פס"ד בביטול מתנה השפעה בלתי הוגנת

1. התובעת, ילידת 1937, אלמנה ואם ל - 3 ילדים, אחד מהם שוהה בארה"ב (ודומה כי פחות מעורב בהליכים כאן), והנתבעים 1 ו - 2.

לתובעת היו זכויות במספר נכסי נדל"ן ואף היה בידה סכום כסף נכבד (נטען כי סך של כ - 4 מליון ₪) בחשבון הבנק.

2. בין שני ילדיה, הנתבעים כאן, סכסוך עז וקשה בקשר לנכסיה. נראה כי אופיו של הסכסוך הוא מעין 'קדם ירושה', על אף שאמם עדיין בחיים, ואין אלא להצר על כך.

בחודש אוקטובר 2017 עתר הנתבע 2 למינוי אפוטרופוס לאם. בחודש מאי 2018 (הצו הפורמלי נחתם בחודש יוני 2018), ובשל הקונפליקט העז שבין הצדדים, מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס קבוע לרכושה של האם. הנתבעים הם אפוטרופסים לגופה של האם.

3. התובענה דנן הוגשה ע"י האפוטרופוס לרכוש, תוך 'רוח גבית' שנתן ונותן הנתבע 2. בתובענה עתרה התובעת לביטול העברות ללא תמורה של 3 נכסי מקרקעין לטובת הנתבעת 1 וכן החזר כספים בסך של 460,000 ₪ שהוצאו מחשבון הבנק שלה.

              ביחס להעברות המקרקעין -

              מדובר בהעברה ללא תמורה של 3 נכסי מקרקעין:

• זכויות התובעת במגרש ברח' *** הועברו ע"ש הנתבעת 1 בחודש ינואר 2015.

ב.    זכויות התובעת בבית המגורים ברח' *** הועברו ע"ש הנתבעת 1 בחודש אפריל 2016. מדובר בבית המגורים של התובעת. בהסכם ניתנה לתובעת זכות מגורים עד 120 שנים והיא מתגוררת שם עד עצם היום הזה עם מטפלת צמודה.

ג.    זכויות התובעת בדירה ברח' *** הועברו אף הם באותו מעמד, בחודש אפריל 2016. דירה זו מושכרת לצד שלישי. הוסכם כי דמי השכירות שמתקבלים בגין הדירה ימשיכו להיות משולמים לידי התובעת וכך נעשה עד עצם היום הזה.

ביחס לשיעור ההחזר הכספי -

התובעת, באמצעות האפוטרופוס לרכוש, ערכה בדיקה של כלל הכספים שהוצאו מחשבונה החל מחודש פברואר 2016 ועד חודש יולי 2018 (המועד בו מונה, כאמור, אפוטרופוס לרכוש). החישוב העלה סך כולל של 610,000 ₪. מסכום זה נאמדה צריכה ממוצעת של התובעת למחייתה, ע"ס של 5,000 ₪ בחודש, קרי קיזוז של המכפלה של 30 חודשים בסך של 5,000 ₪ בחודש (סה"כ 150,000 ₪), ומכאן ההפרש הנתבע עומד ע"ס של 460,000 ₪. המועד - חודש פברואר 2016 - נבחר משום שזה המועד בו בוטל כרטיס האשראי של התובעת. עד לאותו מועד (חודש פברואר 2016), והחל מחודש דצמבר 2014 לערך, בוצעו משיכות רבות בכרטיס האשראי, בסך של כ - 2 מליון ₪, אותם מייחסת התובעת, בשלב זה, כפי שיפורט להלן, לאיש שיפוצים בשם ***.

4. התובעת והנתבע 2 טוענים כי במועד ביצוע ההענקות וההעברות לא היתה התובעת כשירה לבצען משום שטיון (דמנציה) מסוג אלצהיימר ממנו סבלה או למצער בשל ניצול והשפעה בלתי הוגנת של הנתבעת 1 ועל כן בטלות. הנתבעת 1 מכחישה וטוענת כי האם ידעה לנהל היטב ענייניה, היתה כשירה וכי מדובר בתכנון חלוקת רכוש אותו תכננה האם מבעוד מועד. הנתבעת 1 אף הוסיפה כי באותו מועד (חודש אפריל 2016) ערכה האם צוואה, ומשקלול ההענקות והוראות הצוואה יוצא כי לא קופח איש מ - 3 הילדים. הנתבעת 1 ציינה את הקשר העמוק בינה לבין האם והקשר הרופף בין האם לנתבע 2. הנתבעת 1 ציינה כי הזכויות במגרש ברח' ***, שהועברו לידיה ללא תמורה בחודש ינואר 2015, הועברו בין היתר משום שהיתה שותפה לרכישה שלו.

5. ראוי לציין כי כאמור, ובעניין זה (בלבד) טענת שני האחים הנתבעים זהה והיא כי האם נפלה קורבן לניצול מחפיר ונטילת כספים שלא כדין, בסך של כ - 2 מליון ₪, מאת אדם בשם ***, אשר שיפץ דירתה ורקם עמה קשר מיוחד. כתוצאה מכך הוגשה תלונה לרשויות הרווחה ולמשטרת ישראל והאפוטרופוס לרכוש הגיש תביעה כספית ע"ס של כ - 1.5 מליון ₪ נגד אותו ***. התביעה מתבררת בבית המשפט השלום בראשון לציון. גם אם תתקבל, ספק רב אם ניתן יהיה לגבות החוב. נטען כי *** טוען בכתב ההגנה שם כי חלק מנטילות הכספים שלא כדין המיוחסות לו נעשו בכלל ע"י הנתבעת 1. הנתבע 2 רומז לאפשרות של קשר מסוים בין הנתבעת 1 לאותו ***.

אין זה מתפקידו של בית משפט זה להכריע האם אכן אותו *** ניצל את האם התובעת אם לאו, אולם יש רק לתמוה תמיהה של ממש אם שני האחים כאן טוענים כי האם נוצלה ונלקח ממנה שלא כדין ע"י 'שיפוצניק' זר ששיפץ את דירתה, במספר הזדמנויות ולאורך תקופה של למעלה משנה, סך כולל של כ - 2 מליון ₪, היכן הם עצמם היו וכיצד נתנו לדבר זה (שנטען על ידם) להתרחש. במסגרת כתבי הטענות השונים, לרבות תסקירי עו"ס וכיו"ב, נטען כי בין האם לאותו *** נרקם קשר שהוא מעבר לקשר של 'שיפוצניק' - לקוח, היא חתמה לו על ייפוי כח לנהל את ענייניה האישיים, פיתחה בו מעין תלות ואמרה לעו"ס שהוא משמש לה כבן. האם הודיעה במשטרה כי *** הוא בחור זהב ואם ינותק הקשר ביניהם היא תשלח יד בנפשה. אין לי אלא להביע מורת רוח קשה מהתנהלות שני האחים כאן, על שהאם היתה צריכה להיקשר לאדם זר ע"מ להרגיש מעט חום וקרבה, תוך שנטען כי אותו אדם ניצל אותה ניצול של ממש. לא מן הנמנע כי אותו אדם זר ניצל לכאורה הפרצה אותה אפשרו שני האחים בהתנהלות הקונפליקטואלית הקשה ביניהם, ועל כך יש להצר מאד. עיון בלוח המועדים והאירועים כמפורט לעיל ולהלן מעלה כי בעוד האחים היו עסוקים בהעברת הזכויות במקרקעין, התנגדות לה, ניתוקי קשר, שיחות, הקלטות ותמלילים שונים, והכל החל מחודש ינואר 2015, נמשך מחשבונה של האם, כך נטען על ידם, סך של כ - 2 מליון ₪, ע"י אותו ***.

(ברי כי אין בדברים דלעיל כדי לקבוע כל ממצא מכל סוג בהתנהלות אותו ***, אשר כלל אינו צד להליך כאן, וכל שנאמר כאן הוא מפי הנתבעים בלבד).

התנהלות האחים והקונפליקט שביניהם לא הולידו רק את הנטען ביחס לאיש השיפוצים *** כאמור לעיל. מהחומר שהונח בפני בית המשפט עולה תמונה קשה כי שני האחים לא בחלו בכל דבר ע"מ להציג עמדתם כאמת צרופה, לרבות הקלטות, תמלילים, צילומים, מכתבים רשומים לאם, תלונות במשטרה, צילומים, פגישות מעין עסקיות וכיו"ב התנהגויות שיש לשער שאינן מקלות על האם עם התבגרותה, לשון המעטה. מצאתי להביא ביקורת של ממש על התנהלות שני הצדדים כמפורט לעיל. התנהלות האחים היתה רחוקה מכפי הציווי "אל תשליכני לעת זקנה", גם אם סייעו מעת לעת בענייניה הגופניים של האם.

6. לגופם של דברים - השאלה הצריכה לעניין היא החל מאיזה מועד הפכה האם התובעת לבלתי כשירה לנהל ענייניה ורכושה. התובעת והנתבע 2 מבקשים להקדים מועד זה למצער לחודש ינואר 2015, כדי להביא לבטלות כל ההעברות וההענקות, זו של חודש ינואר 2015 ואלו של חודש אפריל 2016. הנתבעת 1 מבקשת לאחר המועד, למצער לאחר חודש אפריל 2016, כך שלא יבוטלו ההענקות והעברות הזכויות אליה. ככל שייקבע מועד תחילת אי כשרות שלא יכלול איזו מהעברת הזכויות במקרקעין כמפורט לעיל, יש להידרש לשאלה האם יש לבטל המתנה מחמת השפעה בלתי הוגנת.

מועד תחילת אי הכשרות -

7. בלא מעט הליכים משפטיים נדרשת חוות דעת רטרוספקטיבית ביחס למועד תחילת אי כשרות של אדם הלוקה בדמנציה. ברי כי מתן חוות דעת כאמור אינה פשוטה, ואף לגדולי המומחים. אין מדובר אלא בחוות דעת בדיעבד, על סמך רשומות רפואיות וחומרים אחרים. ברי כי לא ניתן בנקל למתוח קו ברור, חד משמעי וספציפי אשר עד אליו היתה התובעת כשירה והחל ממנו הפכה לבלתי כשירה. אין מדובר באדם שאיבד כשרותו בהיותו צעיר, בשיא כושרו ומרצו, כתוצאה מאירוע טראגי (רפואי, תאונת דרכים וכיו"ב), אלא בשיטיון המתרחש על פני תקופה ארוכה, לעיתים שנים, תוך שבכל יום מאבד האדם מעט מיכולותיו. השינויים לא נראים מדי יום אלא משך תקופה, כטיפות מים המטפטפות וחוצבות אט אט בסלע.

8. במסגרת ההליך מונה המומחה פרופ' שמואל פניג. זה קבע בחוות הדעת הראשונה כי מועד העדר הכשרות החל בתקופה שבין חודש אוקטובר 2016 לחודש יוני 2017. לאחר שנשלחו למומחה שאלות הבהרה ומסמכים נוספים הוא מצא לתקן חוות דעתו והעמיד את מועד תחילת אי הכשרות על חודש דצמבר 2015. ניכר כי השינוי נעשה בין היתר בשל שיקול דעת נוסף ומכתבים מחודש ינואר-פברואר 2016, שנכתבו ע"י הנתבעת 1, בהם טענה כי יש למנות לאמה אפוטרופוס. במהלך דיון ההוכחות הוצגו מסמכים רפואיים נוספים (שלא הובאו, מסיבות שונות, לידי המומחה), אשר יש בהם לחזק עמדתו השנייה של המומחה הרפואי שמונה, כי היעדר הכשרות החל למצער בחודש דצמבר 2015.

המומחה שמונה בדק מסמכים רפואיים שהוצגו בפניו, וכן רשומות ותיעודים פסיכוסוציאליים שונים מאת המוסד לביטוח לאומי, רשויות הרווחה וכיו"ב. כמו כן מצא המומחה לקבל לידיו תמלילים והקלטות של שיחות שנערכו בין הצדדים באותה עת. המומחה סקר היטב את כל המסמכים כאמור לעיל. המומחה העיד, ובית משפט זה נותן אמון מלא בגרסתו ומקצועיותו, כי כדבר שבשגרה עיקרה של הבדיקה נעשה עפ"י הרשומות הרפואיות השונות, בשעה שיתר החומרים הפסיכוסוציאלים (דוחות ביטוח לאומי, העו"ס וחומרים נוספים שהוצגו בפניו, לרבות תמלילי והקלטות שיחות בין הצדדים) אינם מהווים אלא מסמך תומך לכל היותר. בחוות הדעת הראשונה הוא נתן משקל רב יותר לתיעוד הפסיכוסוציאלי ולאחר שיקול דעת נוסף וחומרים נוספים שהובאו בפניו מצא לשנות חוות דעתו וליתן משקל רב יותר לחומר הרפואי, שאף נתמך בחומר הפסיכוסוציאלי. איני רואה בשינוי חוות הדעת לאחר שאלות ההבהרה משום העדר מקצועיות אלא ההיפך. המומחה גילה גמישות מחשבתית, לא נתקבע, והביע מפורשות חוות דעתו השנייה, לאחר שיקול דעת נוסף וחומרים נוספים שעמדו לנגד עיניו. השינוי שנעשה בחוות הדעת, בין היתר כתוצאה מהפחתת המשמעות, החשיבות והמשקל שניתן לחומרים הפסיכוסוציאלים, הוא נכון וראוי. המומחה נתן בחוות הדעת הראשונה משקל יתר לכלל החומרים הפסיכוסוציאלים שעמדו בפניו ובמיוחד תמלילי והקלטות שיחות בין הצדדים. דומה כי מתן משקל רב מדי לחומרים אלו היה מלכתחילה טעות ואף קבלתם לידיו יכול שהיתה מיותרת. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח היעדר הידיעה אם המסמכים הנ"ל אוטנתים ומלאים. גם למסמכים הפסיכוציאלים שלא נערכו ע"י הצדדים עצמם ועל כן לכאורה אוטנתים (כגון דוחות של עו"ס), יש לייחס משקל פחות וזהיר, באשר בדיקותיה של העו"ס התייחסו בעיקר לסדר, לנקיון, לתפקוד הכללי ועל פני השטח בבית התובעת בלבד (תוך שהעו"ס העידה כי התרשמה בעיקר מהקשר הקרוב בין התובעת לנתבעת 1 ולא בחנה ניצול וכיו"ב (עמ' 26 שורות 33-34, עמ' 27 שורות 13-14 ושורות 34-35)). השינוי בחוות הדעת והפחתת משקלם של החומרים הבלתי רפואיים הוא מתבקש ונכון. תוצאת חוות הדעת השנייה אף עולה בקנה אחד עם התרשמות בית משפט זה, עם החומרים הרפואיים הנוספים שהוצגו במהלך דיון ההוכחות ואשר לא היו לנגד עיני המומחה עת נתן את חוות הדעת ועם יתר עדויות הצדדים, ובכלל זה, כאמור, מכתביה של הנתבעת 1 עצמה מחודש ינואר - פברואר 2016, בהם אמרה כי לאם נדרש אפוטרופוס משום שאינה יכולה עוד לנהל ענייניה. איני נותן אמון בגרסתה של הנתבעת 1 כי בשלב מאוחר יותר מצאה לשנות עמדתה משום שראתה כי האם אינה מעוניינת באפוטרופוס ומסוגלת לדאוג לענייניה. לצערי, אין לי אלא לקבוע כי כל התנהלות הנתבעת 1 משלבים אלו לא נועדה אלא להכשיר רצונה ופעולותיה שלה עצמה, להמשיך ולהעביר הזכויות בנכסי המקרקעין על שמה, תוך שאף מצאה להציג למומחה רק החלק מהמסמכים הרפואיים שעלו בקנה אחד עם עמדתה (ומכאן המסמכים הנוספים שהתגלו רק במהלך הדיון).

9. אין צורך להכביר במילים אודות המעמד הרם שיש ליתן לחוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט. הכלל הוא כי לא בנקל יוחלט על פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט (רע"א 6142/16 פלוני נ' מרכז רפואי ע"ש שיבא - תל השומר (פורסם בנבו, 28.9.16)). בפסיקה נקבע כי משמונה מומחה, חזקה כי עשה עבודה בצורה מקצועית ואובייקטיבית. פסילת חוות דעת מומחה תיעשה במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות כגון שנפל פגם שיורד לשורשו של עניין, ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה. (רע"א 4842/20 עיריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ, (פורסם בנבו, 9.9.2020)).

10. מכלל הטענות והעדויות עולים המסמכים הרפואיים העיקריים כדלקמן (והגם שאין חולק כי בדיקת מינימנטל אינה חזות הכל, יצוינו להלן התוצאות):

א.   בדיקת מינימנטל שנערכה לתובעת בחודש 23.9.14 ע"י ד"ר אנדרש מטה, העלתה תוצאה של 26/30. ד"ר מטה ביצע בדיקה נוירולוגית בשל הפרעות בזיכרון מזה כשנה.

ב.    מכתב הנושא כותרת "לכל המעוניין" מטעם ד"ר נלי אבנשטיין (פסיכיאטרית) מיום 16.6.15. במכתב מתואר כי נערכה בדיקת מינימנטל ונתקבלה תוצאה של 27.5/30. נרשם כי הנבדקת שיתפה פעולה, ענתה לעניין, ללא הפרעות בחשיבה, ירידה קלה בזיכרון וחוסר יכולת לצייר שעון. בוחן מציאות ושיפוט שמורים, תפקוד קוגניטיבי תקין ותואם לגיל.

ג.    סיכום ביקור של ד"ר פבלוב (פסיכיאטר) מיום 3.12.15. שם נקבע מינימנטל 20/30. כמו כן נקבע כי ההתמצאות במקום חלקית, לא יודעת חודש ותאריך, כי ההתמצאות בזמן, במקום ובמצב לקויה וכי התפקודים הקוגניטיביים לקויים. נקבע כי קיים שטיון בדרגה קלה - בינונית וכי קיים דיכאון הסתגלותי.

ד.    תרשומת פנימית של ד"ר אבנשטיין מיום 14.3.16 (שהומצאה ע"י ד"ר אבנשטיין ביום הדיון בלבד ולא ברור מדוע לא גולתה ע"י הנתבעת 1 קודם לכן). בתרשומת נכתב כי נראה שהתובעת מתקשה לנהל ענייני הבית, לא יודעת לדאוג לענייניה הכספיים והרפואיים. בבדיקה בלטה ירידה קוגניטיבית, סימנים של דמנציה, התנהגות חסרת שיפוט ונקבע מינימנטל של 18/30. עוד נרשם כי יש ירידה בולטת לעומת הבדיקה הקודמת, פגיעה בזיכרון, קושי בקריאת סיטואציות, אף פשוטות. בתרשומת הומלץ על מינוי אפוטרופוס.

ה.   בדיקה אצל ד"ר סבטלנה גינזבורג (גיריאטריה) מיום 10.10.16, שם נקבע מינימנטל 17/30 ונקבע כי התובעת סובלת מדמנציה בחומרה בינונית.

ו.    בדיקה אצל ד"ר סבטלה גינזבורג מיום 5.6.17 שם נקבע מינימטל 14/30. הוסף כי קיימת ירידה במצב הקוגניטיבי, ההתמצאות במקום חלקית ואין התמצאות בזמן.

ז.    חוות דעת של ד"ר אבנשטיין מיום 12.7.17 (שאף היא הומצאה ע"י ד"ר אבנשטיין ביום הדיון בלבד). שם נקבע מינימנטל 16/30 וכן כי ההתמצאות בזמן לקויה, ההתמצאות במקום חלקית, היכולת החישובית פגומה מאד, הקשב והריכוז ירודים כושר הארגון והניהול פגום בצורה בולטת, ללא תובנה למצבה הבריאותי ולענייניה הכספיים. קבלת ההחלטות פגומה במידה רבה. שוב נקבע כי יש צורך באפוטרופוס לגוף ולרכוש.

              עולה אפוא כי כל הבדיקות שנעשו לתובעת החל מחודש דצמבר 2015 העלו שיפוט בלתי תקין והיעדר כשרות. הבדיקות שנעשו קודם לכן הראו דמנציה, שככל הנראה לא הגיעה לכדי היעדר כשרות.

              המסמכים שאינם רפואיים עולים בקנה אחד עם הקביעה האמורה. במיוחד, כאמור, מכתביה של הנתבעת 1 מחודשים ינואר-פברואר 2016, בהם טוענת כי יש למנות לאמה אפוטרופוס משום שאינה יכולה לדאוג לענייניה.

11. משנאמר והובא כל זאת, מצאתי לקבל את חוות הדעת של המומחה פרופ' פניג שמונה, ולקבוע כי היעדר הכשרות של התובעת החל לפחות בחודש דצמבר 2015. התובעת היתה קודם לכן כשירה משפטית אך מוחלשת מאד, תוך שסימני הדמנציה החלו מופיעים כבר אז.

12. דין ההענקות שבוצעו אפוא בחודש אפריל 2016 להתבטל, תוך ביקורת של ממש כלפי הנתבעת 1. זו ידעה היטב כי אמה לא כשירה ונדרשת לאפוטרופוס אך העדיפה את צרכיה ורצונותיה שלה להביאה לכדי חתימה על תצהירי מתנה של שני נכסי המקרקעין. אין בידי לקבל הטענה כי זה היה רצונה של האם וכי בשקלול הצוואה יצא כי לא קופח איש מהאחים. מה לה לאם בגילה המתקדם ועל רקע הבעיות הבריאותיות הרבות מהן סבלה לעשות מעין חלוקת עזבון עוד בחייה. זאת ועוד, ככל שביקשה לחלק העיזבון בין יורשיה, כי חששה ש"לא יסתדרו ביניהם" (כפי טענת הנתבעת 1), יכולה היתה לערוך צוואה עם חלוקת העיזבון בעין בין ילדיה. מדוע להעביר הזכויות עוד בחייה? לנתבעת 1 בלבד הפתרונים.

הענקת המקרקעין מחודש ינואר 2015, השפעה בלתי הוגנת -

13. נקודת המוצא של חוק המתנה היא כי המתנה היא הסכם. היא משתכללת ע"י הצעה וקיבול. היא עיסקה דו-צדדית. היא אינה פעולה משפטית חד-צדדית, כמו צוואה או הרשאה. ברם, חוזה המתנה הוא חוזה חד צדדי במובן זה שביצועו מוטל על צד אחד בלבד והוא אינו יוצר חיובים הדדיים של המתקשרים. לפיכך, על חוזה מתנה יש להחיל את הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו על-ידי חוק המתנה, כגון קשירת החוזה, בטלותו והזכות לבטל, לרבות דיני הפרת חוזים כמפורט בחוק התרופות. (ראו דברי כב' השופט ברק בע"א 495/80 בעניין ברקוביץ נ' קלימר, וכן ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמון בראשי).

              המתנה כרוכה בשני יסודות: האחד, כוונה להקנות (גמירות דעת להקניית המתנה), השני, ביטוי חיצוני לפעולה (ע"א 1612/03 גרינפלד נ' בן צבי).

השאלה התלויה בפנינו נוגעת לסוגיית כריתת החוזה, המתחייבת על מנת ליצור חוזה מחייב, והיא גמירות הדעת. מאחר וחוק המתנה אינו מתייחס לסוגייה זו, יש לפנות לדיני החוזים הכלליים. בהיות המתנה הענקה חד צדדית, יש ליתן משנה חשיבות לגמירות דעתו של מעניק המתנה, ולוודא מעל לכל ספק, כי אכן התכוון לתת מתנה מתוך רצון חופשי, וכי אין ליקוי דעת הפוגם בגמירות דעתו (ע"א 712/74 פרומן נ' פרומן, פ"ד ל(3) 110, 112, ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, [פורסם בנבו] תק-על 98(2), 1235). כאשר דנים בעסקת מתנה, עלינו להביא בחשבון כי ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחתת בעומדה אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה. בחוזה מתנה, כאשר שוקל בית-המשפט אם ראויה עמדתו של מקבל המתנה להגנה, יביא בחשבון את מהותו של חוזה המתנה, אשר המקבל הוא הנהנה העיקרי (אם לא היחיד) ממנו. אמת המידה לבחינת קיומה של גמירת-הדעת משתנה בהתחשב באופי העסקה, ובהתחשב במגמה הכללית בדיני המתנה ליתן הגנת-יתר לנותן המתנה, ויפים לעניין זה דבריהם של המלומדים פרידמן וכהן [19], בעמ' 427:

"ההבחנה החוזרת ונשנית בחקיקה בין עסקה בתמורה לבין עסקה שאיננה בתמורה איננה בכדי. הבחנה זו משרתת מטרה מועילה והיא תואמת את רגש הצדק. הדעת נותנת שההגנה אשר תינתן למקבל מתנה תיפול, במידה ניכרת, בעוצמתה מזו המוענקת למי שנתן תמורה. הטעם ברור. צד שלא תרם מצדו דבר לעסקה ושכל מה שניתן לו בחסד ניתן, איננו זכאי לאותה מידה של הגנה הניתנת למי שתרם לעסקה החוזית".

              עוד נקבע כי בחוזה מתנה נדרשת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת דעת, משום שגובר האינטרס להגן על מעניק המתנה (ע"א 3601/96 ע' בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל (פורסם בנבו) (11.6.1998)).

              בשל הזהות העקרונית והמהותית שבין צוואה לבין מתנה, אשר שתיהן מהוות הענקה חד צדדית של טובת הנאה, מצאו בתי המשפט כי אין מניעה להחיל את ההלכות העוסקות בצוואה, לרבות השפעה בלתי הוגנת, גם לעניין מתנה. כשם שנקודת הזמן הרלוונטית בה ייבחן מצבו הנפשי של המצווה היא מועד החתימה על הצוואה, כך נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת מצבו של המעניק היא מועד הענקת המתנה (ע"א 1612-03 גרינפלד נ' בן צבי (פורסם בנבו) (27.6.2004), תמ"ש (י-ם) 21991/04 ר.ה נ' י.ה (פורסם בנבו) (8.7.2008)).

              ויודגש - אף שחוק החוזים אינו כולל בין הוראותיו הוראה מפורשת המאפשרת ביטול חוזה עקב "השפעה בלתי הוגנת", מלומדים רבים תומכים בהחלת דני ההשפעה הבלתי הוגנת ושאיבתם מדיני הירושה אף על דיני החוזים, ובמיוחד לגבי דיני המתנה המהווים בעיקרם חוזה חד צדדי בו מעניק צד דבר למשנהו ללא תמורה (ראו: מ.א. ראבילו, על מתנה ועושק, מחקרי משפט י', תשנ"ג – 1993, עמ' 183, ועוד). כאמור, גם בפסקי דין רבים יושמה הגישה התומכת בקליטת עילת ההשפעה הבלתי הוגנת במקרה של הענקות חד צדדיות ומתנות (ע"א 236/84 עזבון המנוחה הלל יפה נ' קלצ'קין, פ"ד מ"ה (5) 13, ת.א. (ת"א) 2114/08 פנינה שפיגל נ' ריקי שחם-רביצקי (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 6.10.15); תמ"ש (ת"א) 10310/08 י.כ. נ' ד. ג. (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 25.10.10); תמ"ש (כ"ס) 27977-06-10 מ.י נ' א.ע. (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 27.6.12)).

14. יאמר כבר עתה כי מצאתי אף לבטל הענקת המקרקעין של המגרש ברח' *** שבוצעה בחודש ינואר 2015. הביטול אינו מחמת היעדר כשרות כי אם השפעה בלתי הוגנת שנפלה על אם מבוגרת ומוחלשת מאד.

15. אין בידי לקבל טענת הנתבעת 1 כי האם ביקשה להעניק לה המגרש ע"מ שזו תבנה ותעבור להתגורר ב ***, כדי שבתה, נכדתה של התובעת, תלמד בבית ספר תיכון בעיר. ניתן לעבור מ *** ל *** גם ללא קבלת זכויות במגרש ללא תמורה. הדעת נותנת שמעבר כאמור יעשה דווקא לדירה בנויה ומוכנה ולא למגרש שכדי להתגורר עליו יש להקדים ולבנות בו בית (הליך שאורך זמן רב). מעבר מקום מגורים כאמור אף לא נעשה בפועל.

              הנתבעת 1 טוענת כי רכשה המגרש עם האם בשנת 2008. הנתבעת 1 טוענת כי שילמה סך של כ - 775,000 ₪, שהיווה מחצית מסכום הרכישה. אין כל ביטוי כתוב ופורמלי לרכישה המשותפת כאמור לעיל. איני מקבל הטענה כי לא ניתן היה לרשום הזכויות במגרש ע"ש התובעת והנתבעת 1. גם אם לא ניתן היה לעשות כן במועד הרכישה בשנת 2008, ניתן גם ניתן היה לעשות כן לאחר מכן, קרי לאחר רישום הזכויות במגרש ע"ש התובעת. דברים כאמור לא נעשו. הנתבעת 1 לא סיפקה כל הסבר מדוע מצאה להחתים את האם על מסמך המאשר ההשתתפות ברכישה רק בשנת 2013, 5 שנים לאחר הרכישה. הנתבעת 1 מצאה לכלול בהצהרת ההון שלה המקרקעין שקיבלה בחודש אפריל 2016 אולם לא כללה המגרש ברחוב ***. מכאן שהבינה היטב כי אין מדובר בבעלות משותפת שלה ושל האם. הביטוי לסכום הנטען ששילמה הנתבעת 1 בא בהצהרת ההון ברישום חוב כספי של 775,000 ₪ של האם כלפיה (ואיני קובע כל מסמרות בעניין זה). יוצא אפוא כי הנתבעת 1 נתנה דעתה כי אינה שותפה במקרקעין ולכל היותר אמה חייבת לה סך של 775,000 ₪.

16. יוצא אפוא כי אין כל הסבר שמניח את הדעת לביצוע העברת הזכויות במגרש בחודש ינואר 2015. על רקע כלל העובדות שפורטו לעיל ויפורטו להלן, מצאתי לקבוע, כאמור, כי ההעברה בוצעה אגב השפעה בלתי הוגנת ועל כן דינה להתבטל.

17. כפי שפורט לעיל, הצדדים שניהם טוענים כי איש השיפוצים *** נטל מאת האם כספים שלא כדין. מדובר בסך של כ - 2 מליון ₪, שניטל החל מסוף שנת 2014 ועד חודש פברואר 2016, קרי משך כשנה ו - 3 חודשים. הנתבע 2 טוען כי חלק מהכספים המיוחסים ל *** נלקחו ע"י הנתבעת 1. נטען כי בכתב ההגנה שהגיש *** מפני התביעה הכספית שהגישה התובעת (באמצעות האפוטרופוס) נגדו, הוא טען דברים דומים. כך או אחרת, התובעת עצמה טענה, במספר הזדמנויות, לרבות בתלונתה למשטרת ישראל, כי אמה היתה נתונה לניצול והשפעה בלתי הוגנת מצד ***. הנתבעת 1 אף כינתה את אמה "חסרת ישע". האם מצידה הודיעה בתחנת המשטרה כי מסרה ל*** כספים מרצונה החופשי וכי *** בחור זהב, מתנה מאלוהים, ואף תשלח יד בנפשה אם ינותק הקשר עמו. יוצא אם כן כי אדם זר, שהגיע ע"מ לבצע שיפוצים בדירת התובעת, הצליח, כך עפ"י הנטען, להתחבב על ליבה ולנצלה באופן קשה במשך למעלה משנה, תוך נטילה שלא כדין סך של כ - 2 מליון ₪ מכספה ומחשבונה. נאמר כי *** עשה ברכושה של האם ובביתה כבתוך שלו. אין מדובר בעניין של מה בכך והוא מלמד לטעמי היטב על מצבה הקוגניטיבי והכללי של האם. הדבר מלמד על תלות של האם, מוחלשות, ירידה קוגניטיבית (שלא הגיעה לכדי העדר כשרות אבל הביאה לביצוע פעולות והתנהלויות בלתי סבירות בעליל). העובדה כי האם סבלה מעת לעת מדיכאון, חרדות והזיות שווא קלות אף מחזקת הדברים לעיל.

18. אין בין הצדדים חולק כי הנתבעת 1 היתה הרוח החיה בכל הקשור לטיפול באם והקשר עמה היה קרוב מאד. הנתבעת 1 לקחה את האם לקופות החולים, סייעה בקניות וכיו"ב. הנתבע 2 היה מעורב פחות בצורה משמעותית. בן נוסף, כאמור, מתגורר בארה"ב. מצאתי לקבוע כי היתה קיימת בין האם לבין הבת תלות שהביאה לכדי ההענקה בחודש ינואר 2015. האם לא היתה אמנם מבודדת מן העולם, אולם היתה מוחלשת מאד, עם סימני דמנציה ונתונה להשפעה של מי שהיה קרוב לה. התנהגות האם לא היתה כלכלית ושקולה. פרשיית *** השיפוצניק מלמדת היטב על כך. אם התובעת פיתחה תלות פיסית ורגשית של ממש באדם זר, שהביאה לכדי ניצול, נטילת כספים שלא כדין בסכומים נכבדים משך למעלה משנה, והתנהלות בלתי הגיונית של האם ביחס אליו (לרבות שבחים רבים שנתנה לו וסירובה לנתק עמו הקשר), מדוע שלא יהיה כך, אף מקל וחומר, אצל אדם קרוב. האישורים הרפואיים קודם לחודש ינואר 2015, ובכלל זה אף הבדיקה בחודש ספטמבר 2014, שנעשתה ע"י ד"ר אנדרש מטה, בשל הפרעות בזיכרון מזה כשנה, מחזקים האמור. כל אלו יחדיו הביאו את האם להיעתר לבקשת הנתבעת 1 להעביר הזכויות על שמה, בשל רצונה וצרכיה של הנתבעת 1 בלבד.

19. גם העובדה כי התובעת והנתבעת 1 לא מצאו לעדכן את הנתבע 2 בהעברת הזכויות מחודש ינואר 2015 מחזקת מסקנתי כי ההעברה בוצעה אגב השפעה בלתי הוגנת. הנתבע 2 טוען כי לא ידע אודות ההעברה והדבר נודע לו במקרה בחודש אפריל 2016 (3 חודשים לאחר ביצוע ההעברה), עת הראתה לו התובעת מכתב מאת רשויות המס ושאלה אותו לפשר העניין. אני נותן אמון מלא בעניין זה בגרסת הנתבע 2. גם הנתבעת 1 מודה כי לא עדכנה את הנתבע 2 ונימקה כי חששה מתגובתו. כאמור, אני נותן אמון מלא בגרסת הנתבע 2 כי נודע לו מהעניין ממכתב שהציגה בפניו האם התובעת, מאת רשויות המס, ושאלה אותו לפשר העניין, תוך שהיא עצמה אינה יודעת כלל במה מדובר.

הסעד הכספי -

20. כאמור, העתירה הכספית היא להחזר סך של 460,000 בגין משיכות מחשבונה של התובעת, בסך כולל של 610,000 ב - 30 החודשים מחודש פברואר 2016 ועד חודש יולי 2018. בחודש יולי 2018 מונה אפוטרופוס לרכוש ונפסקו המשיכות. המשיכות לפני חודש פברואר 2016 יוחסו בשלב זה לאיש השיפוצים *** ונכללו בתביעה נגדו, אולם דומה כי לא נאמרה המילה האחרונה בעניין זה והתובעת שמרה לעצמה הזכות לשוב ולתבוע גם את הנתבעת 1 לכשיתבררו מלוא העובדות בגין התקופה הנ"ל. חישוב המשיכות העלה סך כולל של 610,000 ₪. סכום זה בלתי מוכחש (והוא מחזיק סך ממוצע של 20,000 ₪ בחודש). מסכום זה נאמדה צריכה ממוצעת של התובעת למחייתה, ע"ס של 5,000 ₪ בחודש, קרי קיזוז של המכפלה של 30 חודשים בסך של 5,000 ₪ בחודש (סה"כ 150,000 ₪), ומכאן ההפרש הנתבע עומד ע"ס של 460,000 ₪. הקיזוז בסך של 5,000 ₪ בחודש מוכחש. הנתבעת 1 טוענת כי מלוא הסכום (סך ממוצע של 20,000 ₪ בחודש) הופנה לצרכי האם.

21. מטבע הדברים, בחלוף הזמן ובנסיבות העניין, אין לתובעת דרך להראות כי חלק מהמשיכות הופנו לצרכי הנתבעת 1. אין כל העברה כספית לחשבון הנתבעת 1 והטענה היא כי הכספים שהוצאו במזומן הופנו בחלקם לנתבעת 1. לנתבעת 1 אין כל דרך להראות ולהוכיח כי מלוא הכספים הופנו לצרכי התובעת בלבד. הנתבעת 1 שימשה בתקופה האמורה, הלכה למעשה, כאפוטרופסית של אמה, למרות העדרו של צו מינוי פורמלי, בשל מחדלי שני האחים מלעתור לכך. בנסיבות אלו חלה על הנתבעת 1 חובה מוגברת ויכול שניתן לומר כי הנטל להראות שלא הפנתה חלק מהכספים לצרכיה האישיים רובץ על כתפיה. העובדה כי חרף כל ידיעותיה על מצבה של האם היא נמנעה ועיכבה הליך אפוטרופוס אף נותנת משנה תוקף לאמור לעיל. בקשת האפוטרופסות באה מצדו של הנתבע 2, וזאת בחודש אוקטובר 2017 בלבד. בשים לב לאמור לעיל, ליתר הממצאים שנקבעו כאן, ובמיוחד לעובדה כי סך של 20,000 ₪ בחודש הוא שיעור גבוה באופן ניכר מצרכי אדם בודד ללא הוצאות משכנתא או שכירות (וסכום זה אינו כולל מטפלת, לה שולם בנפרד, ושכרה לא נכלל בחישוב הסך של 610,000 ₪), מצאתי לקבוע כי חלק מהמשיכות הופנו לצרכיה של הנתבעת 1. הלכה למעשה הנתבעת 1 הודתה כי אמה מימנה אותה מעת לעת בדברים שונים. כך למשל הנתבעת 1 לא סירבה להצעת אמה לתדלק הרכב שלה מכספה, משום נסיעותיה הרבות אליה מ *** ל ***. כך למשל גם עת הן ישבו יחדיו במסעדה (והנתבעת 1 תיארה כי הן ישבו במסעדות לעיתים קרובות), לא רק שהנתבעת 1 לא הזמינה את אמה הקשישה, היה ברור כי כספה של האם מממן גם אותה וכיו"ב אירועים ובילויים משותפים אחרים. ויודגש - הטענה היא לא רק לכספים שהוצאו בעין עבור ארוחות וכיו"ב אלא גם לכספים שנמשכו במזומן ושולשלו מיד לכיסה של הנתבעת 1.

22. משקבעתי האמור לעיל, ומשאין כל דרך לחשב הרכיב בהוצאות שהופנו לצרכי הנתבעת 1, מצאתי להעמיד את סכום ההחזר ע"ס של 8,000 ₪ לכל חודש מ - 30 החודשים, כך שסך של כ - 12,000 ₪ הופנה לצרכי האם, ומכאן אני מחייב את הנתבעת 1 להשיב לידי האם בתוך 60 יום מהיום סך של 240,000 ₪, שאם לא תעשה כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ראוי לציין כי מצאתי את האומדנה שערכה התובעת, בסך של 5,000 ₪ בחודש, בחסר רב. גם התכנון התקציבי שערכה האפוטרופוס של התובעת, לתקופה בה מונתה אפוטרופסית, מעלה סכום גבוה בהרבה, וראוי לציין כי לא מן הנמנע שהאפוטרופוס שמונה בשלבים מאוחרים של מחלת התובעת קיבל, מטבע הדברים, דברים רבים 'על המוכן' (כגון קולנועית להתנייע, סורגים לבית לבטיחות התובעת, שינויים נוספים שנעשו בבית להתאמתו לצרכיה ולמצבה של התובעת וכיו"ב), כך שיכול והוצאתיו השוטפות עתה נמוכות יותר מכפי שהיה נדרש קודם לכן. ראוי עוד לציין כי התובעת מתגוררת בבית פרטי רחב ידיים, בן 3 קומות, וגם מטעם זה הערכתי לצרכים בסך של 12,000 ₪ בחודש כמפורט לעיל.

סוף דבר:

הענקות 3 נכסי המקרקעין מבוטלות. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.

החיוב הכספי - כמפורט בסע' 22 לעיל.

מחייב הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בסך של 30,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 60 יום מהיום שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

אין חיוב בהוצאות לטובת הנתבע 2 ואין חיוב בהוצאות של הנתבע 2.

פסק הדין יפורסם ללא פרטים מזהים.

המזכירות תסגור ההליך.

ניתן היום,  כ"ט תמוז תשפ"א, 09 יולי 2021, בהעדר הצדדים.