פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובעת להכיר בפגיעה מיום 6.9.2011 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.בתאריך 11.9.2012 נשלחה לתובעת הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"הריני מצטערת להודיעך, כי עלי לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 6/09/2011, על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:

על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך.

לחילופין אף אם היה אירוע, האירוע הנטען לא גרם לך לנזק פיזיולוגי/ גופני ולאי כושר לעבודה.

אי הכושר לעבודה איננו תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי."

3.לאור דחיית תביעתה הגישה התובעת לבית הדין ביום 21.5.2015 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4.בתיק התקיימו שני דיוני הוכחות (ביום 11.9.2017 וביום 30.10.2017) במסגרתו התובעת נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה וכן עדים נוספים שהגיעו להעיד מטעמה. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

5.ביום 11.2.2018 קבענו כי התובעת הצליחה להרים את נטל ההוכחה הנדרש לעצם קיומו של האירוע התאונתי ועל יסוד מסקנתנו האמורה, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין פגיעתה של התובעת.

6.עוד באותו יום (11.2.2018) הורה בית הדין על מינויו של ד"ר דוד אנג'ל כמומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה הראשון"), בתחום האורתופדי. העובדות הרלוונטיות הינן:

6.1התובעת, ילידת 1971, שחקנית כדורעף במקצועה. בשנים xx-xx שיחקה בקבוצת xxx (להלן: "הקבוצה") ובנבחרת ישראל.

6.2ביום 6.9.11, במהלך אימון נבחרת ישראל ובזמן ביצוע תרגיל גלגול צדי על הריצפה, נפגעה התובעת וחשה בכאבים עזים בגבה, אליהם הצטרפו נימול והירדמות של כף הרגל (להלן: "התאונה"). התובעת פונתה לבית החולים מאיר, שם התלוננה על כאבים בעמוד שדרה מותני עם הקרנה לרגל ימין, ובבדיקות הודגמה חולשה ברגלה הימנית. עקב פציעתה, נבצר ממנה להמשיך ולשחק כדורעף.

7. בהתאם לאמור, התבקש המומחה הראשון להשיב על השאלות הבאות:

7.1 מהו ליקויה הרפואי של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

7.2האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת בגבה לבין האירוע בעבודה מיום 6.9.11, כמתואר בעובדות המקרה?

7.3האם השפעת האירוע התאונתי מיום 6.9.2011 על מצבה של התובעת, ככל שהייתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קונסטיטוציונלי?

8.ביום 15.3.2018 הוגשה חוות הדעת של המומחה הראשון לבית הדין, ובה השיב המומחה כדלהלן:

א.הליקוי הרפואי של התובעת הינו פריצת דיסק L4-5 בעמוד השדרה המותני וכתוצאה ממנו הפרעה תחושתית וחולשה ברגל ימין.

ב.לפני שאני עונה על שאלה זו אני מבקש להסב את תשומת לב ביה"ד והצדדים לאי התאמה מסויימת בין העובדות שנקבעו למידע מהתיק הרפואי. נקבע כי התובעת נפגעה בגבה בתרגיל ביום 6.9.11 ופונתה לחדר מיון בביה"ח מאיר. ע"פ התיק הרפואי הופנתה התובעת לחדר מיום בתאריך 8.9.11 (יומיים אחרי האירוע). גם ברישום במכתב ההפנייה וגם ברישום בחדר המיון לא מוזכר אירוע תאונתי יומיים קודם לכן (כפי שהיה צפוי במקרה של פריצת דיסק חריפה). מהרישומים בתיקה הרפואי עולה כי היא סבלה מכאבי גב תחתון עם זרמים ברגל ימין כבר באפריל 2011. בתאריך 29.8.11 (שבוע לפני האירוע) מצויין כי כאבי הגב התחתון מחמירים בשבוע האחרון, וכי יש נימול בכף הרגל והגבלה קשה בתנועת הגב. כלומר ע"פ התיק הרפואי מחלת הגב, כולל הלחץ על שורש העצב שמעצבב את הרגל, קדמה לאירוע. ההבדל במצבה לפני האירוע למצבה אחריו, הוא שלאחר האירוע נמצאה גם חולשת שרירים שלא היתה לפניו. אני עונה ע"פ העובדות שנקבעו בהחלטה. דעתי בנתונים אלה היא כי מחלת הגב כולל פריצת הדיסק שקדמה לאירוע, אולם באירוע המתואר בהחלט חלה החמרה במצב הגב.

ג.משנקבע כי כאב עז בגב הורגש בזמן תרגיל הגילגול על הריצפה, ויומיים אח"כ נמצאה חולשה שלא היתה קודם, דעתי היא כי האירוע גרם להחמרה במחלה שקדמה לו."

9.ביום 28.6.2018 הגיש הנתבע בקשה לשאלות הבהרה למומחה כדלקמן:

9.1הנך מופנה לאמור בתשובה ב' בחווה"ד, באשר לשוני בין התאריכים בהן הגיעה התובעת לחדר המיון, כמו גם להבדל בין תיאור נסיבות הגעתה (פונתה לעומת הופנתה). האם לאור האמור שם יש מקום לבחון מחדש את שאלת הקש"ס? אם לא, אנא נמק מדוע.

9.2הנך מופנה לאמור בתשובה ב' בחווה"ד, לגבי החמרה במצב הגב יותר משבוע לפני האירוע (וזאת לאחר שהחלו כאבי גב עם הקרנה לרגל ימים כבר 5 חודשים לפני האירוע). האם לאור האמור שם נכון לומר כי תהליך ההחמרה במצב הגב החל לפני האירוע ועל כן לא נבע ממנו? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

9.3ציינת בתשובה ב' בחווה"ד כי לאחר האירוע נמצאה חולשת שרירים שלא היתה לפניו. האם ייתכן כי חולשת השרירים היתה גם לפני האירוע, כחלק מההחמרה במצב הגב בחודש אוג' 2011, אולם לא אובחנה עד לאחר האירוע? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

9.4האם ייתכן כי חולשת השרירים נבעה מהגורמים שהביאו לליקוי בגב בחודשים אפר'- אוג' 2011 (דהיינו לפני האירוע) ולאו דווקא מהאירוע? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

10.ביום 4.7.2018 העביר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה:

"הערה כללית: העובדות הנקבעות בהחלטת בית הדין הן מבחינתי עובדות מוחלטות ואמת צרופה. אני עונה בראש ובראשונה ע"פ עובדות אלה.

כאשר אני רואה שיש סתירה או אי התאמה בין העובדות בהחלטה לבין המידע שאני קורא בתיק הרפואי, אני יכול רק להסב את תשומת לב בית המשפט והצדדים לכך, אולם אם העובדות לא משתנות הן מחייבות אותי.

ברגע שנקבע כעובדה כי התובעת ביצעה תרגיל של גלגול צד, וחשה במהלך התרגיל כאבים עזים בגב והרגשת נימול ברגל, אזי כמעט בהגדרה יש לפחות החמרה במצב הגב. (אציין כי מעט חריג גם שהתובעת שהיתה בתוך תקופת כאב גב תחתון שאפילו החמיר שבוע קודם לאירוע, עסקה בתרגילי גלגול). כאמור עם זאת, כל זמן שהעובדות בהחלטה הן כפי שהוצגו לי, אני מחוייב לענות עלפיהן. אם אתבקש לענות רק ע"פ המידע מהתיק הרפואי אעשה זאת.

א.ראה הערה למעלה. ברגע שנקבע כעובדה כי התובעת ביצעה תרגיל של גלגול צד וחשה במהלך התרגיל כאבים עזים בגב והרגשת נימול ברגל, אזי כמעט בהגדרה יש לפחות החמרה במצב. לצורך נקודה זו פחות חשוב אם היא הופנתה למיום באותו יום או יומיים אחר כך.

ב.ע"פ המסמכים בתיק הרפואי היתה החמרה שבוע קודם לאירוע. עם זאת, חולשת שרירים לא רשומה לפני האירוע וכן רשומה אחריו. כלומר אפשרי שחלה באירוע המתואר בהחלטה החמרה נוספת.

ג.ייתכן שחולשה היתה קודם לאירוע ולא אובחנה. איני יכול לאמת או לשלול אפשרות זו.

ד.בהחלט ייתכן שהחולשה נבעה מפריצת הדיסק שקדמה קרוב לוודאי לאירוע. אולם בהינתן תאור האירוע בהחלטה, והחולשה שאותרה אחריו ולא אותרה לפני, איני יכול לקבוע כי החולשה גם כן קדמה לאירוע."

11.הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

12.ביום 30.12.1018 ניתן בתיק פסק הדין (להלן – "פסק הדין"). בהתאם לפסק הדין קבענו כי קיים קשר סיבתי על דרך ההחמרה בין הארוע התאונתי שאירע לתובעת ביום 6.9.2011 במהלך אימון של נבחרת ישראל בכדורעף לבין מצבה הרפואי של התובעת וכי מדובר בתאונת עבודה.

13.הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין (עב"ל 81472-01-19). ביום 18.9.2019 ניתן בתיק הערעור פסק דין בהסכמת הצדדים, כדלקמן:

"ימונה מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה, אשר יחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 06.09.2011 לבין ההחמרה במצבה הרפואי של המשיבה.

מובהר כי בית הדין ידגיש שהאירוע התרחש ביום 06.09.2011, וגם אם ישנם רישומים בחומר שיועבר למומחה, שבהם נרשם שהאירוע התרחש ביום 08.09.2011 הרי שיש להבהיר כי האירוע אכן התרחש ביום 06.09.2011 והמשיבה פנתה לטיפול רפואי ביום 08.09.2011. 

כמו כן חוות הדעת של ד"ר אנג'ל ותשובותיו לשאלות ההבהרה לא יועברו למומחה הנוסף".

14. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה הורנו ביום 11.1.20 על מינויו של ד"ר גיל לאנה כמומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה השני"), בתחום האורתופדי. העובדות הרלוונטיות הינן:

14.1התובעת, ילידת 1971, שחקנית כדורעף במקצועה. בשנים 1997-2011 שיחקה בקבוצת הפועל עירוני קריית אתא (להלן: "הקבוצה") ובנבחרת ישראל.

14.2ביום 6.9.11, במהלך אימון נבחרת ישראל ובזמן ביצוע תרגיל גלגול צדי על הריצפה, נפגעה התובעת וחשה בכאבים עזים בגבה, אליהם הצטרפו נימול והירדמות של כף הרגל (להלן: "התאונה"). התובעת פונתה לבית החולים מאיר, שם התלוננה על כאבים בעמוד שדרה מותני עם הקרנה לרגל ימין, ובבדיקות הודגמה חולשה ברגלה הימנית. עקב פציעתה, נבצר ממנה להמשיך ולשחק כדורעף.

14.3בית הדין מבהיר למומחה, כי האירוע התרחש ביום 6.9.2011 וגם אם ישנם רישומים שבהם נרשם שהאירוע התרחש ביום 8.9.2011 הרי שהאירוע, כאמור, התרחש ביום 6.9.2011 והתובעת פנתה לטיפול רפואי ביום 8.9.2011.

15.בהתאם לאמור, התבקש המומחה השני להשיב על השאלות הבאות:

15.1מהו ליקויה הרפואי של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

15.2האם קיים קשר סיבתי על דרך של החמרה בין הליקוי ממנו סובלת התובעת בגבה לבין האירוע בעבודה מיום 6.9.11, כמתואר בעובדות המקרה?

16.בחוות הדעת של המומחה השני מיום 13.2.20 (הוגשה לנט ביום 23.2.20) השיב המומחה כדלהלן:

א.התובעת סבלה מבקע דיסק בגובה L4-5 (חוליה מותנית) אשר גרם ללחץ ניכר על השק התקאלי (העצבי) וגרם לתמונה של צניחת כף רגל מימין (שיתוק). הדיסק הנו חומר הדומה לג'ל ואשר עטוף בטבעת פיברוטית. לדיסק תפקידים רבים כגון פיזור המשקל, מניעת חיכוך, מניעת לחץ על השורשים ועוד. בקע דיסק פרושו בטבעת הפיברוטית דרכה החומר (ג'ל) דולף החוצה ואחראי ליצירת לחץ על האלמנטים העצביים. במקרים של בלט הטבעת הפיברוטית נשארת שלמה ואין זליגה של החומר החיצוני.

ב.קיים קשר ישיר בין האירוע התאונתי מיום 6.9.11 ולבין הממצאים בבדיקות הקליניות שבוצעו יומיים לאחר מכן בחדר מיון ביה"ח "מאיר", ממצאים בבדיקות הדמיה (CT ו MRI) אשר הדגימו בקע דיסק בגובה L4-5 והניתוח גב לו נזקקה ואשר בוצע בתאריך 12.9.11. ברצוני להבהיר בתיעוד הרפואי שהוצג בפני אין תלונות על כאבים/מוגבלות בגב תחתון טרם התאונה הנדונה. בתאריך 29.8.11, כלומר 9 ימים טרם התאונה הנדונה נבדקה התובעת במרפאתו של רופא אורתופד ובביקור נרשם בין השאר כדלקמן: "אין חסר נוירולוגי מסוגלת לעמוד וללכת על קצוות אצבעות ועקבים. נימול בכף רגל ימין פלנטרית בהשוואה לרגל שמאל עם הרגשת זרמים. רפלקסים לא הופקו צו צדדית אכילס ופטלרי. על פי הבדיקה ברור לחלוטין שאין עדות לתמונה של צניחת כף רגל ולפיכך בהחלט יש מקום להיכר בממצאי התאונה על דרך של החמרה.

17.הנתבע הגיש ביום 7.4.20 בקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה השני (בקשה שאושרה על ידי בית הדין), כדלקמן:

17.1הנך מופנה לכך שברישום הרפואי מיום 6.10.11 מתואר הניתוח שעברה התובעת (ביום 12.9.11) תוך אזכור של ארוע תאונתי מיום 9.9.10, כשנה לפני הארוע נשוא התיק וללא אזכור של הארוע נשוא התיק. הנך מופנה לכך שלפי הרישומים הרפואיים החלו כאבי הגב במרץ או באפ' 11, כחצי שנה לפני הארוע הנטען. הנך מופנה לכך ששמונה ימים לפני הארוע הנטען (29.8.11) נרשמה החמרה בכאבי הגב. הנך מופנה לכך שבתעודת חדר מיון מיום 11.9.11 נכתב כי התובעת סובלת מכאבי גב במשך חודש (לא 5 ימים). לאור הרישומים האמורים לעיל, נא הסבר מדוע קבעת כי לפני הארוע לא היו תלונות על כאבי גב.

17.2לאור הרישומים הנזכרים בשאלה א' לעיל, האם ייתכן כי ההחמרה במצב הגב החלה לפני הארוע נשוא התיק ונבעה מגורמים אחרים? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

17.3לאור הרישומים הנזכרים בשאלה א' לעיל, נא הבהר אם יש מקום לשינוי באמור בחווה"ד לעניין הקש"ס.

17.4הנך מופנה לכך כי הארוע התאונתי (הקודם) מיום 9.9.10 נרשם כסיבת הפניה לטיפולים הרפואיים עד יום 3.11.11 כמעט חודשיים לאחר הארוע נשוא התיק. לאור זאת, האם נכון לומר כי מדובר בהמשך תהליך שהחל כשנה לפני האירוע נשוא התיק? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

18.בחוות דעתו מיום 27.5.20 השיב המומחה השני לשאלות ההבהרה, כדלקמן:

א.כפי שציינתי מפורשות בחוות דעתי התובעת נבדקה במרפאתו של רופא אורתופד מומחה בתאריך 29.8.11, כלומר 9 ימים טרם התאונה הנדונה ובבדיקה הנ"ל לא נמצאה עדות לפגיעה מוטורית כלשהי ברגל ימין ובטח לא תמונה המתאימה לשיתוק. לכן, אירועים אלו שצויינו בשאלתך אינם הגורם לתמונה החריפה של שיתוק בכף רגלה הימנית ולא ניתן להסיק מאירועים ספורדים של כאבי גב תחתון כאילו הם הגורם לשיתוק שהופיע בעקבות אירוע בלתי מתועד.

ב.כפי שציינתי תשובתי שלילית. לא נמצא פגם מוטורי בבדיקה בסמוך לפני החבלה נשוא התביעה. רוב מכריע של האוכלוסייה סובל מכאבי גב תחתון בחייהם ואולי חצי אחוז מתועדים עם שיתוק לכן לא ניתן לייחס לכאבי גב הנובעים ברובם המכריע מכאבי שרירים זוקפי הגב מצב קודם.

ג.לא.

ד.ראה תשובתי לשאלה א. באירוע שאתה מציין לא נמצא פחת נוירולוגי כלשהו והפיזיותרפיה נועדה לטפל בשרירים זוקפי גב.

19.ביום 16.6.20 הגיש הנתבע בקשה להחלפת המומחה הרפואי. בהתאם להחלטתי מיום 21.6.20 נדחתה הבקשה להחלפת המומחה הרפואי (אף ללא קבלת עמדת התובעת לבקשה).

20.הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

21.לטענת התובעת, חוות דעתו של המומחה השני שמונה מחזקת את חוות הדעת הראשונה אודות הקשר הסיבתי בין הארוע מיום 6.9.2011 לבין הנזק הרפואי בגב. התובעת מציינת כי שני מומחים רפואיים שבחנו את התיק קבעו שקיים קשר סיבתי בין הארוע לבין נזקיה של התובעת ולפיכך מתבקש בית הדין לקבל את התביעה.

22.הנתבע טוען כי לא זנח את הטענה של העדר הביטוח של התובעת (טענה שעלתה בהליך ההוכחות המקורי וכן בערעור). לפיכך טוען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה שהייתה מבוטחת בביטוח נפגעי עבודה בהקשר לארוע התאונתי הנטען. לפיכך מתבקש בית הדין לדחות את התביעה בגין העדר ביטוח.

23.עוד טוען הנתבע כי המומחה הרפואי השני שמונה קבע שקיים קשר סיבתי של החמרה, אולם הוא התבסס על קביעה שגוייה לפיה אין תלונות על כאבים או מוגבלות בגב התחתון טרם הארוע הנטען. כאשר הופנה המומחה הנוסף לשורה ארוכה של רישומים המתארים כאבים ומגבלות בגב עד שנה לפני האירוע התאונתי, התחמק המומחה מתשובה והתעלם מרוב הרישומים שנזכרו בשאלות ההבהרה. הנתבע שב על הבקשה להחליף את המומחה השני וכי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו נוכח הפגמים המהותיים שנפלו בה.

דיון והכרעה

24הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה- היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

25.מעיון בחוות דעתו הראשונה של המומחה (מיום 13.2.20) עולה כי המומחה סבור כי "קיים קשר ישיר בין האירוע התאונתי מיום 6.9.11 ולבין הממצאים בבדיקות הקליניות שבוצעו יומיים לאחר מכן בחדר מיון ביה"ח "מאיר", ממצאים בבדיקות הדמיה (CT ו MRI) אשר הדגימו בקע דיסק בגובה L4-5 והניתוח גב לו נזקקה ואשר בוצע בתאריך 12.9.11..." ובהמשך כותב " על פי הבדיקה ברור לחלוטין שאין עדות לתמונה של צניחת כף רגל ולפיכך בהחלט יש מקום להכיר בממצאי התאונה על דרך של החמרה". על עמדה זו חזר המומחה גם במענה לשאלות ההבהרה מטעם הנתבע.

26.קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

27על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

28בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

29בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה השני שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה – להתקבל. בהקשר זה אף נציין, כי מדובר במומחה שני שסבור שיש קשר סיבתי בין הארוע מיום 6.9.2011 לבין הפגיעה בגב על דרך של החמרה (הראשון הוא כאמור ד"ר אנג'ל), נתון שיש בו כדי לחזק את מסקנות חוות הדעת של המומחה השני שמונה בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

30.באשר לטענות הנתבע לעניין היעדר ביטוח, הרי שבית הדין כבר קבע לעניין זה בהחלטתו מיום 11.2.2018 (סעיפים 71-73) ואין מקום לשנות מהחלטה זו. יתר טענות הנתבע בסיכומיו – נדחות.

סוף דבר:

30.התביעה מתקבלת.

31.אנו קובעים כי קיים קשר סיבתי על דרך של החמרה בין האירוע התאונתי שאירע לתובעת ביום 6.9.2011 במהלך אימון של נבחרת ישראל בכדורעף לבין מצבה הרפואי של התובעת וכי מדובר בתאונת עבודה. הנתבע יזמן את התובעת לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותה כמקובל.

32.הנתבע ישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ב אב תש"פ, (12 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.