פלוני נ' קווים מערכות תחבורה בע"מ ואח'

לפניי תביעה שעניינה תאונת עבודה במהלכה נגרמו לתובע נזקי גוף.

התובע, יליד 1990, הועסק על ידי הנתבעת מס' 1 כפועל, בעיקר בהרכבת תמרורים ושלטים. הנתבעת מס' 2 ביטחה את חבותה של הנתבעת מס' 1 לאירועים כדוגמת האירוע מושא התביעה.

ביום 12.9.13 לאחר שהועסק במשך שלושה חודשים כפועל, התבקש התובע לראשונה לעבוד על מכונת קידוח ברזל במסגרייה.

בו ביום, סמוך לאחר שהחל התובע לעבוד על המכונה, לאחר שהספיק לבצע קידוחים ספורים בלבד, נתפשה כפפת ידו השמאלית על ידי המקדח, באופן שידו השמאלית נמשכה לכיוון המקדח אשר סובב את אגודלו של התובע ושבר את העצם (להלן – 'התאונה').

יצוין כי ידו השמאלית של התובע היא ידו הדומיננטית.

התובע פונה על ידי עובד אחר לבית החולים הדסה עין כרם, שם אובחן שבר אלכסוני בלתי יציב בעצם הגליל המקורב של האגודל השמאלי, ואצבעו הושמה בסד גבס. משהסתבר בהמשך כי השבר נותר במצב של אי יציבות בעמדה לא טובה של הפרגמנטים, אושפז התובע לצורך ניתוח בהרדמה כללית, שכלל החזרה סגורה של הפרגמנטים השבורים וקיבוע פנימי באמצעות שני מסמרי קיבוע מסוג קירשנר. התובע טופל בטיפול תרופתי ובהמשך טופל בטיפולי ריפוי בעיסוק במשך קרוב לשישה חודשים.

מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר קאופמן, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה באגודל, בגין קישיון בזווית נוחה של פרקי האגודל הדומיננטי.

בכך ביטא המומחה עמדת ביניים בין עמדתו של המומחה מטעם התובע, ד"ר רוסו, שקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20%, לבין עמדתו של המומחה מטעם הנתבעות, פרופ' אנגל, שקבע כי הנכות הצמיתה היא בשיעור של 5%.

כן קבע המומחה כי לתובע הייתה נכות זמנית מלאה (בשיעור של 100%) על פי תעודות המחלה שניתנו לו בזמן אמת, למשך שנה ממועד התאונה.

מומחה בית המשפט לא נחקר אודות חוות דעתו.

מכאן התביעה, במסגרתה טוען התובע כי הנתבעת התרשלה כלפיו והפרה חובות חקוקות שהוטלו עליה, משלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ולא הדריכה את התובע כהלכה טרם עבודתו על המכונה.

דיון בסוגיית האחריות

אין מחלוקת כי התאונה ארעה עקב היתפסות הכפפה שעטה התובע על ידו במהלך עבודתו במקדחה של מכונת הקידוח. המחלוקת העיקרית לעניין האחריות היא בשאלה האם הדריכה הנתבעת מס' 1 את התובע כיאות טרם החל בעבודה על מכונת הקידוח, ובכלל זה מסרה לו כי אין לעבוד על מכונה זו כשידי התובע עטויות כפפות.

התובע העיד כי עובד בשם טארק הדריך אותו בקצרה כיצד להפעיל את מכונת קידוח הברזל. לדבריו, טארק הראה לו כיצד לקדוח חור בצד אחד של הברזל, כדוגמא, וכעבור חמש או עשר דקות הסתלק מהמקום (עמ' 5 ש' 26 – 28).

עוד העיד התובע כי כל אותה עת לבשו התובע וטארק כפפות על ידיהם, ואף הוסיף כי "בדרך כלל, כל העבודה שלנו בחוץ זה עם כפפות. אסור לעבוד בלי כפפות" (עמ' 6 ש' 2).

התובע הכחיש מכל וכל שטארק הדריך אותו שלא לעבוד עם כפפות על מכונת הקידוח, והבהיר: "לא יצאה ממנו המילה כפפות בכלל" (עמ' 5 ש' 36).

לדברי התובע, איש לא עמד לידו בעת שקרתה התאונה, אך טארק ואחיו היו במסגרייה במרחק של כחמשה עד שבעה מטרים ממנו, ועסקו בריתוך (עמ' 6 ש' 11 – 22).

העד מטעם הנתבעת מס' 1, מר טארק שוויקי, אישר כי היה זה יומו הראשון של התובע במסגרייה, וכי הוא עצמו תדרך את התובע כיצד לעשות חורים בברזל (עמ' 16 ש' 31 – 33). לדברי טארק, הוא הדריך את התובע שלא לעבוד עם כפפות על המכונה (עמ' 17 ש'7).

עם זאת, טארק לא היה בטוח אם במהלך ההדרכה לבש התובע כפפות, כטענת התובע, אם לאו (עמ' 17 ש' 16 – 18).

טארק לא יכול היה אפוא לומר אם לאור ההדרכה שקיבל הסיר התובע את הכפפות מידיו, כפפות שכזכור נהג התובע ללבוש כל העת. טארק אף לא יכול היה להסביר מדוע "התעקש" התובע לעטות כפפות על ידיו לאחר שקיבל לכאורה הסבר שהדבר אסור, וזאת בין אם עטה כפפות על ידיו במהלך ההדרכה ובין אם לאו.

בנוסף, טארק הסתבך קמעא בתשובתו לשאלה כמה זמן עמד לצד התובע עת האחרון למד ממנו כיצד להפעיל את המכונה, וענה לבסוף: "לא זוכר במדויק כמה הייתי איתו, עשר דקות, רבע שעה חצי שעה שעה. יכול להיות שזה היה שעה אבל לא שלוש שעות או שעתיים" (עמ' 18 ש' 12 – 13).

בתצהיר מטעמו העיד טארק שבנוסף להדרכה שקיבל ממנו התובע, היה במקום שלט ברור ובו הנחיה מפורשת שאסור ללבוש כפפות במהלך העבודה במקדחה. לתצהיר אף צורף תצלום של השלט האמור, בו מאויירת כפפה גדולה, שעליה סימון איקס, ומתחתיה נכתב בשפה העברית בלבד "במקדחה".

דא עקא, במהלך חקירתו הנגדית של טארק הסתבר כי התמונה שצורפה לתצהירו לא צולמה במקום בו ארעה התאונה, היינו, במושב אורה, אלא במקומה החדש של המסגרייה בעטרות (עמ' 18 ש' 31 – עמ' 19 ש' 3).

בהמשך החקירה אף התברר כי במועד התאונה מוקם השלט במקום רחוק מהמכונה, ולא כפי שנראה בתמונה שצורפה לתצהירו של טארק (עמ' 21 ש' 26 – 35 וכן עמ' 22 ש' 10 – 12). אחיו של התובע, העובד אף הוא אצל הנתבעת מס' 1, סיפר כי במקום התאונה, באורה, לא היה כלל שלט (עמ' 12 ש' 7).

יתרה מכך, בתמונות שהוגשו מטעמו של התובע נראים בבירור טארק עצמו וכן עובדים נוספים במסגרייה עובדים במקדחה כשהם עטויי כפפות (ראו ת/2, ת/3, ת/4א,ב).

בנסיבות אלה אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיה לא נאמר לו כלל על ידי טארק שאסור ללבוש כפפות במהלך העבודה במקדחה, על פני גרסתו הנוגדת של טארק.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעת מס' 1 התרשלה כלפי התובע משלא הדריכה אותו כיאות כיצד להפעיל את מכונת הקידוח בבטחה.

לאור מסקנתי האמורה, ובשים לב לכך שאין חולק שהתאונה ארעה ביומו הראשון של התובע במסגרייה, איני רואה מקום לייחס לתובע אשם תורם כלשהו לקרות התאונה (ראו ע"א 4446/06 רוברט וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי – חיפה (ניתן ביום 23.12.2009), והאסמכתאות המפורטות בפיסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט ח' מלצר).

דיון בסוגית הנזק

כאמור, המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר אודות חוות דעתו ולפיה לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% עקב הפגיעה באגודל ידו הדומיננטית, וכי סבל מאי כושר מלא במשך שנה לאחר התאונה.

ד"ר קאופמן ציין בחוות דעתו כי אחיזתו של התובע בידו השמאלית הדומיננטית אמנם נחלשה בעקבות הפגיעה אך היא "בהחלט אפשרית".

התובע תיאר בתצהירו את הקשיים הנגרמים לו כתוצאה מהנכות שנגרמה לו בתאונה: לדברי התובע, הוא סובל מכאב בכל פעם בה הוא מנסה לבצע פעולה הכרוכה בהפעלת כוח בכף ידו השמאלית, ועל כן הוא מתקשה בפעולות המצריכות אחיזה של כף היד כגון כתיבה, אחיזת כלי אוכל ורכיבה על אופניים, המצריכה אחיזת הידית וכן לחיצה ידנית על דוושת הבלם.

התובע הוסיף כי אין באפשרותו לעבוד בעבודה המצריכה שימוש בכוח פיסי רב כגון העבודה בה הועסק על ידי הנתבעת מס' 1.

לדברי התובע, הוא מתקשה עד היום בביצוע פעולות שונות כגון ניקיון הבית, עריכת קניות, הזזת רהיטים וכד'.

בכל הנוגע למצבו סמוך לאחר התאונה סיפר התובע כי ידו השמאלית הדומיננטית היתה מגובסת משך כארבעה חודשים, ונזקק לעזרה מוגברת מבני משפחתו בפעולות יומיומיות כגון רחיצה ולבישה והכנת אוכל. כן סיפר התובע כי לאחר ניתוח הקיבוע טופל ממושכות בבית החולים הדסה עין כרם בטיפולי ריפוי בעיסוק.

גם אביו של התובע העיד כי הסיע את התובע לטיפולים הרבים להם נזקק בבית החולים הדסה עין כרם, ונאלץ לשלם סכומים ניכרים עבור חניה במקום. לדברי האב, הוא זה אשר ניהל את מרבית התקשורת עם הרופאים בבית החולים מאחר שבאותה עת לא ידע התובע היטב את השפה העברית. האב אף סיפר כי בתקופה הסמוכה לאירוע, ובייחוד בתקופה בה היתה ידו של התובע מגובסת, סייע לו האב ברחצה ולבישה (ראו גם עדות האב בעמ' 10 ש' 22 – 26 ועדות התובע בעמ' 9 ש' 11 - 12

עובר לתאונה השתכר התובע אצל הנתבעת מס' 1 סך שבין 3,477 ₪ ל – 4,347 ₪ (ראו נספח ז' לתצהיר התובע). קודם לתאונה עבד התובע במחלקה האחזקה בעיריית ירושלים, ושימש כאיש תחזוקה בבית ספר בבית חנינא.

עם זאת, התובע נפגע בתאונה כאדם צעיר בן 23, בראשית חייו התעסוקתיים.

לטענת התובע לא עלה בידו לשוב למעגל העבודה אלא רק בחלוף מספר שנים ממועד התאונה, בחודש אפריל 2016.

עיון בתלושים שצירף התובע מעלה כי כעבור מספר שנים הצליח התובע לחזור למעגל העבודה ואף לשפר משמעותית את שכרו. כך, לאחר שעבר במסעדה בשכר נמוך של כ - 2,150 ₪ לחודש, החל התובע לעבוד בחברת תאורה כמתקין מנורות, ושכרו במקום עבודה זה טיפס ועלה מכ – 4,200 ₪ בחודש ספטמבר 2017 לכ -6,525 ₪ בחודש אוקטובר 2017, כ – 4,800 ₪ בחודש נובמבר 2017 ו – 5,413 ₪ בחודש דצמבר 2017. בחודש מרץ 2018 השתכר התובע סך של 13,370 ₪, וסכומים דומים השתכר התובע גם המלך החודשים מאי ויוני 2018. בהמשך השנה צנח שכרו של התובע לכ – 10,400 ₪ בחודש, אך בחודשים דצמבר 2018 ו – פברואר 2019 שב השכר וטיפס לכ – 14,500 ₪.

על רקע כלל הנתונים האמורים אתייחס לראשי הנזק השונים בגינם זכאי התובע לפיצוי.

בשים לב לכך שהתובע נפגע בידו פגיעה משמעותית "טרם החל לכתוב את סיפור חייו התעסוקתי" אני סבורה כי אין לסטות בעניינו מהחזקה המקובלת בפסיקה ולפיה פוטנציאל השתכרותו הוא כגובה השכר הממוצע במשק (ראו פסק דינה של כבוד הופטת י' וילנר בתא (חי') 19489-10-10 יעקב מלכה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (ניתן ביום 3.3.2015), וכן החלטתה של כבוד השופטת י' וילנר ברע"א 4093/19 פלוני נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 16.7.2019).

אני מעמידה אפוא את בסיס שכרו של התובע על סך של 10,475 ₪, שהוא השכר הממוצע במשק שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחלופה המתייחסת לכלל העובדים, כולל אלו שאינם ישראלים (ראו ע"א 267/12 סרגי דוידנקו נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (ניתן ביום 2.7.2012)).

נוכח נתוניו הקונקרטיים של התובע, הנטול השכלה אקדמאי, ולאור טיב נכותו האורטופדית, המגבילה אותו מלעסוק בעבודות פיזיות הכרוכות בהפעלת מאמץ רב, ובשים לב לשיעור הנכות שאינו גבוה, אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 7%.

לאור כל האמור לעיל אני מעמידה את נזקיו של התובע על הסכומים המפורטים להלן:

• אני מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 50,000 ₪ וזאת בשים לב לניתוח הקיבוע שעבר התובע, לתקופה בת מספר חודשים שידו הדומיננטית גובסה בגבס ולנכות הזמנית הממושכת ממנה סבל.

   

• הפיצוי בגין אבדן שכר בעבר עומד על פי חישוב גלובלי על סך של 60,000 ₪. מרבית הפיצוי מתייחס לתקופה בת השנה בה שהה התובע באי כושר מלא על פי אישורי המחלה שניתנו לו, על פי שכרו עובר לתאונה.

   

• הפיצוי בגין אבדן השכר לעתיד עומד על סך של 200,000 ₪, המשקף חישוב אקטוארי במעוגל בהתאם לנכות התפקודית שקבעתי ולמקדם היוון לפי ריבית 3%. לעניין זה לא ראיתי לנכון לקבל את טענת התובע ולבצע את החישוב לפי ריבית 2%, וזאת בהעדר ראיות וחוות דעת מומחים, ומשטרם אמר בית המשפט העליון את דברו בסוגיה זו המונחת כעת לפתחו (ראו תא (ת"א) 40975-08-13 מ.ט. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 21.5.2019), בפיסקה 119).

   

• נוכח החובה שבחוק להפריש עבור עובד סכומים בגין פנסיה, ובהתאם לפסיקה, ראיתי לנכון לפסוק סך של 32,500 ₪ בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים.

   

• בשים לב לכך שהתאונה במהלכה נפגע התובע היא תאונת עבודה, וכי מרבית הוצאותיו הרפואיות והוצאותיו המוגברות לצרכי נסיעה ממומנות מכספי ציבור, ראיתי לנכון לפסוק בגין הוצאות אלה פיצוי בשיעור מתון וגלובלי של 5,000 ₪, המשקף בעיקר את ההוצאות לעבר.

   

• אשר לפיצוי בגין עזרת הזולת: לאור עדותו של האב שלא נסתרה, בדבר העזרה המוגברת אותה העניק לתובע, מעבר למקובל, בפעולות היומיום בחודשים שלאחר התאונה, אני פוסקת לתובע סך גלובלי של 35,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה.

   

• מהסכום הכולל עד כה, בסך של 382,500 ₪, יש לנכות סך של 39,222 ₪ שקיבל התובע מהמל"ל בגין התאונה.

   

סיכומו של דבר, על הנתבעת מס' 1 לפצות את התובע באמצעות הנתבעת מס' 2 בסכום של 343,278 ₪.

כן יישאו הנתבעות בתשלום בו נשא התובע בגין אגרת בית משפט ובשכר המומחים בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום, וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מן הסכום שנפסק.

5129371זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

54678313

המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ט, 29 יולי 2019, בהעדר הצדדים.