פס"ד בבקשה של אב למנוע העתקת מגורי בנותיו הקטינות

לפני בקשה של התובע למנוע מהנתבעת העתקת מגורי בנותיהם הקטינות ל***, מעבר שבוצע ללא הסכמת האב.

תובענה זו הוגשה על רקע מעבר קודם של האם שנעשה בתחילת השנה, באופן חד צדדי, לאחר שהעתיקה את מקום מגוריה ומגורי הקטינות, מ*** ל*** מעבר שאושר בדיעבד במסגרת הליכים משפטיים שנוהלו.

1. הצדדים נישאו ביום 22.2.16, ולאחר מספר פרידות ונסיונות לשלום בית נפרדו סופית בחודש 01/12, עת החליטה האם, ללא הסכמת האב, להעתיק מקום מגוריה עם הקטינות מ***, שם התגוררו בני הזוג, ל*** (להלן: "המעבר הראשון").

2. בשעתו, הלין התובע על עשיית דין עצמי מצידה של האם, אולם מעבר זה אושר בדיעבד, לאחר שבית המשפט נדרש לתסקיר שהמליץ על המעבר, במסגרתו נבחנה טובת הקטינות.

3. בהמשך, חתמו הצדדים על הסכם כולל, שקיבל תוקף של פס"ד במסגרתו הגיעו להסכמות, לרבות בעניין זמני השהות והמזונות. בין היתר נקבע כי האב יראה את הקטינות כל שבת שניה, כאשר הצדדים יחלקו באופן שווה בנטל הסעת הקטינות - כל הורה יסיע כיוון אחד (תלה"מ ***).

4. במעמד הדיון שהתקיים ביום 11.10.21, במהלכו אושר ההסכם, טענה האם טענות הנוגעות לקושי בהשתתפות בנטל הסעת הקטינות למקום מגורי האב ב***.

5. מדברי האב באותו הדיון, עלה תסכולו הרב והקושי שלו להשלים עם מעבר הקטינות ל*** שנעשה כאמור, באופן חד צדדי. כך ציין האב: "כל הסיפור פה חסר ומעוות, היא מייצגת את עצמה כקורבן, היא גרה ***, והיא פעלה באופן חד צדדי, הרחיקה את הבנות ממני, אני ויתרתי בהסכם זה, היא קיבלה את החופש שהיא כל כך רצתה, היא מצפה שאני אבוא *** ולקחת את הבנות ואז מה". בהמשך טען "בית המשפט אישר שהבנות יגורו במרחק לא סביר ממני. הכפייה היא בקטע של גידול הבנות ולא המזונות".

6. בין היתר עלתה במעמד הדיון שאלת העתקת מגורי האם ***. האם ציינה "אם הייתי גרה ***, התחתנתי וגדלתי ***, אני יכולה לעבור *** עוד שנה, מה יהיה אז?" ובהמשך: "הוא יכול לבוא לקחת את הבנות מתי שהוא רוצה, אנחנו התחתנו ***, וגרנו ***, וילדתי ***. אני נמצאת ב*** באופן זמני".

7. לאחר דין ודברים בעיקר בעניין נטל הסעת הקטינות, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן האב ישא באופן מלא בנטל הסעת הקטינות לשם קיום זמני השהות.

8. בין היתר, צויין לפרוטוקול "בעניין סעיף 6 מוסכם עלינו כי החל מתאריך 12.11.21 האב יסיע את הבנות אחת לשבועיים לשם קיום זמני השהות (הלוך וחזור) וזאת כל עוד האם מתגוררת ***. בכל מקום מגורים אחר, יחזור ההסדר שצויין בסעיף 6.3 להסכם" – לפיו כל צד יסיע כיוון אחד.

9. במהלך אישור ההסכם, צויין בפרוטוקול ברחל בתך הקטנה כי : "לעניין סעיף 4 אנו שומעים את הערת ביהמ"ש שהעתקת מקום מגורים של הקטינות, מחייבת הסכמת האב או אישור שיפוטי".

10. עוד לא יבשה הדיו על ההסכם שנחתם והליך אישורו, פנה האב לבית המשפט ביום 14.12.21 בבקשה למתן צו מניעה דחוף למעבר הקטינות, בטענה כי נודע לו על מעבר האם והקטינות *** חרף התנגדותו וחרף ההסכם שאושר. עוד ציין כי למיטב ידיעתו הקטינות אף נרשמו למוסדות חינוך שם (להלן: "המעבר השני").

11. בתגובתה טענה האם, כי אכן עברה להתגורר עם הקטינות ***, לאחר שנישאה בשנית. האם רשמה את הקטינות למוסדות חינוך, לדבריה הבנות נקלטו באופן מיטבי ואף צרפה אישורים ממוסדות החינוך. הסעד המבוקש תיאורטי לנוכח המעבר בפועל וטובתן של הקטינות מחייבת הישארותן ***, כאשר שינוי מקום המגורים איננו מכביד הכבדה כלשהי על האב. עוד טענה כי בעבר עברה באופן חד צדדי *** נוכח אלימות מצידו של התובע, לכן חששה מאוד שאם ייוודע לאב על דבר נישואיה, הוא יעשה הכל על מנת להרוס את יום החתונה.

12. במעמד הדיון שנקבע בדחיפות ליום 28.12.21, עמדה האם על טענותיה, הוסיפה כי היתה אלימות מצד האב כלפי אימה, כי האב נהג באלימות כלפי הקטינות, לא היה מעורב במסגרות החינוך של הבנות וכל מטרתו להימנע מתשלום מזונות. כן ביקשה כי לשם קיום זמני השהות על האב להגיע *** ולהסיע את הקטינות.

13. לא ניתן להשלים עם היתממותה של האם. גם אם היה ממש בטענת האלימות מצידו של האב, והיתה לכאורה הצדקה למעבר החד צדדי הראשון , לא יעלה על הדעת כי חודשים ספורים לאחר מכן תבצע האם פעם נוספת מחטף, תעביר את הקטינות לעיר אחרת על דעת עצמה חרף התנגדותו המוחלטת של האב והחלטה שיפוטית מפורשת שאסרה על העתקת מגורים נוספת של הקטינות ללא הסכמה או אישור שיפוטי.

     

14. טענת האלימות כלפי הקטינות שנטענה לראשונה במעמד הדיון –סותרת את דבריה של האם עצמה בתסקיר מיום 19.1.21 בתיק ה"ט ***. כך הצהירה האם בפני העו"ס - התובע "אב מיטיב לקטינות, מטפל בהן בעדינות ואוהב אותן מאוד".

15. אשר לטענה בדבר אלימות מצד האב כלפי אימה, האב הציג במעמד הדיון סרטון בו הוא ספג קללות נמרצות מצד אמה של נתבעת ומצד אחיה.

     

16. כך, תוך מודעות שאינה מוטלת בספק לכך שנדרש אישור של האב לשינוי מוסד חינוכי (שהרי במעבר הראשון נדרשה למעורבות שיפוטית בעניין זה נוכח התנגדותו של האב), הסבירה האם בשיוויון נפש מוחלט כי הפעם "אני לא יודעת, ביקשתי לרשום והם רשמו. פה *** לא הסכימו".

     

17. אין בנסיונה של האם להסתמך על גישת "המעשה העשוי" כדי להצדיק את המעבר.

     

18. ראשית יודגש כי קיימות שתי גישות בעניין זה: האחת- גישת "המעשה העשוי" שפורטה בעמ"ש (נצ') 9963-06-11, ס.נ.ג. נ' ע.ג. (10.08.2011), לפיה על בית המשפט להכריע מה היא האפשרות הטובה ביותר עבור הילד במצב שייווצר לאחר המעבר. השנייה- בוחנת את צרכי הקטינים וטובתם טרם המעבר, כפי שנקבעה בעמ"ש (י-ם) 35652-07-12, א.ב.ח נ' מ.ב.ח (09.12.2012). יצויין בעמ"ש 44351-10-17 א' נ' א' (17.04.18) נפסק מפי כב' השופטת אספרנצה אלון, כי מדובר בגישות משלימות זו את זו, והן נותנות בידי הערכאה המבררת ראיה רחבה יותר לבחינת טובת הקטין.

     

19. גישתה של האם הינה גישה של דין עצמי ולא של "מעשה עשוי" שאם לא כן, יוכל כל הורה לעשות מעשה, לשנות מקום מגוריו של קטין על דעת עצמו, ולהסתמך על כך שממילא בית המשפט יבחן כעת את טובתו של הקטין לאחר המעבר.

     

20. אני מוצאת קושי רב בהתנהלות האם, הן נוכח המקום המרוחק אליו העתיקה את מקום מגוריה ומגורי הקטינות (*** ), הן נוכח העובדה כי מדובר במעבר שני שנעשה בניגוד להסכמת האב, הן נוכח העובדה כי המעבר נעשה בניגוד להחלטה שיפוטית, הן נוכח רישום הקטינות בחוסר תום לב מובהק למוסדות חינוכיים ללא הסכמת האב, כאשר האם היתה מודעת היטב לצורך בקבלת אישור כאמור, הן נוכח שוויון הנפש המוחלט למעבר בטענה כי הדבר אינו מכביד כלל על האב, הן נוכח דרישתה כי האב הוא זה שיסע כעת עד *** לשם קיום זמני השהות, אם ברצונו לראות את הבנות, והן נוכח הקלות הבלתי נסבלת של טענות של אלימות כלפי הבנות כאשר אלה נולדו לצורך ההליך בלבד ובניגוד מוחלט לאמירות ברורות בהליך קודם.

     

     

21. כל אלה מצדיקים העברת הקטינות לאלתר לידי אביהן או השבת האם לאלתר ***.

     

22. יחד עם זאת, שמתי לנגד עיני את הקטינות וטובתן, וכידוע זהו שיקול העל שעל בית המשפט לבחון עת דן הוא בעניינם של קטינים.

     

23. מדובר במי שנקרעו מאביהן וממסגרות החינוך בהן למדו בחודש 01/12, וכעת בסוף אותה השנה עברו פעם נוספת *** וכבר נקלטו במסגרות חינוך חדשות. בתוך אותה השנה הוריהן נפרדו ואימן נישאה בשנית. השבת האם *** תחייב טלטלה נוספת בחייהן של הקטינות, כאשר אמנם כיום האב החל עבודה חדשה אולם בעבר חווה חוסר יציבות תעסוקתית, ומסוגלותו לגדל בגפו שתי קטינות רכות בשנים לא נבחנה בעבר.

     

24. באיזון כלל השיקולים שפורטו לעיל, בשלב זה אינני מורה על השבת האם *** ותחת זאת מתוך ראיית טובת הקטינות הכוללת המשך קשר הדוק בינן לבין אביהן, אני רואה לנכון לחייב את האם להביא את הקטינות אחת לשבועיים לאב, מיום חמישי עד למוצ"ש.

     

25. זמני השהות בחגים ובחופשות: אלה יוותרו על כנם, כפי שנקבע בהסכם שאושר, כאשר אך ורק לעניין זה, הצדדים ישאו בחלוקה שווה של נטל הנסיעות (בהתאם למנגנון שנקבע בסעיף 6.3 להסכם).

     

26. מובהר לאם כי ככל שהיא לא תקיים את ההחלטה, היא תחוייב בהוצאות בסך של 250 ₪ בגין כל הפרה (קרי בכל שבת בה לא יתקיימו זמני שהות), וזו תקוזז מדמי המזונות.

     

27. התנהלות האם מצדיקה פסיקת הוצאות נכבדות, יחד עם זאת שני הצדדים מיוצגים ע"י הלשכה לסיוע משפטי, ופסיקת הוצאות מעבר לנשיאה בנטל הסעת הקטינות עלולה לפגוע פגיעה ממשית ברווחתן, לפיכך אני מחייבת את האם בהוצאות משפט סמליות בסך של 500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הסכום ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק.

     

28. בנסיבות העניין, אינני רואה לנכון להורות על עריכת תסקיר באופן מיידי, אלא לבחון את עמידתה של האם בהחלטה שניתנה (שיכול ותשפיע על עמדות הצדדים ביחס למעבר המגורים).

     

29. הצדדים יודיעו מה מבוקשם עד ליום 1.3.22.

     

30. למעקב ביום 2.3.22.

     

     

     

    ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים

     

     

     

    ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.