פלונית ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הפנים

השופטת ד' ברק-ארז:

1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 14.12.2017 (עמ"ן 27170-01-17, סגן הנשיא י' נועם). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 27.11.2016 (ערר (י-ם) 2391-16, הדיין מ' פשיטיצקי). הליכים אלה נסבו על בקשות למתן מעמד בישראל שהגישו המבקשים 3-1, אזרחית גיאורגיה ושני ילדיה הקטינים.

רקע והליכים קודמים

2. המבקשת 1 (להלן: המבקשת) נולדה בגיאורגיה בשנת 1984. לאורך שנים, כך לטענתה, היא סבלה מאלימות פיזית, מינית ומילולית קשה מבעלה לשעבר ואבי ילדיה (להלן: בן הזוג), וזאת אף לאחר גירושיה ממנו ביום 16.2.2007. המבקשים 3-2 הם ילדיה של המבקשת ובן הזוג (להלן: הקטינים) – המבקשת 2 היא ילידת 2001, ואילו המבקש 3 הוא יליד 2009.

3.  המבקשת, שאמה חיה בישראל, נכנסה בעבר לישראל פעמיים, שלא כדין, והורחקה בחזרה לגיאורגיה. לטענתה, בשתי הפעמים עשתה כן על רקע אלימות קשה של בן זוגה כלפיה. בזמן שהותה בגיאורגיה, לאחר ההרחקה השנייה, היא הרתה לבן זוגה, לטענתה לאחר שכפה עליה את קיום היחסים, והוסיפה לסבול מאלימות קשה מצדו ומצד משפחתו. ביום 1.11.2008 נכנסה המבקשת לישראל שלא כדין בפעם השלישית ומאז היא שוהה בארץ. בנה הצעיר נולד ביום 23.5.2009 בישראל וחי בה במשך כל חייו. בשלב מסוים, בן הזוג למד כי המבקשת ובנה חיים בישראל, ואז נכנס לארץ באשרת תייר ופעל כלפי המבקשת באלימות. המבקשת טוענת כי היא פחדה לפנות למשטרה בעניין זה, פן תגורש מהארץ. עם זאת, באחת התקריות שבהן נהג כלפיה בן הזוג באלימות הזעיקה שכנה משטרה למקום. כתוצאה מכך, בן הזוג גורש מישראל ונאסר עליו להיכנס אליה. מאז יום 3.7.2014 שוהה עם המבקשת גם בתה הגדולה לאחר שזו הגיעה לארץ באשרת תייר כשהיא מלווה על-ידי אחותה של המבקשת.

4. ביום 2.8.2009 פנתה המבקשת ליחידת הטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבל מקלט בישראל. בקשתה לקבלת מקלט סורבה ביום 31.1.2010 ובקשתה לעיון חוזר בהחלטה נדחתה אף היא ביום 9.6.2011.

5.  ביום 20.3.2016 המבקשים הגישו בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. הבקשה נדחתה על הסף ביום 13.4.2016 על-ידי מנהלת לשכת רשות האוכלוסין וההגירה בחולון, מבלי לעבור לבחינת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית). המבקשים הגישו ערר פנימי על החלטה זו לראשת דסק מרכז ברשות האוכלוסין וההגירה, אולם הערר הפנימי נדחה ביום 31.5.2016. בהחלטתה של ראשת הדסק נקבע כי אין לראות בשהות רבת שנים בישראל או בהשתלבות הילדים במערכת החינוך הישראלית טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את העברת הבקשה לוועדה הבינמשרדית.

6. המבקשת הגישה ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים. בערר נטען כי נסיבות חייהם הקשות של המבקשים והסכנה הצפויה להם בארצם מצדיקות לכל הפחות את העברת עניינם לדיון בוועדה הבינמשרדית לגוף הדברים. עוד נטען כי יש לבחון את טובת הילדים הקטינים במנותק מהשאלה כיצד המבקשת, אמם, נכנסה לארץ. מנגד טענה המדינה, כי כניסותיה החוזרות של המבקשת לארץ ללא אשרה עולות כדי חוסר ניקיון כפיים, וכי לא הוכח שקיים קושי המונע את חזרתם של המבקשת וילדיה לארצם. ביום 27.11.2016 דחה בית הדין לעררים את הערר בקבעו כי בקשתם של המבקשים אינה עומדת בדרישה לקיומו של "סיכוי מסוים" שהיא תתקבל לגופה ועל כן אין להעבירה לדיון בוועדה הבינמשרדית (בהפניה לעע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים (19.3.2015) (להלן: עניין אסברוק)). כמו כן ציין בית הדין לעררים כי אין קושי מיוחד בחזרת המבקשים לגיאורגיה, הגם שאין "ספק באמיתות סיפורה של העוררת [המבקשת – ד' ב' א']".

7. המבקשים הגישו ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי, אולם ערעורם נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין עילה להתערבות בהחלטתו של בית הדין לעררים וכי לא נפל פגם באי-העברת עניינם של המבקשים לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית, מאחר שהמבקשים אכן לא ביססו "סיכוי מסוים" לקבלת הבקשה. כמו כן, אף בית המשפט המחוזי זקף לחובת המבקשים את העובדה שהמבקשת שבה ונכנסה לארץ שלא כדין פעם אחר פעם.