פס"ד בבקשת רשות ערעור בעניין פסיקת מזונות זמניים

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) מיום 19.8.20, במסגרת בקשה לפסיקת מזונות זמניים בגדרה נקבע כדלקמן:

"לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי מקום, בשלב זה, לשנות מהחלטה שניתנה במסגרת ההליך י"ס 70254-12-19 ביום 14.1.20.

אני קובעת קדם משפט ליום 25.2.21 בשעות 11:00 – 10:00 במועד זה רשאים הצדדים להעלות טענותיהם באשר לגובה החיוב שנפסק" .

(להלן: "בית משפט קמא" ו/או "החלטת בית משפט קמא", בהתאמה).

2. כאן המקום לציין כי ביום 14.1.20 במסגרת תיק י"ס 70254-12-19 חייבה השופטת גילה ספרא-ברנע את המשיב לשלם למזונות הקטינה, כולל מדור ואחזקה, סך של 1,500 ₪ לחודש וזאת החל מיום 30.12.19 ועד להחלטה אחרת, וכן מחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינה. נקבע "כי מאחר ונקבעה לצדדים ישיבת מהו"ת ליום 26.1.20, ניתנת החלטה "טרום זמנית" להבטחת רווחתה של הקטינה ואין בהחלטה זו קביעה כלשהי בטענות הצדדים הרלוונטיות למזונות קטינה, אלא - סעד דחוף" (להלן: "החלטה טרום זמנית").

3. משכשלו ההליכים ליישוב הסכסוך, הגישה המבקשת ביום 1.5.20 תביעה למזונות הקטינה ילידת x.x.16 – בתם המשותפת של הצדדים אשר לא היו מעולם בני זוג אלא החליטו במסגרת הורות משותפת להביא צאצא משותף לעולם. ביום 19.8.20, ניתנה החלטת בית משפט קמא נשוא הבקשה, במסגרתה כאמור, נותר הסכום שנפסק במסגרת ההחלטה "טרום זמנית" בהליך של ישוב סכסוך, עד לישיבת קדם המשפט הראשונה בתביעת המזונות, היינו - לתקופה של למעלה משנה, וזאת על יסוד הנימוק - "לאחר עיון בטענות הצדדים".
4. ביום 7.9.20 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא. לטענתה, שגה בית משפט קמא משלא נימק את החלטתו כדבעי, שגה בית משפט קמא כאשר הותיר החיוב שנפסק כסעד זמני דחוף במסגרת הליך יישוב סכסוך - "מזונות טרום זמניים", שהפכו למזונות זמניים לפרק זמן של כשנה עד לקיום דיון קדם משפט ראשון. בנוסף, שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מהנוהג שהתקיים עד לפרוץ הסכסוך - בו העביר המשיב למבקשת סך של 2,500 ₪ עד לספטמבר 2019, ומספטמבר 2019 ועד לדצמבר 2019, סך של 1,850 ₪ לחודש - המועד בו הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך. כן לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא משהתעלם מפערי היכולות והכלכליות שבין הצדדים - המבקשת עצמאית המוגדרת כעוסק פטור ואילו המשיב עובד עבודה יציבה וקבועה, ומשתכר סך של 8,000 ₪ לחודש ובבעלותו נכסי נדל"ן. עוד ובנוסף, מלינה המבקשת על כך שבית משפט קמא התעלם מהיותה ההורה המשמורן. לטענת המבקשת, יש ליתן רשות ערעור על הבקשה ולהורות אחת משתיים - להורות לבית המשפט קמא לדון מחדש בבקשה למזונות זמניים ולהכריע בה לגופה במסגרת החלטה מנומקת כדבעי, לחלופין, לפסוק את מזונותיה הקבועים של הקטינה כבת 4 וכן לחייב את המשיב לשאת גם בעלות המדור בשיעור של 33% מעלויות שכ"ד המהווים 1,254 ₪ לחודש וכן בהוצאות אחזקת המדור.

5. בהחלטתי מיום 8.9.20, הצעתי לצדדים כי מבלי לפגוע בכל טענה השמורה להם, ואשר תישמע בישיבת קדם המשפט הקבועה בפני בית משפט קמא ליום 25.2.20, יועמד סכום המזונות הטרום זמניים על סך של 2,000 ₪ לחודש וזאת החל מיום 1.9.20 ועד להחלטה אחרת. המבקשת נתנה הסכמתה להצעה ואילו המשיב התנגד לה.

6. בתגובתו מיום 17.9.20, עתר המשיב לדחות את הבקשה וככל שתינתן רשות ערעור - לדחות את הערעור. לטענתו, דמי המזונות החודשיים לקטינה מגיעים לסך של 2,000 ₪ לחודש (1,500 ₪ הסכום שנפסק+ 420 ₪ מחצית גן + 90 ₪ מחצית חוג בלט) ואף בתשלום זה מתקשה הוא לעמוד. המשיב מודה כי עד להליך המשפטי שילם למבקשת סך של 1,800 ₪ לחודש, אך אין ביכולתו לעמוד עוד בנטל גבוה זה, כפי שפורט בכתב הגנתו ובתגובה למזונות זמניים שלהם צורפו אסמכתאות. באשר לחובת ההנמקה, ציין המשיב כי אמנם נתנה ההחלטה בפתקית אך בית משפט קמא ציין מפורשות כי הדבר נעשה לאחר עיון בכלל טענות הצדדים. המשיב מוסיף וטוען כי בהחלטה למזונות זמניים, לא נדרשת הערכאה המבררת להיכנס לעובי הקורה אלא לערוך אומדנא של יכולות מול צרכים, ובדרך זו, חובת ההנמקה מאבדת מחשיבותה. באשר למדור, טוען המשיב כי הסך של 1,500 ₪ שנפסק למזונות כולל מדור, בהתאם להחלטה הטרום זמנית, ולפיכך אין מקום לחייבו בכפל תשלום. עוד מוסיף וטוען המשיב, כי למבקשת לטענתו, יכולות כלכליות גבוהות והיא לא פנתה לקבל סיוע בתשלום שכר דירה, וכן שכרה דירה רחבת ידיים בת 4.5 חדרים שלטענתה, רק היא והקטינה מתגוררות בה. לטענת המשיב, הוא נושא בהוצאות נוספות הנובעות מהסדרי השהות - הן עלויות הנסיעה הגבוהות בין קריית ביאליק (בה הוא מתגורר) לבין העיר חדרה (בה מתגוררת הקטינה) והן רכישות שהוא רוכש לקטינה בזמן המפגשים ביניהם.
7. לאחר שבחנתי הבקשה והתגובה לה, ולאחר ששבתי ועיינתי בהחלטת בית משפט קמא, אינני רואה מנוס אלא מלהתערב בהחלטת בית משפט קמא.

8. אכן, כפי שטענה ב"כ המשיב, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות הנתונה להערכתה ולשיקול דעתה של הערכאה המבררת קל וחומר פסיקת מזונות זמניים. אלא, שהחלטת הערכאה הדיונית גם בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית, השופט י. דנציגר (28.3.12)). זהו המקרה שבפניי- שעה שלא ניתן ללמוד כלל מההחלטה מהם השיקולים והנתונים שעמדו לנגד עיני בית משפט קמא. אין די בנימוק הכללי - "לאחר עיון בטענות הצדדים". גם ההפניה להחלטה טרום זמנית אין בה די, שכן גם בה לא פורטו כל נתונים המאפשרים להתחקות אחר סבירות ההחלטה. על חשיבות ההנמקה אין צורך להרחיב דיבור. ההנמקה נועדה לסייע לשופט לבחון טענות הצדדים ולגבש החלטתו, נועדה לאפשר לצדדים להבין את היסודות עליהם עומדת ההחלטה, וכן נועדה, במידת הצורך, לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה (ראו רמ"ש 23858-04-14 א.כ. נ' מ.כ., השופט ש.שוחט (24.7.14)).

9. ערה אני לכך שהחלטה במזונות זמניים ניתנת בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות ומדובר בראיות לכאורה, לפיכך, לא נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה באשר לנתוני הצדדים (השתכרותם, פוטנציאל השתכרותם, רכושם, חובות, הלוואות ועוד), דבר שייעשה בישיבת קדם המשפט או בהליך ההוכחות, ורשאי בית המשפט לפסוק מזונות זמניים על דרך האומנדא.