פלונית נ' עיריית טירת הכרמל

תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף.

רקע וטענות הצדדים בקצרה

התובעת, גמלאית של משרד החינוך, ילידת 1948, נפגעה בגופה, לטענתה, ביום 02.03.2015, עת צעדה על שפת המדרכה ברחוב כרמל אליאס בטירת הכרמל (להלן – המדרכה). לטענת התובעת, כשצעדה על המדרכה, מעדה היא ונפלה בשל שקע (להלן - המפגע) שנוצר בשל הפרשי גובה בין האבנים המשתלבות במדרכה (להלן – התאונה או האירוע). כתוצאה מהנפילה, נגרם לתובעת שבר בכתפה הימנית.

לטענת התובעת, התאונה ארעה עקב התרשלות הנתבעת (להלן – העירייה או הנתבעת), שבין היתר, לא תחזקה את המדרכה וסביבתה באופן סביר.

העירייה כפרה בתאונה ובאחריותה הנטענת. לטענתה, המפגע הנטען אינו בבחינת מפגע כלל, ובוודאי אינו בבחינת מפגע המקים עליה חבות בנזיקין כלפי התובעת. לחילופין בלבד, הוסיפה העירייה וטענה, כי היה ויוכח כי התובעת נתקלה במפגע הנטען ונפלה במדרכה, הרי שנפילתה נגרמה בשל חוסר זהירותה ועקב אשמה הבלעדי. לגישת הנתבעת, אלמלא התובעת הייתה מפעילה שיקול דעת מינימלי, הנזק לא היה מתממש.

מלבד המחלוקת בשאלת החבות, הצדדים חלוקים גם בשאלת הנזק.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה:

1. בבסיס הראיות עומדת עדותה של התובעת. אקדים ואציין, כי עדותה יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. התובעת העידה על הדברים כהווייתם, ללא מגמתיות וללא התחמקות. עדותה הייתה עקבית ובעלת רצף הגיוני. יתרה מכך, התובעת הודתה בדברים הפועלים לרעתה. דבר המלמד על אמינותה אף הוא. כך לדוגמא: התובעת הודתה כי מקום התאונה מוכר לה והיא עוברת במקום לעיתים תכופות (ראו: עמ' 3 לפרוט' ש' 27-28, עמ' 4 ש' 1-2). התובעת גם הודתה כי בעלה, שהיה בדרכו לאסוף אותה מהמקום, לא ראה אותה נופלת, אך כן ראה אותה זרוקה כל הכביש (עמ' 5 לפרוט' ש' 3-7).

    

2. בתצהיר עדותה הראשית (להלן – מוצג ת/1), התובעת הצהירה כך:

   "ביום 2.3.15, בשעה 15:00 או בסמוך לכך, עת הלכתי על המדרכה הציבורית העשויה מאבנים משתלבות ברח' כרמל אליאס בטירת כרמל, נפצעתי בתאונה, כאשר לפתע נתקלה רגלי בשקע עמוק שנוצר בין האבנים המשתלבות אשר יצאו ממקומן ו/או לא הונחו כראוי ו/או שקעו, באופן שיצר הפרש גובה בינן לבין שאר אבני המדרכה וכתוצאה מכך אני מעדתי, איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי בעוצמה על צד ימין של הגב והכתף ונחבלתי בצורה קשה בחלקי גופי השונים ובמיוחד בכתף ימין (מסכת העובדות הנ"ל תקרא להלן - התאונה)".

   (ראו סעיף 4 (א) במוצג ת/1).

    

3. עדותה הנ"ל של התובעת לא נסתרה כלל לאורך חקירתה הנגדית.

    

4. בנוסף לעדות התובעת, צורפו תמונות המשקפות את מקום אירוע התאונה (ראו: נספח א' למוצג ת/1 (להלן – ת/1/א)). הנתבעת לא התנגדה להגשת התמונות. הנתבעת לא כפרה במשקלן ובעצם היותן רלבנטיות לתאונה הנדונה. הנתבעת אף הוציאה לשטח הנטען אנשים מטעמה לתיקון המפגע, בסמוך לאחר קרות האירוע (ראו: נספח ב' למוצג ת/1 (להלן – ת/1/ב)).

    

5. אכן, האישה שלטענת התובעת הייתה עדה לתאונה, לא זומנה למתן עדותה. אך, בענייננו לא שוכנעתי כי הדבר פועל לחובתה. ודוק, מדובר בעדת ראיה שלא מוכרת לתובעת (עמ' 5 לפרוט' ש' 12) ואין זה סביר שנפגעת גוף, מיד לאחר חבלתה, תתעשת ותבקש את פרטי עדי הראיה. מה גם, שהנתבעת לא העלתה כל גרסה (קונקרטית) סותרת באותו הקשר.

    

6. עדותה של התובעת נתמכה בעדותו של בעלה, אשר מסר כי באותו מועד הוא נסע לאסוף את אשתו, ועם הגיעו למקום הוא ראה אותה יושבת חבולה על המדרכה ולידה אישה צעירה עם תינוק וילד קטן (סעיפים 2 ו- 3 במוצג ת/2, וכן עמ' 10 לפרוט' ש' 11). אציין, כי עדותו של הבעל יצרה עלי אף היא רושם אמין ומהימן. עדותו גם לא נסתרה לאורך חקירתו הנגדית.

    

7. הנתבעת, בחרה שלא להעיד אף גורם מטעמה, לא על מצב המדרכה נשוא התאונה, לא הציגה תוכניות ו/או יומני עבודה ו/או רישומים הנוגעים להיקף ואופן הטיפולים במפגעים שבשטחיה הציבוריים.

    

8. ניסיונות הנתבעת לקעקע את אמינות התובעת, לא צלחו. התהיות ו/או הסתירות שהנתבעת ביססה את הגנתה עליהן, לאו תהיות ולאו סתירות הן, ולמעצר, הן רחוקות מלפגוע בליבת עדויות התביעה ו/או לרדת לשורשן. הגם שאצא מתוך הנחה כי הייתה נטייה מסוימת להגזמה בתיאור היקף הטיפול הרפואי לו נזקקה התובעת בעבר (הנתבעת נתפסה למונח "אין ספור טיפולים ובדיקות רפואיות"), עדיין אין בכך כדי להפחית, כהוא זה, מאמינות עדותה של התובעת.

    

9. מהמקובץ לעיל, ומשלא עלה בידי הנתבעת לסתור את גרסת התובעת, אני מקבלת את גרסתה, לפיה היא נפלה עת צעדה במדרכה ועקב היתקלותה במפגע המתואר שנוצר במדרכה.

    

   שאלת האחריות:

10. לית מאן דפליג, כי מוטלת חובת זהירות מושגית על רשות עירונית לדאוג לבטיחות הדרכים ולמניעת מכשולים שעלולים לסכן את שלום הציבור. חובה זו מעוגנת בדין [פקודת העיריות [נוסח חדש] ובפסיקה ענפה. [מבלי למצות ולצורכי ההמחשה בלבד: ראו: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נגד גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985)].

     

11. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, זו תיבחן לגופו של עניין, בהתאם למקרה, נסיבותיו ועל-פי התרשמות כוללת המביאה בחשבון, בין היתר, את טיב המפגע, תוחלת הסיכון ואפשרויות מניעתו.

     

12. לאחר שבחנתי את עדויות התובעת ולאחר שעיינתי בתמונות (ת/1/א) שוכנעתי כי מדובר במפגע רשלני המקים אחריות על העירייה. ניתן לראות בבירור כי מדובר במכשול שיצר סיכון בלתי סביר הניתן לצפייה.

     

13. הנתבעת, טענה בין היתר, כי יש להיזהר מהצבת רף של "יושר מתמטי" במדרכותיה ובכבישיה, והפנתה ל ע"א (מחוזי י-ם) 4344/97 כהן נ' עיריית רמת גן, (21.01.1998)] (להלן – פרשת כהן). הנתבעת טענה, כי "מדרכות אינן מישור גיאומטרי. לעולם לא תימצאנה בהן בליטות או שקערוריות" [ת"א (שלום ת"א) 12411-05-12 ל.ז. נ' עיריית חולון (2.5.2016)] (להלן – פרשת ל.ז.). דא עקא, הנתבעת מצטטת בצורה חלקית את דבריה של כב' השופטת אורלי מור-אל, אשר המשיכה וקבעה בפסק דינה, כדלקמן: "...ואולם במקרה דנן, כפי שניתן להתרשם מן התמונה לא מדובר ב"גל" על המדרכה, או בשקע מקרי וזניח, אלא בחריץ רחב, עמוק יחסית וארוך יחסית על גבי המדרכה, בחסר בטון כפי שהגדיר עד הנתבעת שבהחלט יכול לגרום למעידה". בדומה לעניינינו, לא מצאתי שהמפגע דומה, ולו בדוחק, לכוונת בית המשפט בפרשת כהן. למותר לציין שבפרשת ל.ז. העירייה נמצאה חבה בנזיקין.

     

14. בנדון דנן, שוכנעתי כי מדובר במפגע רשלני המקים אחריות על העירייה. ניתן לראות בבירור כי מדובר במכשול שיצר סיכון בלתי סביר הניתן לצפייה, ושהתממש במקרה של התובעת. עוד יובהר, כי המפגע הנדון אינו מסוג המפגעים הארעיים, ואין סיבה להניח כי הנתבעת לא יכולה הייתה להתוודע אליו עובר להתרחשות האירוע נשוא התביעה. מצב המדרכה, כמשתקף מהתמנות (נספח א' למוצג ת/1) מעיד על כך כי מדובר במפגעים שנוצרו לא בן רגע, אלא עם הזמן.

     

15. העירייה הוסיפה וטענה, כי על בית המשפט לבצע איזון ראוי בין צרכי העירייה ומשאביה. בשל כך, אין לדרוש מעירייה שתנקוט בכל אמצעי זהירות אפשריים על מנת למנוע את הנזק (ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"מ ל(1) 141) (להלן - פרשת גרובנר). אכן, בפרשת גרובנר נפסק, שאין מצופה מן העירייה לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים. על בית המשפט לתת את משקלו לטובת הציבור ולקחת בחשבון את משאביה של העירייה. אך, בענייננו, ובניגוד לנסיבות שבפרשת גרובנר, העירייה לא הצליחה להוכיח כי עשתה את כל מה שסביר לדרוש מרשות עירונית כדי לסלק את המפגע הנדון. העירייה לא הוכיחה אימתי נערכו ביקורות יזומות מטעמה לבדיקת תקינותו של המקום הנדון, ובאיזו תדירות נערכו ביקורות מעין אלה, אם בכלל. כמו כן, הנתבעת לא הראתה אילו אמצעים היא נוקטת על מנת למנוע או לצמצם את סיכויי התרחשות הנזק.

     

16. הטענה כי העירייה נוקטת באמצעים המתאפשרים בהתאם לתקציבה, טעונה הוכחה היא. בענייננו, הטענה הועלתה באופן סתמי ולא הוכחה כלל, לא בכל הנוגע לעלויות האמצעים הסבירים הדרושים למניעת היווצרות המפגע, ולא בכל הנוגע לעלויות סילוקו.

     

17. מהמקובץ לעיל, שוכנעתי כי העירייה הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית. עוד שוכנעתי, כי נזקי התובעת נגרמו עקב הפרת חובת הזהירות כאמור.

     

    אשם תורם:

18. כפי שראינו לעיל, התובעת צעדה באור יום בדרך עירונית. הדרך הייתה מוכרת לה והמפגע היה בולט לעין. התובעת יכולה הייתה, בזהירות רבה יותר, לשים לב למפגע ולהימנע מנפילה. מה גם שמדובר במדרכה רחבה. במכלול הנתונים ובשים לב לגילה של התובעת, למיקומו של המפגע ולמידת בולטותו, מצאתי לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 25%.

     

    הנזק הגופני והנכות הרפואית:

19. כתוצאה מהתאונה, נגרם לתובעת שבר בכתף ימין, שהצריך קיבוע [ראו: נספח ג' למוצג ת/1 (להלן – מוצג ת/1/ג)], מעקב וטיפול אורתופדי ושתי סדרות טיפולי פיזיותרפיה [ראו: נספח ד' למוצג ת/1 (להלן – מוצג ת/1/ד)].

     

20. מוסכם על הצדדים, כי שיעור הנכות הרפואית הצמיתה, שנותרה אצל התובעת עקב התאונה, עומד על 20% (ראו: פרוט' מיום 19.11.19, עמ' 1 שורות 8-10), וזאת בהתאם להוראת סעיף 41 (4) (ב'-ג') לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956, בגין ההגבלה בתנועות הכתף.

     

    הנכות התפקודית:

21. בהתחשב בטיב הפגיעה והמגבלה הצמיתה - מגבלה אורתופדית בכתף ימין, הצד הדומיננטי של התובעת (ראו: סעיף 20 במוצג ת/1 וסעיף 13 במוצג ת/2); בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית הצמיתה - נכות גבוהה יחסית; בהתחשב בגילה של התובעת ובכלל אמות המידה הנוהגות בסוגייה, סבורני כי שיעור הנכות הרפואית הצמיתה משקף נאמנה את שיעור הפגיעה בכושר תפקודה היומיומי של התובעת, לרבות בביצוע עבודות הבית ומטלותיו.

     

    גובה הפיצוי:

22. בגין ראש הנזק הלא ממוני (כאב וסבל) - בהתחשב במכלול הנתונים: גיל התובעת, תקופת ההחלמה, מהות הטיפול שניתן, שיעור וטיב הנכות הרפואית, אני קובעת, כי בגין ראש נזק זה, התובעת זכאית לפיצוי בסך של 65,000 ₪.

     

23. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד: בהקשר זה התובעת מסרה בעדותה כדלקמן: "בתקופה שלאחר התאונה, אני נזקקתי לעזרה מוגברת מהזולת בעיקר מבעלי, מהילדים שלי ובני משפחה נוספים שסעדו אותי מסביב לשעון. יצוין כי בתקופה שלאחר התאונה, הייתי עם מקבע לכתף ולאחר מכן עם מתלה. בתקופה שלאחר מכן ועקב התאונה, אני עברתי אין ספור טיפולים ובדיקות רפואיות ובעלי (ולפעמים גם בני א. והבת שלי ש.) ליוו אותי והסיעו אותי למרבית הטיפולים ברכב הפרטי שלהם" (ראו: סעיף 21 (א) במוצג ת/1). עוד הוסיפה התובעת והצהירה, כי הכאבים וההגבלות בתנועות כתפה הימנית, היד הדומיננטית, מגבילים אותה בכל התחומים אפילו הפשוטים והטריוויאליים ביותר, כגון: תליית כביסה, שטיפת רצפת הבית, סחיטת הסמרטוט, חיתוך ירקות וחומרי גלם אח' לבישול, קניות וכו' (עמ' 8 לפרוט' ש' 24-32 ועמ' 9 ש' 1-4 וש' 9-11).

     

24. על פי עדות התובעת, בשל השלכות נכותה הרפואית על תפקודה הכללי, התובעת מוסרת כי מאז התאונה ובעקבותיה, היא זקוקה לעזרה ממשית מאחרים בכל עבודות משק הבית ובפעולות היומיומיות המפורטות לעיל. עוד מסרה התובעת, כדלקמן:

     

    "מאז התאונה ובעקבותיה, אני נעזרת בעוזרת בית פעמיים בחודש ואילו ביתר ימי השבוע הילדים שלי ובעלי מבצעים במקומי את יתר עבודות הבית, סידורים, קניות וכו'. אין לי קבלות על התשלומים לעוזרת ואני לא מקבלת ממנה קבלות על התשלומים, אך אני משלמת לה 50 ₪ לשעה, 4 שעות כל פעם, פעמיים בחודש" (ראו: סעיף 21 (ב) במוצג ת/1).

     

    עוד מסרה התובעת בעדותה, כי בשל אילוצים כלכליים, התובעת הפסיקה את העסקתה של העוזרת (ראו: עמ' 7 לפרוט' ש' 4-5).

     

25. בעלה של התובעת תמך בעדותה, בכל הנוגע למגבלותיה התפקודיות (ראו: עמ' 11 לפרוט' ש' 15-33 וכן עמ' 12 ש' 1-5).

     

26. אכן, התובעת לא זימנה את השכנה שעזרה לה בעבודות הבית במהלך השנתיים הראשונות לאחר התאונה (עמ' 9 לפרוט' ש' 19-21), אך אין בכך כדי לסתור את טענתה בדבר הזדקקותה במשך התקופה הסמוכה לתאונה לעזרת זולתה. הדבר נלמד ממצבה הרפואי בסמוך לתאונה, כעולה מהתיעוד הרפואי.

     

27. בהינתן העדויות הנ"ל, שלא נסתרו, ובהתחשב בטיב הפגיעה והמגבלה הצמיתה (ביד הדומיננטית), בשיעור הנכות הרפואית הצמיתה ובכלל אמות המידה הנוהגות בסוגייה, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה (לעבר ולעתיד) המוערך באופן גלובאלי, בסך של 90,000 ₪. אציין, כי ביסוד הערכה זו התחשבתי בכך, כי התובעת נזקקה לעזרה משמעותית במחצית השנה הראשונה לאחר התאונה, ולעזרה חלקית לאחר מכן. עוד הערכתי כי התובעת תזדקק בעתיד ועד תום תוחלת חייה לעזרה של פעמיים בשבוע, ארבע שעות כל פעם, בעלות של 50 ₪ לשעה, לפני תוספת נסיעות, דמי ביטוח לאומי והפרשות אחרות. אך, מאחר ומרבית העזרה שניתנה לתובעת עד עצם היום הזה, ניתנה על ידי בני משפחתה, ללא שנאלצה להוציא כספים בפועל, וללא שהוכח כי נגרמו לבני משפחתה הפסדי הכנסה כלשהם בעקבות כך - אלה מחד, ומנגד – משלא ניתן להטיל את מעמסת העזרה לה נזקקה ותזדקק התובעת בעקבות פגיעתה בתאונה על בני משפחתה, מצאתי לנכון לפסוק לה סכום גלובלי כאמור.

     

28. בראש הנזק של הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר - אמת הדבר כי התובעת הציגה קבלות על סכומים זעומים מאוד, אולם לאחר עיון במסמכים הרפואיים, ובהתחשב במספר הביקורים לטיפולים, שוכנעתי כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך של 5,000 ₪.

     

29. הוצאות רפואיות בעתיד - טענות התובעת לזכאותה לקבלת פיצוי בראש נזק זה, לא הוכחה כדבעי. הצורך בהמשך קבלת טיפולים רפואיים עתידיים לא הוכח, לא במסמכים רפואיים ולא בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת. יתרה מכך, התאונה ארעה בשנת 2015 והטיפול הרפואי האחרון אליו נזקקה התובעת בעקבות התאונה, היה מחודש נובמבר 2015. מאז ועד עצם היום הזה, התובעת לא נזקקה לטיפול כלשהו בגין פגיעתה בתאונה, כך שסביר להניח כי לא תזדקק גם בעתיד לטיפולים כאמור. להשלמת התמונה אציין עוד, כי התובעת בעצמה מסרה, כי היום היא לא מקבלת טיפול בכתף והורופאים אמרו לה "אין מה לעשות" "יש לך נכות לכל החיים ותכניסי לך את זה לראש" (עמ' 7 לפרוט' ש' 2-4).

     

30. מסך נזקיה הנ"ל של התובעת, יש להפחית 25% בגין אשמה התורם. כך, שהיתרה לפיצוי עומדת על סך של 120,000 ₪.

     

    לסיכום

31. מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 120,000 ₪ בצירוף סך של 28,080 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 3,705 ₪ בגין הוצאות משפט (עלות חוות דעת המומחה מטעם התובעת ואגרת פתיחה).

     

32. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, כ"ז טבת תש"פ, 24 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.