תקבל מחצית הפנסיה בתוספת שכרה שלה. שנית, יוותר מצב בלתי הגון שבגדרו האיש חולק עם האשה בהכנסתו החודשית שהיא הפנסיה אך מבחינתו והתייחסותו היא "שכר" ומנגד, האשה לא חולקת נכון להיום ועד למועד פרישתה החוקי את שכרה שלה.
על כך יש להוסיף, כי שני הצדדים מעוניינים לפי הצהרותיהם בפניי בבטחון כלכלי מבחינת סעיף הדיור והמגורים. רוצה לומר, כל אחד מהם מעוניין ברכישת דירה משלו. גם בהקשר זה יש להתחשב, שכן יכולת החזר הלוואות של כל אחד לצרכי מימון רכישת דירה עלולה להשתנות משמעותית בהתאם לפסק דיני זה (גם לאחר פירוק שיתוף בדירה הנוכחית, ייתכן בסבירות גבוהה, שכל צד יידרש להוסיף כספים לרכישת דירה משל עצמו).
ההגון, צודק, שוויוני ונכון בעיני בית המשפט הינו כן לפסוק לאשה מחצית מהפנסיה המוקדמת של האיש, ברם ככל שהדבר נעשה מהיום, לקזז רעיונית את חלקו של האיש בפנסיה העתידית של האשה, כבר מהיום מהסכום המגיע לה.
באופן כזה, הכנסות הצדדים הופכות קרובות יותר אחת לשניה ואין חוסר איזון בולט. באופן כזה, כאשר תגיע האשה לגיל פרישה תהיה התחשבות בסכומי פנסיה שכביכול האיש "קיבל" באמצעות הקיזוז האמור, ואז בעת פרישתה, תקבולי הפנסיה שלה יהיו גבוהים יותר.
- ידוע, כי לביהמ"ש לענייני משפחה נתונה האפשרות להפעיל שיקול דעת על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת, הייטיב לתאר זאת כב' השופט ניל הנדל בבע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני, (7/1/14, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]):
"סעיף 8 ניצב ככביש עוקף שמאפשר לסטות מן המסלול הראשי בסעיף 5 לחוק. הוא מציג סמכות שבשיקול דעת ליצור חלוקת רכוש בין בני זוג אשר מתחשבת בשיקולים שונים של צדק ומדיניות שעד כה לא באו לידי ביטוי (ראו עמדתו של ש' ליפשיץ בנוגע לסמכות האקוויטבילית של בית המשפט במאמרו "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון " חוקים א 227, 300 (2009)(להלן: ליפשיץ)). שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף נועד לשימוש במקרים מיוחדים בהם ההסדר הכללי בחוק עשוי להוביל לתוצאות שאינן רצויות ולאי צדק ברור (רוזן-צבי, 352). כבר נאמר על-ידי בית משפט זה כי סעיף 8 מאפשר לערכאות השיפוטיות גמישות רבה לערוך איזון נכסים הוגן על פי שיקולים כלכליים ואחרים (עניין יעקובי, 614). ויודגש – איזון הוגן, אף שאינו שווה. הסעיף משמש פתח להעניק יותר מאשר שווי מחצית הרכוש לצד הנזקק תוך התחשבות בשיקולים כלכליים ואחרים (שם, שם). ...................... הוצגה הגישה לפיה הסדר החלוקה צריך להתמקד לאו דווקא בחלוקה שווה בשווה; אלא חלוקה שתקנה לכל אחד מבני הזוג שוויון הזדמנויות בחיים שלאחר הפירוד, כך שכל אחד כשלעצמו יוכל לבנות את עתידו (ש' שוחט "הלכת השיתוף - מחלוקה שווה לשוויוניות בחלוקה" ספר שמגר ג 731, 739 (תשס"ג)). תכליתו של סעיף 8 הינה לאפשר לבית המשפט לסטות מההסדר בסעיף 5 כדי לקיים את העקרונות המנחים שעומדים ביסודו של ההסדר – שוויון ואוטונומיה – גם במקרים המיוחדים. נדמה כי שיקולי מדיניות תומכים בחלוקה מחצה על מחצה של נכסי בני הזוג, לא רק כדי לשקף את השוויון, אלא גם על מנת לקדם אותו. ברם, יש כי הענקת חצי משוויים של הנכסים לכל צד לא תביא להשגת תכליות החוק.... "
- בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע"מ 4860/16 (לעיל) קבע כב' המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, כי "היעדר איזון ראוי בחלוקת זכויות הפסניה בין בני זוג שנפרדו, עלול להביא את הצדדים או מי מהם לקשיים כלכליים משמעותיים ובמקרים קיצוניים אף לעוני של ממש" (סעיף לג' לפסק דינו). ובהמשך:
"כשלעצמי סבורני, כי ראוי לשוב ולחשוב על ההבחנה בה עסקינן בין קבלת התשלומים לפי החוק לבין קבלתם במנגנוני ההוצאה לפועל. אכן, כל מקרה ייבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו. ואולם החשוב לענייננו הוא שהחוק אינו גורע משיקול דעתו של בית המשפט לחלק את החיסכון הפנסיוני בהתאם לאופן שימצא לנכון, גם במקרה שבו מדובר בפרישה מוקדמת של החוסך בשל מצב בריאותי לקוי. ..
...נג. סיכום עד כאן: אין בהוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני כדי לשנות מן האופן שבו איזנו עד כה בתי המשפט את הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו והוא אינו מצמצם את שיקול דעתה הנרחב ביחס לקביעת הסדר איזון המשאבים ומימוש השיתוף הזוגי...ככל שנוסחת האיזון שייקבע בית המשפט לא תעלה בקנה אחד עם הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, לא תוכל חלוקת הזכויות להתבצע על פי הוראות החוק, אולם פסק הדין יוכל לבוא על יישומו במישור יחסי בני הזוג בתחום האזרחי ה"רגיל". "
- ראינו איפוא שהחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו לא שינה ולא צמצם סמכותו הנרחבת של בית המשפט לערוך את הסדר איזון המשאבים המהותי. אני רואה בכך חיזוק לאפשרות של אי חלוקה מיידית של פנסיה מוקדמת בשלב מצב בריאותי לקוי במלואה, או במלוא היקפה או מתן אפשרות לשיקול דעת שיפוטי לאיזון כולל המתחשב במכלול הנסיבות באופן שהחלוקה תהיה לאו דווקא שוויונית או לאו דווקא מיידית.
- בתמ"ש (נצ') 55595-02-12 ח.נ נ' ד.נ [פורסם בנבו, 10/11/13] דנתי בתיקון העיוות שנוצר במצב, בו נוכח יציאה לפנסיה מוקדמת של אחד מבני הזוג הוא מקבל פנסיה מוקדמת (אותה הוא צריך לחלוק עם בן הזוג), בזמן שבן הזוג השני ממשיך לעבוד ולקבל שכר מלא מחד, וזכויות הפנסיה שלו ממשיכות להיצבר מבלי להביא בחשבון במועד הנוכחי את הזכאות לפנסיה לה היה זכאי הצד הממשיך לעבוד, אילו גם הוא היה יוצא לפנסיה מוקדמת במועד הקרע. וכך קבעתי:
"54. כיצד יתוקן העיוות הקיצוני לעיל? לטעמי באמצעות חתירה לפתרון של איזון שוויוני מיידי. לשם כך אני רואה לנכון לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, שמטרתו להקנות לבית המשפט שיקול דעת לביצוע איזון משאבים צודק בין בני זוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות... מדובר בסוג המקרים שבהם השוויון המהותי מצריך הפעלת סמכותו החריגה של בית המשפט. כידוע, יש ושוויון מהותי מושג רק באמצעות חלוקה בלתי שוויונית והכל על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר השיקולים הם כלכליים, אך גם שיקולי צדק והוגנות נכנסים למשוואה (ראו בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים [פורסם בנבו] (13.12.2006) ; בג"צ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, [פורסם בנבו] (08/10/2008) ; והשוו: ע"מ (חי) 614/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (16/04/2008) פסקה 12 לפסק הדין של כב' השופט עמית ; ע"מ (יר') 577/04 י.ב.ח נ' א.ב.ח [פורסם בנבו] (11/11/2004)). במקרה הנוכחי, אין חתירה לאיזון בלתי שוויוני בסכומים או בהיקפים אלא לאיזון בלתי שוויוני במועדים: בעוד שהפנסיה המוקדמת של הנתבע מתחלקת כבר כיום ואין מנוס מכך, יש לקבוע כי חלקו של הנתבע בפנסיה העתידית של התובעת יקוזז רעיונית כבר כיום. כך גם תושג הפרדה מידית יותר בין הצדדים".
- הנה כי-כן, בשל פערי השכר המשמעותיים אשר ייווצרו במידה ותיושם חוות הדעת במלואה, נכון יהיה במקרה דנן להחיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון באופן שנצא מנקודת מוצא רעיונית לפיה האשה הייתה מקבלת במועד הקרע את תשלומי הפנסיה ולאחר חישוב הזכויות המגיעות לנתבע מפנסיה זו, יקוזזו הסכומים הללו מהסכום החודשי אותו אמור הנתבע להעביר לידי גרושתו".
- בהתאם לכל האמור לעיל, אני רואה לנכון לאמץ את חוו"ד המומחה בתחום האקטואריה וראיית החשבון, אך קובע כי יש לקזז מתשלומי הפנסיה המוקדמת של האיש (המגיעים לאישה) את חלקו של האיש בכספי הפנסיה המגיעים לאשה אילו הייתה פורשת במועד הקרע. למען הסר ספק, הסכום הנקוב בחוו"ד (חלקו של הבעל לקבל) 1,554 ₪ הינו חלקו של האיש במועד הקרע בזכויות הפנסיה של האישה. סכום זה, יקוזז מהמגיע לאשה מזכויות האיש בפנסיה המוקדמת למשך 14 שנים וזאת לאלתר וכאשר תגיע האשה לגיל פרישה ולמשך 14 שנים לאחר מכן, לא יקוזז המגיע לאיש מהפנסיה שלה בסך 1554 ₪.
באם הדבר לא יהיה ניתן לביצוע באמצעות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע"ד – 2014 הוא יבוצע באמצעות ההוצאה לפועל.
יתר רכיבי חוו"ד מתקבלים במלואם עפ"י האפשרות השניה שצוינה בה.
- תשלום רטרואקטיבי של רכיב הפנסיה ישתלם לאשה, בהתאם לאמור לעיל, החל מיום חוו"ד היינו 01/07/2017 בקיזוז הפרשי מזונות ששולמו ביתר עבור אותה תקופה ועד היום (הפרשים בין גובה מזונות זמניים לבין גובה המזונות הקבועים שנקבעו בפסק דין זה).
- לנוחיות הצדדים ולמניעת סכסוכים בביצוע פסק הדין להלן התחשיב:
4,584 ₪ (חלקה של האישה בפנסיה המוקדמת של האיש)
1,554 ₪ (חלקו "הרעיוני" של האיש בפנסיה (העתידית) של האישה)
830₪ (ההפרש בין פס"ד למזונות (1270 ₪) לבין המזונות הזמניים (2000 ₪))
= סה"כ הפרש לחודש 2,200 ₪.
סה"כ מכפלה של 20 חודשים (מ07/17 עד 02/19) * ההפרש לעיל 2,200 ₪ = 44,000₪.
סכום זה ישולם על ידי האיש לאשה בתוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
- יתר רכיבי חוו"ד יתבצעו כלשונם כאמור בסיכום האפשרות השניה (עמ' 12 לחוו"ד). המשמעות היא כל הרכיבים שנרשם לידם "ביצוע מיידי" יבוצעו מבחינת התשלום תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק (הצדדים רשאית לערוך קיזוזים מתאימים לפי האמור באותה טבלה שבסעיף 12 לחוות דעת המומחה ביחס לרכיבי תשלום מיידי ו/או עד 2/19).
רכיבי הפנסיה ישתלמו לאשה כאמור לעיל בקיזוז חלקה של האישה החל ממועד התשלום הראשון (07/17).
ממועד הפרישה של האשה ולמשך 14 שנים מאותו מועד, היא תהיה רשאית לקבל הפנסיה שלה במלואה (ללא שלאיש יש זכות לקבל חלק מפנסית "מבטחים")
לאחר 14 שנים ממועד פרישת האשה יהיה זכאי האיש לקבל 1554 ₪ מהפנסיה של האשה במבטחים כאשר סכום זה נושא תשואה והצמדה לפי תנאי קרן פנסיית "מבטחים".
- הצדדים רשאים לרשום פרטי פסק הדין בגוף המשלם בהתאם לפסיקתאות שיתקבלו מהמומחה.
- פסיקת הוצאות משפט הייתה אמורה להיות לטובת האשה בתיק המזונות ובפרט לאור הצורך המוצדק באותן נסיבות להסתייע בחוקר פרטי. מנגד, לאור גישתו של האיש בניהול ההליך הרכושי, אין ספק, כי היה מקום להשית חיוב בהוצאות על האשה בהליך זה. בנסיבות אלו, החיובים מתקזזים ואין הצדקה כי צד ישלם הוצאות משפט לצד האחר.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.
ניתן היום, ט'' אדר א' תשע"ט, 14 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
השופט אסף זגורי,
סגן הנשיא לענייני משפחה