תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
|
46449-08-21
12/09/2021
|
בפני השופט:
ארז שני
|
| - נגד - |
התובעת:
א. ש. ד.
עו"ד איריס מנור
|
הנתבע:
א. ש.
עו"ד טליה יפרח
|
| פסק דין |
אמרתי וחזרתי ואמרתי כי קטינים לא יירשמו כמבקשים, לא כמשיבים, לא כתובעים ולא כנתבעים.
טוב יעשו הצדדים אם יצייתו בעניין זה להוראות הדין.
עניין לי בשאלת משמורתם של שני קטינים, ילידי אמצע 2018 וסוף 2019.
בהסכמת הצדדים והרי מדובר גם בחזקת הגיל הרך, תהא המשמורת בקטינים בידי אמם, זאת עד הגיע הקטינים לגיל הבגרות או עד מתן החלטה אחרת.
להבנתי, הדין הישראלי מקנה לאב כ"ברירת מחדל" את הזכות לראות ולקבל את ילדיו פעמיים בשבוע ומדי סוף שבוע שני לסירוגין, גם למחצית החגים והחופשות.
אותה זכות אשר לא תיסוג אלא מפני סיכון של ממש הנשקף לקטינים, אינה נפגעת מכך שהקטינים זקוקים לטיפולים מסוימים, אבחונים שונים או אפילו חוגי העשרה לימים לבוא.
כאשר קטינים שוהים עם מי מההורים, באחריות אותו הורה להביא את הקטינים לחוג או לטיפול, באחריותו ליטול את הקטינים בתום הטיפול ולא תישמע טענה ולפיה "הוא אינו חפץ לטיפול; הוא אינו רוצה בטיפול" ומדובר בחובה מנדטורית שהיא חלק מן האחריות ההורית.
אנו סוברים שכאשר היחסים ההוריים מלווים במתח גבוה או במה שאנו מכנים "עצימות גבוהה", אל לנו למהר ולפנות לפתרונות של צדדי ג' כגון מתאמים הוריים, בין השאר הואיל ולדבר שתי מגרעות: האחת, מדובר בהשתת עלות על הצדדים אשר צריכים לממן בכסף את חוסר יכולתם לתקשר.
לא תמיד חוסר התקשורת יתמיד לאורך זמן וכאשר "ישקע" הסכסוך מן הסתם, יפעלו ההורים כהורים מסורים; שנית, כאשר בוחרים ההורים צד ג' מתווך, לא רק אומרת המערכת שהיא נואשה מן ההורים כמסוגלים לקיים את חובתם לתקשר, אלא היא גם פורקת מן ההורים את אחריותם לנהוג על-פי החוק – לאמור, כדרך שהורה מסור היה נוהג.
מסתבר, כי חלק מן המסירות לקטין היא גם היכולת להאזין בסובלנות ובסבר פנים יפות להורה האחר, גם הימנעות מהפרעה והטרדה כלפי ההורה האחר.
למען הסר ספק – כאשר אני קובע זמני שהות לאב, אין אני קובע רק את זכותו לקיים את זמני השהות, אלא אני גם אוסר עליו לחדור לתחומה של האם בזמנים אשר יועדו לשהות הקטינים עם האם, והגעת הילדים למוסדות החינוך בכלל זאת.