לפני תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") , בגין נזקי נפש וגוף שנגרמו לתובעת לאחר שהודע לה על ביטול משרתה אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת 2, הינה המבטחת של הנתבעת (וביחד, להלן:"הנתבעות").
טענות הצדדים
1.לטענת התובעת, היא הועסקה על ידי הנתבעת החל מיום 7.11.07 ועד ליום 4.5.17, תחילה כפועלת יצור, ולאחר מכן כמזכירה של מהנדס המחלבה. בחודש 11/2016, קיבלה הודעה מהנתבעת לפיה היא חוזרת לעבוד כפועלת יצור (להלן: "הארוע"), וזאת בשל התנכלות של יו"ר ועד העובדים החדש, שניצח בבחירות ליו"ר הועד, את אביה. כתוצאה מהארוע החלה התובעת לסבול ממצב בריאותי ירוד, כאבי ראש, כאבים סומאטיים ושינוי במצבה הנפשי, ולכן נאלצה להיות בחופשת מחלה ארוכה. בחודש 1/2017 פנתה התובעת לטיפול פסיכותראפי אצל ד"ר דוד שפירא, שנמשך תקופה ארוכה, ובחודש 8/2017 החלה בטיפול פסיכיאטרי. עוד בהיותה בחופשת המחלה, זומנה התובעת לשימוע, ואולם מצבה הבריאותי לא איפשר לה להתייצב לשימוע. על מנת לרומם את רוחה, ולאור המלצתו של הפסיכותרפיסט, טסה התובעת לחופשה בתאילנד, עם חברתה שרה א. (להלן: "גב' א."). לטענת התובעת, פיטוריה שלא כדין בהיותה בחופשת מחלה, השפיעו באופן ישיר על בריאותה וגרמו לה נזקים גופניים ונפשיים. לאחר שעברה בירור נוירולוגי, בו אובחנה כסובלת מתופעות גופניות כתוצאה מחרדה הנובעת מהאירועים בעבודה, היא הופנתה לפסיכיאטר, ד"ר גיורא הידש, שקבע בחודש 3/2018, כי לתובעת תגובת הסתגלות לאירועים שהיו במקום העבודה, ובולטים החרדה והדיכאון עם ירידה משמעותית בתיפקוד. התובעת טענה, כי חלה החמרה במצבה,
היא החלה לסבול מכאבים בכל חלקי גופה, ובחודש 7/2018 אובחנה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה בסמוך לאירוע נפשי טראומתי (נספח ו' לכתב התביעה). ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, קבעה ביום 25.9.19, כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%, החל מיום 5.5.17 (נספח ז' לכתב התביעה- ההחלטה, בלא פרוטוקול הדיון). לטענת התובעת, הורדתה בתפקיד ולאחר מכן פיטוריה, השפיעו על בריאותה וגרמו לה נזקים גופניים ונפשיים המצריכים טיפול רפואי, וכי היא חדלה בעקבות הארוע מלתפקד בכל תחומי החיים. הארוע נגרם בשל רשלנות הנתבעת, שלא נהגה כפי שמעסיק סביר היה נוהג בנסיבות העניין, ולכן על הנתבעות לפצותה מכח עוולת הרשלנות, על פי פקודת הנזיקין.
התובעת הגישה מטעמה חוות דעת רפואית של הפסיכיאטר ד"ר גיורא הידש, לפיה כתוצאה מהאירוע דנן נגרמה לה דרגת נכות בשיעור 50% בגין החמרה של מצבה הנפשי עם אובדן מלא של כושר העבודה; וחוות דעת של מומחה למחלות פנימיות ורימטולוגיה, פרופ' ראובן מדר, שקבע כי התובעת פיתחה פיברומיאלגיה בסמוך לאירוע נפשי טראומטי, נמצאת במעקב רופאי בריאות הנפש, והעריך את נכותה בשיעור 30%.
2.הנתבעות, הכחישו בכתב הגנתן את נסיבות האירוע וטענו כי התביעה נעדרת עילה. לטענתן, תפקידה האחרון של התובעת הסתיים עקב שינויים אירגוניים שבוצעו, והתובעת סירבה לכל תפקיד חלופי שהוצע לה, והוציאה שוב ושוב תעודות מחלה. לאור תעודות המחלה, הופנתה התובעת לבדיקת כושר עבודה,ובהתאם להמלצות הועדה לרפואה תעסוקתית מיום 23.2.17, הוצע לתובעת תפקיד חלופי התואם את מגבלותיה, כאשר טרם שיבוצה , זומנה התובעת לשיחה בנוכחות מנהלת משאבי אנוש ונציג ועד העובדים, ואולם התובעת לא הגיעה לשיחה, ובשיחת טלפון שהתקיימה עימה הבהירה, כי אינה מתכוונת לעבוד בכל תפקיד הקשור לייצור. משכך, הוזמנה התובעת לשימוע לפני פיטורין, שנדחה מספר פעמים, לאור הודעות התובעת כי היא בחופשת מחלה. ואולם, גם למועד שנקבע באישור רופאת המשפחה שלה, לא הגיעה התובעת. הנתבעות ציינו, כי באחת מהתקופות בהן הצהירה התובעת כי היא בחופשת מחלה , היא אף נסעה לחופשה בתאילנד. ניתנה לתובעת אפשרות להגיש התייחסותה בכתב לשימוע, והובהר לה שבאם לא תמסר התייחסותה, יראו בכך ויתור מצידה על זכותה, ואולם התובעת לא הגיבה, ומשכך, הוחלט על סיום העסקתה, כדין, ביום 4.5.17. זאת ועוד, טענותיה ותלונותיה של התובעת, המוכחשות כשלעצמן, הינן על רקע מצב תחלואתי קודם או על רקע מצבה האישי, בלא קשר לאירוע מושא התביעה. ולכן, יש להקדים את הדיון בשאלת החבות, ולפטור אותן מהגשת חוו"ד נגדיות.
ההליך
3.ביום 16.6.20 התקייה ישיבת קדם משפט בסיומה קבעתי, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, כי לאור מהותה של התביעה יש הצדקה לברר קודם את שאלת החבות וככל שתמצא כזו, לדון בשאלת הנזקים.
4.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.