הנשיא סטיב אדלר:
מה דין הסדר ההפרשות לקרנות הפנסיה שנהג משך שנים לגבי אוכלוסיית המורים חברי המבקש (להלן:
ארגון המורים או
הארגון) ומעסיקיהם, בהתאם להסכמות קיבוציות משנת 1978, שלימים התברר שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות הדין? הליך זה עניינו בתוקף ביטול הסדר ההפרשות שבהסכם הקיבוצי משנת 1978 באופן חד-צדדי על ידי המדינה, ותוצאתו.
בעתירתו לפנינו, מבקש ארגון המורים מבית הדין להורות לבעלויות המעסיקות את המורים חברי הארגון (הרשויות המקומיות ובעלויות אחרות, להלן:
המעסיקים) להמשיך לפעול בהתאם להסדר ההפרשות הקבוע בהסכם הקיבוצי משנת 1978. לחילופין מבקש הארגון מבית הדין לקבוע, כי זכויות חבריו המורים (להלן:
המורים) לא יפגעו עקב התאמת שיעורי ההפרשות להוראות הדין.
העובדות, ההסכמים והתקנות
הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה
2. ענייני הפנסיה של המורים נוהלו עד לשנת 1962 על ידי המורים ומעסיקיהם באמצעות "
קופת הפנסיה למורי בתי הספר התיכוניים בישראל".
בשנת 1962 העבירו המורים ומעסיקיהם את הטיפול בביטוח הפנסיוני של המורים לידי המשיבה 3 "
מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)" (להלן:
"מבטחים הוותיקה") על פי הסכם שנחתם בעניין.
3.
התקנות: בשנת 1964 תוקנו
תקנות מס הכנסה
(כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964
(להלן:
תקנות קופות הגמל).
תקנה 19(ב) לתקנות קופות הגמל קבעה מעת תיקונה את העיקרון לפיו המעסיק והעובד נדרשים, שניהם, להפריש תשלומים לקופת גמל לתגמולים, והפרשותיהם - עד לתקרה שנקבעה בתקנה - צריך שיהיו בשיעור זהה. בשנת 1965 פורסם תיקון ל
תקנה 19
לתקנות קופות הגמל , שהחיל עקרון זה אף על קופת גמל לקיצבה. וכך היה לשון התקנה לאחר תיקונה בשנת 1965:
"19(ב) אישור כאמור בתקנת משנה (א) לקופת גמל לתגמולים או לקופת גמל לקיצבה, לא יחול אלא אם העמית - השכיר שעבורו משלם המעביד לקופה כאמור, ישלם אף הוא מדי חודש בחודש למטרה האמורה
[לתגמולים - ס.א]
סכום המקביל לסכום המפורט בתקנת משנה (א) פסקאות (1) (א) - (ג) הכל לפי העניין".
הנה כי כן, עוד במרוצת שנות השישים דרשו
תקנות קופות הגמל כי הפרשות המעסיק והפרשות העובד ברכיב תגמולים לקופת גמל לתגמולים ולקופת גמל לקצבה (להלן:
קרנות הפנסיה) יהיו בשיעור זהה עד לתקרה שנקבעה באותה עת בסכום כסף.
בשנת 1988 תוקנה
תקנה 19 לתקנות קופות הגמל פעמיים: ב
תיקון מספר 13 מחודש אפריל 1988, נקבע שיעור סף של 5% מן השכר, עד אליו נדרש העובד להפריש הפרשות בשיעור זהה לאלה שמפריש מעסיקו לתגמולים. עוד נקבע בתיקון, כי כנגד כל הפרשה של המעסיק
מעבר לשיעור 5%, נדרש העובד להפריש לקרן מחצית מהתשלום הנוסף שמשלם המעסיק.
ב
תיקון מספר 14 לתקנות קופות הגמל, מחודש אוקטובר 1988, נקבעה תקרה של 6% להפרשות המעסיק לתגמולים. נוסחה של
תקנה 19 (ב) לתקנות, לאחר התיקון בחודש אוקטובר 1988, היה כך:
"(
ב) אישור כאמור בתקנת משנה (א) לקופת גמל לתגמולים או לקופת גמל לקיצבה לא יחול אלא אם העמית - השכיר שעבורו משלם המעביד לקופה כאמור, ישלם אף הוא מדי חודש בחודש לאותו חשבון קופת גמל סכום השווה לסכום ששילם המעביד, ואולם אם המעביד משלם לקופת גמל לקיצבה שאינה קופת ביטוח תשלום מעל לשיעור של 5% ועד לשיעור של 6% האמור בתקנת משנה (ג)(1) מן המשכורת המבוטחת, ישלם עמית - שכיר, בנוסף לסכום האמור, סכום השווה למחצית התשלום הנוסף".
תקנה 19 לתקנות קופות הגמל תוקנה פעם נוספת ב
שנת תשס"ה (2005). במסגרת התיקון, בוטלה התקרה של 6% לתשלומי המעסיק, וכמוה בוטלה אף הדרישה כי העובד ישלם מחצית מכל תשלום שמשלם המעסיק מעבר ל - 5% לתגמולים. עם זאת, נותרה על כנה הדרישה כי העובד יפריש 5% משכרו לקרן במקביל למעסיקו.
לאמור, מאז שנת 1988
ועד היום, קובעת תקנה 19 שיעור סף של 5%, עד אליו נדרש העובד להפריש לקרן סכומים זהים לאלה שמפריש מעסיקו לתגמולים. במילים אחרות: על פי המצב המשפטי כיום,
נדרש העובד להפריש לקרן הפנסיה ברכיב תגמולים סכום זהה לזה שמפריש מעסיקו, עד לשיעור של 5% משכרו.
נציין, כי ביום 1.1.1964 נכנס לתוקף
חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן:
חוק פיצויי פיטורים)
. בעקבותכניסתו של החוק לתוקף, החלו מעסיקים להפריש לקרנות הפנסיה גם תשלומים על חשבון פיצויי פיטורים.
4.
ומכאן, לשיעורי הפרשות העובדים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה:
עד שנת 1988, עמד שיעור ההפרשות הכולל לתוכנית פנסיה צוברת מקיפה
לכלל עמיתי קרנות הפנסיה, לרבות המורים, על שיעור 16% משכר העובד.
לגבי כלל העובדים,
למעט המורים, נחלקו ההפרשות כדלקמן: העובד והמעסיק הפרישו 5% מהשכר, כל אחד, לתגמולים. המעסיק הפריש 6% נוספים על חשבון פיצויי פיטורים. סך הפרשות המעסיק היה איפוא בשיעור 11% משכר העובד.
אשר למורים - בשנת 1978 נחתם
הסכם קיבוצי בין ארגון המורים, מרכז השלטון המקומי ומבטחים הוותיקה, (להלן:
הסכם 1978)
. בהסכם נקבע, כי המעסיקים יפרישו לקרנות הפנסיה 12.5% משכר המורה, ואילו חלקו של המורה בהפרשות יעמוד על 3.5% משכרו. החלוקה הפנימית בהפרשות המעסיק - לרכיב תגמולים ולרכיב פיצויי פיטורים - לא הובררה בהסכם או במסמכים אחרים. הפרשות מעסיקי המורים עמדו, איפוא, על שיעור הגבוה ב - 1.5% מהפרשות יתר מעסיקי העמיתים במבטחים, ושיעור הפרשות המורים לקרן נמוך היה ב - 1.5% מהפרשות כלל עמיתי הקרן.