פלוני נ' קצין התגמולים

מיום 27.11.19 על החלטת ועדת ערר לפי חוק הנכים (בראשות כב' השופט אורי גולדקורן), מיום 30.10.19 בתיק ע"נ 20656-06-14

השופטת בטינה טאובר:

מבוא

1.בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים (להלן: "הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק") שליד בית משפט השלום בחיפה, בראשות כב' השופט אורי גולדקורן מיום 30/10/19 בתיק ע"נ 20656-06-14.

המשיב בהחלטתו מיום 13/05/14 דחה את תביעתו של המערער להכרה בנכותו, וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הכאבים בעמוד השדרה הצווארי לבין אירוע מיום 06/04/09.

בפסק דינה מיום 30/10/19 דחתה הוועדה את ערעורו של המערער וקבעה כי לא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין תלונותיו לגבי עמוד שדרה צווארי לבין האירוע מיום 06/04/09 ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת" ועל כן לא נמצא כל פגם בהחלטת המשיב מיום 13/05/14. כן מצאה הוועדה לנכון לחייב את המערער בתשלום שכר טרחת המשיב בסך של 7,000 ₪.

התשתית העובדתית הרלבנטית וההליך שהתנהל בפני הוועדה

2.המערער יליד 1980, התגייס לשירות חובה בשנת 2002 ושירת כמכונאי רכב עד לשחרורו בשנת 2006. המערער המשיך לשרת במילואים בתנאי קבע וביום 21/05/08 התגייס לשירות קבע כמכונאי רכב עד לשחרורו ביום 30/06/09.

3.אין מחלוקת כי ביום 06/04/09 במהלך ניקיון וסידור סדנת הרכבים לרגל חג הפסח, ועת עמד המערער על רמפה על מנת להתחיל בצביעה, מעד המערער ונפל מן הרמפה שגובהה 1.5 מטר על הקרקע, נפגע באופן ישיר בראש, בצוואר ובגב המותני, וכן ביתר חלקי גופו (להלן: "אירוע התאונה"). כתוצאה מן החבלה הקשה פונה המערער לקבלת טיפול רפואי תחילה לקצין העיר בנהריה ומשם לבית החולים בנהריה ואושפז בבית החולים למשך יומיים.

4.ביום 25/04/10 הגיש המערער בקשה להכרת זכות חבלה לפי החוק. המערער תמך את בקשתו בתצהיר מיום 19/10/09 בו קשר את פגימותיו בעמוד השדרה הצווארי לאירוע התאונה מיום 06/04/09 בו נפל במהלך עבודתו מגובה.

5.בעקבות הגשת הבקשה הופנה המערער על ידי המשיב לפרופ' יעקב ביקלס מומחה בתחום האורתופדיה אשר בדק את המערער ביום 30/03/14 ובחוות דעתו קבע כי אין קשר בין תלונותיו של המערער לבין החבלה (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

6.המערער הגיש ערעור על החלטת המשיב לו צירף תצהיר מיום 27/11/14 של עד שנכח באירוע התאונה וכן חוות דעת מיום 23/01/15 שנערכה על ידי ד"ר מיכאל רייכל מומחה בתחום האורתופדיה. בחוות דעת המומחה מטעם המערער נקבע כי יש קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין הפגימה בצווארו של המערער.

7.המערער הגיש כתב ערעור מתוקן בו נטען כי המערער התגייס לשירות ללא כל בעיה רפואית, כי לאחר שנחבל באירוע התאונה אובחן כסובל מפריצת דיסק וכי בעקבות חבלתו שהה בחופשת מחלה עד לשחרורו מן השירות. עוד צוין כי בעקבות אירוע התאונה המערער נחבל פעם נוספת בגבו ביום 27/05/09 וכן כי פינויו של המערער לבית החולים מזירת האירוע ביום 06/04/09 נעשה באופן רשלני.

8.בכתב התשובה שהגיש המשיב נטען כי החבלה באירוע התאונה לא גרמה למערער לפגימה בצווארו וכי בדיקתו הגופנית של המערער אצל המומחה מטעמו הייתה תקינה. הודגש כי לא נמצא תיעוד רפואי החל משנת 2010 בכל הנוגע לפגימה בצוואר ונקבע כי מדובר בשינויים שחיקתיים מובנים של עמוד השדרה הצווארי שהינם שכיחים לבני גילו של המערער. המשיב צירף לכתב התשובה חוות דעת נוספת של פרופ' ביקלס מיום 27/07/15 (להלן: "חוות הדעת השנייה") בה נתנה התייחסות לחוות דעת מומחה המערער ד"ר רייכל.

פסק הדין של הוועדה

9.הוועדה סקרה בפסק דינה את נסיבות אירוע התאונה על בסיס הגרסה המפורטת בתצהירו של המערער ושל עד הראייה לתאונה, וכן סקרה והפנתה לתיעוד רפואי עשיר של המערער החל מיום אירוע התאונה ועד סוף שנת 2014 אשר משתרע בפסק דינה של הוועדה על 8 עמודים. במסגרת התיעוד שפורט, נסקרו, בין היתר, מסמכים רפואיים מחדר המיון במרפאה הצבאית בנהריה, מאשפוזו של המערער בבית החולים בנהרייה, תיעוד שנערך על ידי קצין רפואה, תיעוד שנערך על ידי רופאים שונים שבדקו את המערער בסמוך לאחר אירוע התאונה ועד לתום שנת 2014 לרבות מומחים בתחום הנוירולוגיה והאורתופדיה, פענוח של בדיקת CT לעמוד שדרה שנערכה למערער ביום 13/05/09, פענוח של בדיקת CT נוספת לעמוד שדרה מותני שנערכה ביום 16/08/09 וכן בדיקת EMG מיום 16/08/09. עוד נסקרו על ידי הוועדה דוחות טיפוליים פיזיותרפיים רבים מהשנים 2010 ו-2014.

10.לאחר מכן פרטה הוועדה במסגרת פסק דינה את חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים.

11.הוועדה נפנתה תחילה לחוות דעתו של ד"ר רייכל מומחה המערער וסקרה את ממצאי בדיקתו של המומחה. בכל הנוגע לממצאי הבדיקה ציינה הועדה כי ד"ר רייכל פירט בחוות דעתו כי טווח תנועות עמוד השדרה הצווארי נמצא מוגבל בצורה קלה בעיקר בתנועות הטיה וסיבוב לצדדים, לא נמצא דלדול שרירי הגפיים ולא ספאזם שרירים פרה ורטברליים, לא אובחנה דפורמציה או סטייה אנטאלגית, והופק כוח גס מלא בגפיים והחזרים תקינים.

12.הוועדה ציינה כי מומחה המערער ד"ר רייכל קבע בחוות דעתו כי המערער נחבל בצווארו בעת האירוע מיום 06/04/09 ומאז סובל מכאבי צוואר עם הקרנה ליד שמאל. המומחה ציין בחוות דעתו כי טיפולים שמרניים לא הועילו ואף בבדיקתו יש עדות להגבלה קלה בטווחי תנועת עמוד השדרה הצווארי.

13.צוין כי בכל הנוגע לבדיקות ההדמיה קבע מומחה המערער ד"ר רייכל כי צילום CT שבוצע סמוך לאחר אירוע התאונה הדגים פריצת דיסק בגובה 5C-4C ו-4C-3C עם לחץ על אלמנטים עצביים ויישור הלורדוזה הצווארית. עוד צוין בחוות הדעת כי למרות שהולכה עצבית הדגימה סימנים של רדיקולופתיה כרונית קלה צרביקלית, מומחה המערער לא מצא לכך ביטוי קליני.

14.הוועדה ציינה כי מומחה המערער הדגיש כי טרם החבלה המערער לא התלונן על כאבי צוואר ולכן לא ניתן לייחס את ממצאי ה-CT למצב קודם. עוד ובנוסף הדגיש המומחה ד"ר רייכל כי הסבירות להופעת ממצאים פתולוגיים בגילו של המערער הינה נמוכה ביותר.

15.הוועדה אזכרה כי ד"ר רייכל בחוות דעתו התייחס לעובדה שמומחה המשיב פרופ' ביקלס לא פענח בעצמו את צילומי ה-CT של המערער אלא התבסס על תשובה מודפסת ולכן אין לקבל את טיעונו בהקשר זה.

16.לבסוף ציינה הוועדה את מסקנתו של ד"ר רייכל הסבור כי קיים קשר סיבתי של גרימה בין החבלה שארעה למערער ביום 06/04/09 לבין הפגימה, הכאבים וההגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

17.בהמשך התייחסה הוועדה אף לתמצית עדותו של ד"ר רייכל בפני הוועדה, וציינה כי ד"ר רייכל בחקירתו הסביר כי כאבי צוואר מופיעים ונעלמים לסירוגין, ובכך ניתן הסבר לתקופות שבהן המערער לא התלונן על בעיות הצוואר. עוד צוין בפסק דינה של הוועדה כי מומחה המערער ד"ר רייכל הודה כי לא ראה בתיעוד הרפואי של המערער תיעוד על המתייחס לתלונות בעמוד השדרה הצווארי לאחר שנת 2010. בכל הנוגע למסקנתו של ד"ר רייכל לגבי קיומו של קשר סיבתי ציינה הוועדה כי ד"ר רייכל הסביר כי מסקנתו נובעת מרצף תלונות וטיפולים רפואיים ומתוצאות בדיקות ההדמיה. עוד ובנוסף צוין כי ד"ר רייכל הסביר בהקשר זה כי מחקרים מצאו שינויים ניווניים אצל 19% מהאוכלוסייה האסימפטומטית ומתוכם רק ל-10% מתחת לגיל 40. עוד ובנוסף ציינה הוועדה כי ד"ר רייכל העיד כי בהתאם לספרות המקובלת חבלה היא אחת מהסיבות לפריצת דיסק בצוואר. לבסוף, ציינה הוועדה כי ד"ר רייכל העיד כי נכותו של המערער נובעת ממגבלה קלה בתנועת הצוואר, בעיקר תנועות הטיה וסימון לצדדים, וכי המגבלה נובעת מפריצת הדיסק ולא מכאב.

18.בכל הנוגע לחוות דעתו הראשונה של פרופ' ביקלס ציינה הוועדה כי המומחה לא הפיק רגישות במישוש או בהנעה בצוואר, לא מצא הגבלה בטווחי תנועות הצוואר, וכי בדיקה נוירולוגית שערך נמצאה תקינה. באשר לבדיקות ההדמיה הבהירה הוועדה כי פרופ' ביקלס ציין כי בדיקה CT מיום 13/05/09 הדגימה בליטה גרמית אחורית ובלט דיסק קל במרווח בין חולייתי C4-C5 ובלט אנולוס דיפוזי הגורם ללחץ קל על קדמת השק הדורלי במרווח הבין חולייתי C3-C4. נטען כי אין תיעוד רפואי לנזק מבני או עצבי של הצוואר בעקבות האירוע וכי ממצאי בדיקת CT אינם חריגים בקבוצת הגיל של המערער.

נטען כי מדובר בשינויים שחיקתיים מובנים של עמוד השדרה הצווארי, הנמצאים אף אצל אנשים שלא סבלו מכאבי צוואר. בשים לב לכך שהבדיקה הגופנית נמצאה תקינה, מסקנתו של מומחה המשיב הייתה כי אין עדות שהחבלה מיום 06/04/09 גרמה למערער לפגימה וכי אין קשר בין החבלה לבין תלונותיו על צוואר.

19.בהמשך סקרה הוועדה את חוות דעתו השנייה של פרופ' ביקלס וציינה כי המומחה חזר על עמדתו לפיה בדיקת הצוואר נמצאה תקינה ללא עדות להגבלת טווחי תנועה עליהם דיווח מומחה המערער. נטען כי לאחר החבלה אין רצף של תלונות על בעיות בצוואר במשך שש שנים. צוין כי בדיקת CT פוענחה על ידי רדיולוג בכיר, המתמחה בתחום, והודגש כי נכות בצוואר נקבעת על פי בדיקה גופנית ולא על פי ממצאי בדיקות הדימות. עוד צוין, כי בהתאם למחקרים, אצל בני הגיל שבו היה המערער בעת החבלה, נצפים השינויים שהודגמו אצלו בבדיקות דימות.

20.בכל הנוגע לחקירתו הנגדית של פרופ' ביקלס בחרה הוועדה לציין כי פרופ' ביקלס הבהיר בחקירתו בפני הוועדה כי הסיבה העיקרית לפריצות דיסק ובלטי דיסק הם תהליכים שחיקתיים גנטיים ולא חבלות, ואילו טראומה הינה סיבה נדירה לפריצת דיסק. המומחה הסביר כי ממצאי בדיקת CT אינם פרמטר לקביעת נכות, אשר נקבעת בבדיקה גופנית ועשויה לנבוע ממגבלה בתנועה או מחסר נוירולוגי. פרופ' ביקלס טען בחקירתו הנגדית כי עם ההתקדמות בגיל גובר קצב השינויים הניווניים. המומחה אישר כי סמוך לחבלה, המערער אכן התלונן על כאבים בצוואר, אולם, לדבריו, כאבים אלו חלפו בשנת 2010.

21.בהמשך עמדה הוועדה על הוראות חוק הנכים, לפיהם על המערער להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים כדי להצביע על קיומה של נכות: קיומה של פגימה (חבלה, מחלה או החמרתה); כי החבלה אירעה בעת השירות; כי החבלה נגרמה עקב השירות, דהיינו - כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי בין השירות לבין הפגימה.

22.באשר לנסיבות אירוע התאונה ציינה הוועדה כי לא הייתה מחלוקת באשר להתרחשות האירוע בו נפל המערער בבסיס ונחבל בראשו. ואולם, הוועדה ציינה כי בין המומחים מטעם הצדדים קיימת מחלוקת אם כיום יש למערער פגימה בצוואר והאם יש קשר בין תלונות המערער על כאבים ומגבלה בצוואר לבין האירוע.

23.הוועדה מצאה להעדיף את מסקנתו של פרופ' ביקלס לפיה אין קשר סיבתי בין אירוע התאונה ופגמים שנתגלו בעמוד השדרה הצווארי של המערער, ונימקה את החלטתה בארבעה נימוקים, ובלשונה:

"מהטעמים שיפורטו להלן אני מעדיפים לקבל את מסקנתו של המומחה מטעם המשיב:

(1) למעט הטענה כי לפני האירוע המערער לא התלונן על בעיות בצוואר, מומחה המערער לא הסביר בחוות דעתו מדוע יש קשר סיבתי בין החבלה לבין הפגימה בצוואר אותה הוא מצא. למרות שבעדותו הוא הסביר כי הקשר הסיבתי נובע מרצף של תלונות על בעיות הצוואר לאחר האירוע, הוא הודה שלא ראה תיעוד על תלונות לאחר שנת 2010 וכי לא הוצג תיעוד כזה בשנים 2010-2014. לעומת זאת, מומחה השיב, שלא מצא מגבלה בתנועות הצוואר, טען כי מדובר בממצא שחיקתי הקיים אצל בני גילו של המערער ללא קשר לאירוע.

(2) המומחה מטעם המערער לא מצא פגימה נוירולוגית והעיד שהכאב חלף. לדבריו נכות המערער נובעת מהגבלה קלה בתנועת הצוואר בגין פריצת דיסק. אולם, אין תימוכין לכך שהחבלה היא שגרמה לפריצת הדיסק. כמו כן, מומחה המערער לא פירט בחוות דעתו את טווחי התנועה שמצא בבדיקתו. לעומתו, מומחה המשיב, לא מצא הגבלה בתנועות הצוואר, פירט את טווחי התנועה שמצא בבדיקתו והבהיר כי פריצת דיסק נגרמת לרוב מתהליכי שחיקה ורק לעתים נדירות מחבלה.

(3) בבדיקת רופאת המשפחה ביום החבלה (מסמך רפואי 1 לעיל) לא אוזכרה פגיעה בצוואר ולא נמצאה רגישות או דפורמציה בעמוד השדרה. בהמשך, בסיכום אשפוז (מסמך רפואי 2 לעיל) אמנם מוזכרים כאבים בצוואר ורגישות במישוש, אולם אין אינדיקציה לחבלה משמעותית בצוואר או פריצת דיסק. אף בדו"ח הפציעה (מסמך רפואי 3 לעיל) צוינה רק חבלה בראש על ידי קצין הרפואה.

(4) אין תיעוד רפואי על תלונות לגבי צוואר בשנים 2010-2014 ויש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי. בחקירתו הנגדית, המערער התקשה להשיב האם בשנים אלה הוא פנה בשל תלונות בצוואר וסיפק תשובות שונות וסותרות. תחילה הוא הסביר את היעדר התלונות בכך שהבין שעליו לחיות עם הכאב ונטל תרופות, ובהמשך אמר שאינו זוכר ושהוא פנה לרופאים. לא הוצג תיעוד על פניות כאלה".

תמצית טענות הצדדים

24.המערער מיאן להשלים עם פסק דינה של הוועדה ובערעור שהוגש על ידו טען כי הוועדה טעתה עת שדחתה את תביעתו להכרה בנכות עקב היעדר קשר סיבתי רפואי בהתאם לחוות דעתו של פרופ' ביקלס, בייחוד, שעה שנסיבות אירוע התאונה לא היו שנויות במחלוקת כפי שקבעה הוועדה עצמה בפסק דינה, ותלונות על כאבים צוואריים דווחו על ידי המערער מיד בסמוך לאירוע התאונה.

לעמדת המערער לא ניתן להתעלם ממנגנון החבלה שבו המערער נפל על הראש ועקב כך גם נפגע בצווארו, מנגנון פגיעה המאשש את מסקנת מומחה המערער ד"ר רייכל, ומשכך טעתה הוועדה טעות משפטית בקבעה היעדר קשר סיבתי בין אירוע התאונה והפגימה בעמוד השדרה הצווארי.

25.בהמשך הודעת הערעור טען המערער כי הוועדה התעלמה מתיעוד רפואי נרחב המצביע כי המערער טופל רפואית בעמוד השדרה פרק זמן ממושך, התעלמה מסתירות שהתגלו בעדותו של מומחה המשיב, ואף לא התייחסה בפסק דינה למאמרים שצורפו לחוות דעתו של מומחה המערער ד"ר רייכל שיש בהם כדי לשלול את קביעתו של פרופ' ביקלס מומחה המשיב בדבר היעדר קשר סיבתי.

26.המשיב טען מנגד כי יש להותיר את פסק דינה של הוועדה על כנו, מן הנימוקים המפורטים בפסק דינה של הוועדה, ומאחר ומסקנות הוועדה מבוססות ומעוגנות בחומר הראיות ובהלכה הפסוקה, ושעה שהערעור אינו מגלה נימוקים משפטיים אלא מופנה כנגד ממצאים עובדתיים ורפואיים שנקבעו על ידי הוועדה, והכרעה בין חוות דעת רפואיות אינה מעלה שאלה משפטית ראויה לערעור.

27.לאחר שהצדדים הגישו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים השלימו הצדדים את טיעוניהם בדיון שהתקיים בפנינו ביום 06/02/20.

דיון

28.הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור ככלל לא תיטה להתערב בהעדפת חוות דעת רפואית אחת על ידי הוועדה על פני רעותה. ראה: ע"א 550/70 זלץ נ' קצין התגמולים, פ"ד כה(1) 533; רע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל, פ"ד לז(2) 785; רע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים (03/0913).

29.עם זאת, הלכה ידועה היא כי בכל הנוגע לסוגיית הקשר הסיבתי בין תנאי השירות והמחלה אין המדובר בשאלה רפואית גרידא אלא בשאלה משפטית המערבת חוק ועובדה כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון עוד בע"א 137/64 גיורא וינשטיין נ' קצין התגמולים, פ"ד יח(2) 510:

"גם בשאלה המסובכת יותר אימתי נחשבת מחלה כמחלה שבאה עקב השירות לא מפי הרופאים אנו חיים. השאלה איננה שאלה רפואית, כי אם שאלה משפטית או שאלה מעורבת של חוק ועובדה, ולאו דוקא המבחנים הרפואיים הנקוטים בידי רופאים לקביעת האפשרות של קשר סיבתי בין השירות והמחלה הם הקובעים". 

30.עוד ובנוסף ראוי להזכיר כי אין להחמיר עם המבקש להוכיח את נכותו במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. ראה: ר"ע 187/83 דב רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לו(4) 362.

31.ברוח זו נפסק עוד בע"א 460/73 קרויטורו נ' קצין התגמולים, פ"ד כט(1) 288:

"נטל השכנוע המוטל על תובע-תגמול אינו כה חמור. די לו להוכיח, שחכמי הרפואה מכירים בקשר שבין המאמץ הגופני לבין הנכות, ושדעתם אינה מופרכת מדעיקרא".

דהיינו, עדות רפואית, המצביעה, לכאורה, ביחד עם יתר הראיות, באופן סביר על קיום הקשר הסיבתי האמור, ואשר לא הופרכה, עונה על הדרישות. וראה: ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה(5) 203 (להלן: "פסק דין רוט").

32.עם זאת, לא ניתן להסיק מסקנה בדבר קשר סיבתי משפטי בהיעדרו של קשר סיבתי רפואי. ובלשונו של בית המשפט העליון בפסק דין רוט:

"קשר סיבתי משפטי איננו יכול להיווצר ללא כל ראיה מדעית על קיום האפשרות של קשר סיבתי רפואי (אלא אם יש הוראה מפורשת אחרת בחוק החרות)".

33.בהינתן כל האמור, לאחר שנתנו דעתנו לחוות דעת המומחים, לתצהיר המערער ועד הראייה, פרוטוקול הדיונים שהתנהל בפני הוועדה, לרבות עדויות המערער, עד הראייה והמומחים, וכן לפסק דינה של הוועדה ולטיעוני הצדדים, וכן עיינו בתיעוד הרפואי של המערער, מסקנתנו היא ששאלת הקשר הסיבתי בין תנאי שירותו של המערער והפגימה בעמוד השדרה הצווארי לה טוען המערער לא הובהרה כל צרכה, גם לאחר חקירתם של מומחי הצדדים, ויש להוסיף וללבן סוגיה זו על דרך מינויו של מומחה רפואי בתחום האורתופדיה אשר יחווה דעתו בסוגיית הקשר הסיבתי.

34.אין מחלוקת כי המערער התגייס לשירות סדיר ביום 26/12/02 בפרופיל 97 ולא קיים תיעוד רפואי כלשהו המעיד על תחלואה או על כאבים צוואריים בתיקו הרפואי של המערער לפני אירוע התאונה.

35.במסגרת תצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי המערער ועל ידי העד שנכח במקום, תוארו נסיבות התאונה שאינם שנויים במחלוקת, כפי שאף ציינה הוועדה בפסק דינה. עולה כי המערער נפל על ראשו מגובה של 1.5 מטר, כאשר מומחה המשיב פרופ' ביקלס אף מציין בחוות דעתו כי מעוצמת הפגיעה בראשו איבד המערער את הכרתו.

בנסיבות אלה, גם אם לא תועדה פגיעה ישירה בצווארו של המערער, נהיר כי לא ניתן לשלול כי נגרמה למערער באירוע התאונה פגיעה צווארית במנגנון צליפת שוט, בהיות הקרבה והזיקה הישירה בין האיברים. עיון בפרוטוקול עדותו של פרופ' ביקלס בפני הוועדה מעלה כי אף פרופ' ביקלס חרף ההכבדה שיצרו הוא ובא כוחו על החקירה הנגדית, נאלץ להודות בסופו של יום בקיומו של אירוע טראומטי (עמ' 34 לפרוטוקול).

36.איננו סבורים כי יש מקום לתמיהות שהעלו מומחה המשיב פרופ' ביקלס והוועדה על היעדר תיעוד כאבי צוואר אצל המערער במרפאת קצין העיר וזאת על רקע העובדה כי המערער סבל מפגיעת ראש משמעותית ואף מאובדן הכרה חולף באירוע, ומטבע הדברים כי הצוות המטפל כמו גם המערער התמקדו בפגיעת הראש שהוסבה למערער באירוע התאונה. לשם שלמות התמונה נציין כי תלונות על כאבים צוואריים תועדו כבר בראשית אשפוזו של המערער בבית חולים נהריה ואלה מוצאים ביטוים בסיכום אשפוזו של המערער בבית החולים, שם נכתב כי תלונתו העיקרית של המערער עם קבלתו לבית החולים הייתה כאבי ראש וכאבי צוואר מאז אירוע התאונה, וכן תועדה רגישות במישוש הצוואר לכל אורכו.

37.עוד ובנוסף נציין כי על רקע מנגנון חבלתו של המערער ותלונותיו וכעולה מתיעוד רפואי שנזכר גם בפסק דינה של הוועדה מצא לנכון המומחה בנוירולוגיה ד"ר אינספקטור ביום 26/04/09 להפנות את המערער לביצוע בדיקת CT מח בלי חומר ניגודי +CT עמוד שדרה צווארי.

38.ואכן בבדיקת ה-CT שבוצעה למערער ביום 13/05/09 תועדו הממצאים הבאים, מפי ד"ר קרויטורו, מומחה ברדיולוגיה:

"... אין עדות לשינויים ניווניים במפרקים הפאצטליים. התעלות הנאורליות הבין חולייתיות תקינות... סריקת C1-C2: זיז השן ... שמור. סריקת C2-C3: סחוס הדיסקית הבין חולייתי הודגם ללא עדות לבלט אחורי או צדדי משמעותי. סריקת C3-C4:  היצרות של המרווח הבין חולייתי. בלט אנולוס דיפוזי עם לחץ קל על קידמת השק התקאלי. סריקת C4-C5:  בליטה גרמית אחורית מלווה בבלט דיסק עם לחץ קל על קידמת השק התקאלי. סריקת C5-C6:  סחוס הדיסקית הבין חולייתי הודגם ללא עדות לבלט אחורי או צדדי משמעותי. סריקת C6-C7:  בלט דיסק מרכזי עם לחץ קל על קידמת השק התקאלי. סריקה C7-D1:  סחוס הדיסקית הבין חולייתי הודגם ללא עדות לבלט אחורי או צדדי משמעותי".

39.נוסיף ונציין כי ממצאי בדיקת ה-CT הצווארי הניעו את המומחה הנוירולוגי ד"ר אינספקטור לציין כדלקמן:

"עקב ממצאים דיסקליים צווארים, אמנם עם לחץ קל על קדמת השק התקאלי - אבקש להפנותו לבדיקת אורתופד עמ"ש. קיבל ימי גימל (2)... פעילות משרדית/עיונית בלבד (45 ימים)"

40.עוד ראוי לציין כי לאחר אירוע של אובדן הכרה נוסף שארע ביום 27/05/09 בו נחבל המערער בגב תחתון, עבר המערער טיפולי פיזיותרפיה נרחבים לשיכוך כאבים אשר התמקדו הן בגב תחתון והן בעמוד השדרה הצווארי כפי שעולה גם מסקירתה של הוועדה בפסק דינה, זאת הן במהלך השנים 2009, 2010 והן בשנת 2014, לרבות הפנייתו של המערער למומחה בכאב בשל כאבי עמוד שדרה צווארי והקרנת הכאב אל איזור הכתפיים, כעולה ממכתב ההפניה של האורטופד ד"ר רביב מיום 13/03/14 הנזכר אף הוא בפסק דינה של הוועדה.

41.סקירה חלקית זו של התיעוד הרפואי מעלה כי קביעתו הנחרצת של פרופ' ביקלס בחוות דעתו השנייה לפיה: "עיון בתיקו הרפואי מגלה כי לאחר החבלה ועד היום, פרק זמן של 6 שנים אין כל רצף של פניות לרופא או טיפל רפואי שניתן של בעיות הצוואר", אינה מתיישבת עם תשתית העובדתית והתיעוד הרפואי של המערער אשר הוצג למומחה ולוועדה.

42.בנוסף, איננו תמימי דעים עם קביעת הוועדה המבוססת על חוות דעתו ועדותו של מומחה המשיב פרופ' ביקלס כי לאחר התייצבות במצבו של המערער לא סבל המערער ואף אינו סובל עוד מכאבים צוואריים. סקירה חלקית של התיעוד הרפואי מאששת כאמור כי אין כל יסוד לקביעה זו. בייחוד נכונים הדברים, לנוכח העובדה כי ניתן להניח כי המערער נבדק על ידי המומחה בסמוך למועד עריכת חוות דעתו ביום 30/03/14 (הגם שמועד הבדיקה לא צוין בחוות הדעת), בסמוך ממש למועד שבו הופנה המערער על ידי מומחה בתחום האורתופדיה ד"ר רביב למרפאת כאב, בין היתר בשל כאבים בצוואר המקרינים לכתפיים.

43.יתר על כן, מסקנתה של הוועדה המבוססת אף היא על קביעת המומחה כי בהיעדר תיעוד רפואי לאחר שנת 2010 מתנתק הקשר הסיבתי בין ממצאי הפגימה של המערער בעמוד שדרה ובין אירוע התאונה אינה נהירה לנו. על רקע קיומם של ממצאי הדמיה המלמדים על פריצת דיסק בגובה 5C-4C ו-4C-3C וכאשר המחלוקת בין המומחים נסובה בעיקר על הסוגיה אם המדובר בממצא טראומטי שנגרם כתוצאה מאירוע התאונה כעמדת מומחה המערער ד"ר רייכל או אם המדובר בממצא ניווני שחיקתי כעמדת מומחה המשיב פרופ' ביקלס, איננו סבורים כי קיומם של תלונות בדבר כאבים צוואריים ותיעודם בשנים 2010-2014 יש בה כדי להשליך על תהליך הגרימה של הממצאים שאינם שנויים במחלוקת. יתר על כן, מערער הצביע כאמור על תיעוד ממושך של תלונותיו, בסמוך מיד לאחר אירוע התאונה ועוד למשך חודשים ארוכים לאחריה, ולמעשה עד לשנת 2014 עת שהגיש את ערעורו לוועדה.

44.עיון בחוות הדעת שהוגשו על ידי מומחה המשיב פרופ' ביקלס, ואשר את מסקנתו העדיפה הוועדה, מעלה כי המומחה סבור כי ממצאי המערער בעמוד השדרה הצווארי נובעים מתהליך ניווני שחיקתי מובנה, כאשר לעמדתו ממצאים שחיקתיים מופיעים החל מן העשור השני לחיים, זאת הגם שאין אישוש למסקנה זו בבדיקות ההדמיה שבוצעו למערער ואשר בפיענוחם לא צוינו ממצאים שחיקתיים או ניווניים כלשהם. אמנם בחקירתו הנגדית (עמ' 32 לפרוטוקול) ציין המומחה כי בלטי דיסק כפי שנצפו אצל המערער בבדיקת ה-CT מלמדים על תהליך שחיקתי, ואולם בהקשר זה יש לציין כי אין במענה זה התייחסות לעובדה שהמערער סבל עוד בסמוך לאחר אירוע התאונה מפריצת דיסק בגובה 5C-4C ו-4C-3C, ובכל מקרה עלה מחוות דעתו השנייה של המומחה כמו גם מעדותו כי לא עיין בעצמו כלל בבדיקת ההדמיה אלא נסמך כולו על הפיענוח של הרדיולוגית הבכירה שעשתה כן.

45.בהקשר זה נוסיף ונציין כי בחוות הדעת שהוגשו על ידי פרופ' ביקלס קבע פרופ' ביקלס בנחרצות כי ממצאים כפי שהודגמו בבדיקת ה-CT של המערער לא יכולים להיווצר על ידי חבלה ונגרמים כולם כתוצאה משינויים שחיקתיים של הצוואר, עמדה ממנה נאלץ פרופ' ביקלס לחזור בו בחקירתו הנגדית (עמ' 31-32 לפרוטוקול) עת השיב לשאלת בא כוח המערער אם טראומה יכולה לגרום לפריצת דיסק, כדלקמן:

"העד פרופ' ביקלס: אדוני רשום בפרוטוקול. אני אמרתי, טראומה יכולה לגרום לפריצות דיסק, אני אמרתי את זה . רק זה אירוע נדיר, אמרתי. אתה לא זוכר את תשובתי, טראומה זה אירוע נדיר כגורם לפריצות דיסק, אתה שאלה אותי מה הסיבה לפריצות דיסק ואני אמרתי , by far, הסיבה העיקרית ברוב המכריע של המיקרים זה תהליכים שחיקתיים שקשורים לגנטיקה של האדם עצמו. אדוני שאל האם טראומה יכולה לגרום לפריצות דיסק? אמרתי כן. אבל זה אירוע נדיר.

עו"ד רונן: על מה אתה מסתמך שאתה אומר לחברי הוועדה שמדובר באירוע נדיר. על איזה מסמך רפואי אתה מסתמך?

העד. פרופ' ביקלס: אדוני אני פירטתי בחוות דעתי שורה ארוכה של מאמרי מפתח.

עו"ד רונן: אתה יכול להצביע לי במאמר, איפה כתוב אירוע נדיר?

כב' השופט גולדקורן: לא לא לא זה מיותר. יש פה בסך הכל הפניה ל-3 מאמרים. אנחנו חלקם אנחנו מכירים, אנחנו נקרא אותם.

(מדברים ביחד)

עו"ד רונן: אם הוא יכול להצביע, שזה יהיה רשום בפרוטוקול, שבמאמרים הנ"ל מצוטטים שורה 1 או 2, שמדובר באירוע נדיר לטראומה.

כב' השופט גודלקורן: אין צורך, אין צורך. אנחנו נקרא את המאמרים ונבחן האם הדברים האלה מצויים שם."

46.עיון בפסק דינה של הוועדה מעלה כי לא התקיים בו דיון ביחס למאמרים הרפואיים שהוצגו על ידי שני המומחים ד"ר רייכל ופרופ' ביקלס, באם יש בהם כדי לתמוך במסקנתו של פרופ' ביקלס בדבר היעדר קשר סיבתי ושכיחות ממצאים שחיקתיים ניווניים בעמוד שדרה צווארי אצל אוכלוסייה צעירה בעשור השני והשלישי לחיים. ונציין כי הוועדה הגבילה את החקירה הנגדית בסוגיות אלה וחזרה וציינה כי תעיין בעצמה במאמרים ותתייחס לאמור בהם, ואולם הדבר לא נעשה בפסק דינה של הוועדה.

47.נוסיף ונציין כי מקריאת חוות הדעת שנערכו על ידי מומחה המשיב ומפרוטוקול חקירתו עולה כי מומחה המשיב פרופ' ביקלס לא נתן כל משקל לעובדה כי במסגרת אירוע התאונה אכן ארע אירוע נדיר בו נגרמה לתובע פגיעת ראש ישירה כתוצאה מנפילה מגובה, ושעה שאף פרופ' ביקלס אישר בעדותו (עמ' 30 לפרוטוקול כי "טראומה זו סיבה נדירה לפריצת דיסק". דומה כי סוגיה זו כלל לא נבחנה על ידי מומחה המשיב אשר הסתפק בקביעתו כי ממצאים שחיקתיים מצויים בשכיחות גבוהה בנבדקים אשר כלל לא סבלו מאירוע טראומטי לצוואר. פועל יוצא מן האמור כי אף הוועדה אשר בחרה להסתמך על חוות דעתו של מומחה המשיב, לא שקלה את השפעת אירוע הטראומה על הפגימה של המערער בצוואר, בין אם על דרך של גרימה ובין אם על דרך של החמרה.

48.לצד האמור נוסיף כי מעיון בחוות הדעת של מומחה המשיב פרופ' ביקלס ולמאמרים הנזכרים בחוות הדעת לא מצאנו תמיכה לטענה כי ממצאים חמורים כגון אלה שנתגלו אצל המערער בחוליות עמוד השדרה הצווארי הינם בשכיחות, לא כל שכן גבוהה, כפי שצוין על ידי המומחה בקבוצת הגיל של המערער, וכאמור ממצאים אלה נתגלו אצל המערער בבדיקת CT שבוצעה בסמוך לאירוע התאונה בהיותו בן 29. ראה: ע"ו 5013-08-12 יובל שחר נ' משרד הביטחון (06/06/13).

49.נוכח כל האמור לעיל, סבורים אנו, כי התשתית הראייתית שהונחה בפני הוועדה, אינה תומכת בהכרח במסקנה לפיה יש להעדיף את חוות דעת מומחה המשיב על פני זו של מומחה המערער. במקרה ספציפי זה, ולאחר שהעמקנו קרוא בתיעוד הרפואי של המערער ובחוות דעת המומחים ובשים לב לנסיבות התאונה, סבורים אנו כי לא היה מקום לאמץ את המסקנה אליה הגיע המומחה מטעם המשיב וקיימת הצדקה, בנסיבות העניין, ועל רקע העובדה שמדובר בפגימה מלווה בכאב ואשר התגלתה בסמוך לאירוע התאונה, להוסיף וללבן את סוגיית הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה שארע למערער במהלך השירות הצבאי ובין הפגימה, כאבי הצוואר והמגבלה בתנועות הצוואר, על דרך מינויו של מומחה רפואי מטעם הוועדה, כפי שקבע בית המשפט בע"ו 36656-05-19 עביד נ' קצין התגמולים (01/08/19) וכן בע"ו 2523-10-18 פלוני נ' קצין התגמולים (10/04/19).

סוף דבר

בשים לב לאמור אציע לחברי להורות כדלקמן:

50.התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו ממנים את האורתופד פרופ' יורם פולמן, כמומחה רפואי מטעם הוועדה, אשר יבדוק את המערער, ויעיין בתיקו הרפואי, כולל בחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים ועדויותיהם בפני הוועדה, וכן בכל התיעוד הרפואי הרלוונטי וימסור לוועדה את חוות דעתו תוך התייחסות לשאלה אם סובל המערער מתחלואה בעמוד השדרה הצווארי וככל שהתשובה חיובית, האם קיים קשר סיבתי בין מצבו של המערער לבין אירוע התאונה שארע למערער במהלך שירותו הצבאי, בין אם על דרך של גרימה או החמרה, (ואם החמרה-באיזה שיעור).

51.לאחר שתומצא חוות דעתו של המומחה הרפואי פרופ' יורם פולמן, יהיו הצדדים רשאים להפנות אליו שאלות הבהרה (עם העתקים ישירות בינם לבין עצמם), ובמידת הצורך יהיו הצדדים רשאים לזמן את המומחה הרפואי לחקירה נגדית על חוות דעתוֹ בפני הוועדה.

52.פרט לאמור לעיל, לא תוגשנה בפני הוועדה ראיות נוספות כלשהן.

53.הצדדים יסכמו את טיעוניהם בפני הוועדה לאחר המצאת חוות דעתו של המומחה הרפואי (לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה ו/או החקירה הנגדית, הכל לפי העניין).

54.הוועדה תיתן פסק דין חדש שבו תקבע האם היא משנה את התוצאה שאליה הגיעה נוכח חוות הדעת שתומצא על-ידי המומחה הרפואי, אם לאו.

55.בשכרו של המומחה הרפואי יישא בשלב הנוכחי המשיב. בפסק דינה החדש תקבע הוועדה מי מן הצדדים יישא בסופו של דבר בשכרו של המומחה הרפואי.

56.על ב"כ שני הצדדים, במשותף ובתיאום ביניהם, להמציא למומחה הרפואי פרופ' יורם פולמן את חוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעמם, לרבות עדויותיהם בפני הוועדה, תצהיר המערער ופרוטוקול חקירתו הנגדית וכן את כל המסמכים הרפואיים והמאמרים, שצוינו בחוות הדעת של המומחים הרפואיים, ובכלל זה גם את תיקו הרפואי של המערער המצוי בידי המשיב, וכן לתאם את מועד בדיקתו של המערער על-ידי המומחה הרפואי, פרופ' יורם פולמן.

57.את חוות דעתו ימציא פרופ' פולמן ישירות לתיק ע"נ 20656-06-14 של הוועדה לערעורים, אשר ליד בית משפט השלום, בחיפה.

58.ההוצאות בהן חויב המערער בפסק דינה של הוועדה-מבוטלות.

59.בנסיבות העניין אנו מחייבים את המשיב בשכר טרחת המערער בסך של 15,000 ₪.

השופט נאסר ג'השאן:

אני מסכים.

הנשיא רון שפירא [אב"ד]:

אני מסכים. אבקש להוסיף הערה להליך המתנהל בפני ועדת הערעורים.

ועדת הערעורים לפי חוק הנכים היא גוף שיפוטי שתפקידו בקרה על החלטות קצין התגמולים. גם בהיותו מעין בית דין הפועל בסמיכות או כחלק מהמוסד המנהלי תפקידו מחייב ביצוע בקרה אמינה על החלטות המובאות לבירור בפניו, בלא שניתן יתרון דיוני לצד זה או אחר, והכל כדי להבטיח תוצאה נכונה לאחר קיומו של הליך שוויוני והוגן. חשיבותו של ההליך ההוגן לא רק בתוצאה ובהכרעה הסופית בכל מקרה ומקרה אלא גם בהבטחת ניהול ההליך באופן שיחזק את אמון הציבור בהכרעת הועדה, תהיה אשר תהיה.

גם מכאן החשיבות, בנסיבות שבפנינו, למינוי מומחה חיצוני ועצמאי שיכריע במחלוקת שבין המומחים שהופיעו בפני הוועדה. זאת בעיקר מקום בו עצם אירוע גרימת החבלה אינו שנוי במחלוקת. כך גם חשיבות של ניהול הדיון באופן שיאפשר לכל צד לחקור את המומחים, להציג שאלות, לעמת כל מומחה עם מחקרים ושיטות עבודה, והכל בפתיחות, בלא מורא וכאשר שני הצדדים לדיון הם בעלי דין שווים בזכויותיהם וחובותיהם הדיוניות. הכל כדי שוועדת הערעורים תמלא תפקידה כערכאה שיפוטית המכריעה במחלוקת על בסיס הראיות ותוך קיום הליך הוגן.

במקרה שבפנינו ולאחר עיון בפרוטוקולים, בחקירות המומחים ובכל הנתונים שהובאו בפני הוועדה, סבור אני כי קיומו של ההליך ההוגן מחייב את מינויו של המומחה והחזרת הדיון לוועדה, לאחר שתהיה בפניה חוות דעתו של המומחה, כדי שתשמע את טענות הצדדים ותכריע במחלוקת לפי מיטב שיקול דעתה, ובשים לב לאמור לעיל.

הוחלט פה אחד לקבל את הערעור כמפורט בפסק דינה של השופטת טאובר.

הדיון בערכאה דלמטה ימשך בהתאם למתווה המפורט בסעיפים 50 – 57 ובפסק הדין.

מזכירות בית משפט זה תודיע למומחה פרופ' יורם פולמן על מינויו.

לעניין הוצאות הדיון בשתי הערכאות יחול כל האמור בסעיפים 58 – 59 לפסק הדין.

ב"כ המשיב יקבל לידיו את התיקים הרפואיים שהועברו ללשכת הנשיא.

המזכירות תשלח פסק דין לב"כ הצדדים ותעביר עותק לערכאה דלמטה.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.