פלונית נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

מבוא

1. התובעת ילידת 1985 עלתה מאתיופיה בגיל 17, היא נעדרת השכלה פורמאלית ושליטתה בעברית מוגבלת. לאורך השנים עבדה בעבודות כפיים שונות (מטבח, מאפיה ניקיון וכיו"ב). עשרה ימים קודם התאונה החלה התובעת לעבוד בחברת איי.אס.אס שירותי קייטרינג במתחם נתב"ג.

2. ביום 24.7.16 לאחר שיחה עם מנהלת כוח אדם במפעל, בדרכה לביתה, מלגזה המבוטחת אצל הנתבעת דרסה את התובעת בשטח המפעל. רגלה השמאלית של התובעת נמעכה תחת המלגזה ומעוצמת הנפילה נחבלה גם בשורש כף יד שמאל. התובעת עברה ניתוח לקיבוע שבר, ברגלה ובידה השמאליים. לאחר מכן הועברה לשיקום במרכז הרפואי רעות, שם טופלה בפיזיותרפיה ובטיפול פסיכולוגי שיקומי.

3. הנכות הרפואית המשוקללת שנפסקה לתובעת, בהתאם לקביעת המומחים שמונו על ידי בית המשפט, עומדת על 30.42% (5% נכות אורתופדית ביד, 7% נכות אורתופדית ברגל, 10% נכות פלסטית בגין הצלקות ביד וברגל ו-12.5% נכות נפשית).

4. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה.

   סך תגמולי המל"ל ששולמו ועוד ישולמו על בסיס 35% נכות (23.05% בתוספת 50% לפי תקנה 15, בעקבות ערעור שהוגש) חושבו על ידי אקטואר מטעם הנתבעת ולסך של 631,041 ₪ נכון ליום 18.2.20.

5. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגובה נזקי התובעת, ובתוך כך גם לשאלה האם זכאית התובעת ל-25% ככל שייקבע כי תביעתה נבלעת בתגמולי המל"ל, לא משום שהנתבעת כופרת בהיות מבוטחה צד שלישי, אלא משום שנטען כי התובעת לא דיווחה כיאות למל"ל ולכן יש לשלול ממנה הזכאות כפי שקבועה בסעיף 330 א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995.

    

   הראיות

6. מטעם התובעת העידו התובעת ואחותה וכן הוצגו מסמכים שונים. מצאתי את עדויות התובעת ואחותה מהימנות. התובעת עשתה רושם של אשה פשוטה ועדינה, דיברה חלש ובחוסר בטחון, המידע שמסרה היה אמין ואומת בדוח רציפות העבודה של המל"ל. היא החליפה מקומות עבודה לא מעטים, לעתים משום שחב' כוח אדם סיפקה מעט שעות ולעתים משום שהעבודה היתה קשה לה, או משום שפיתחה אלרגיה (לקמח, ולכן עזבה את מאפיית אנג'ל). מדובר בעבודות פיזיות ובמשכורות מינימום שרק ביצוע שעות נוספות ועבודה בשבת הביאה להעלאה משמעותית עד ל-7,000 – 8,000 ₪. משכורות כאלו השתכרה התובעת בין השנים 2012 -2014 במאפית אנג'ל ובחב' כוח אדם צוות 3, כאשר בין שתי העבודות היתה מובטלת חצי שנה. ביתר השנים המשכורות היו נמוכות הרבה יותר ולעתים השתכרה אלפי שקלים בודדים משום שלא נמצאה לה משרה מלאה.