פלוני נ' עמי מיטרני בע"מ ואח'

השופט (בדימ') צ' זילברטל:

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.6.2015 בע"א 7386-09-13 (כב' ס' הנשיאה י' ענבר והשופטים י' שבח ו-ש' שוחט), אשר קיבל באופן חלקי את ערעור המבקש וערעור המשיבות על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 5.8.2013 בת"א 50246-06 (כב' ס' הנשיא א' קידר).

רקע עובדתי והליכים הקודמים

1. המבקש הועסק על-ידי המשיבה 1 כטכנאי לציוד וידאו במשך 13 שנה ועד ליום 22.7.1999, עת נפגע בתאונת עבודה (להלן:התאונה). המבקש הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) תביעה להכיר בו כנפגע עבודה, ובמסגרתה אף ביקש להכיר במחלת הסוכרת אשר התפרצה אצלו סמוך לאחר התאונה כליקוי גופני הנובע מהתאונה. המל"ל, באמצעות ועדות רפואיות, שלל את הקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת לבין התאונה, והכיר בנכות כוללת עקב התאונה בשיעור של 19 אחוזים בלבד, נוכח הנכות הנפשית והנכות האורתופדית שנקבעו למבקש. המבקש הגיש ערר על החלטה זו, בגדרו טען, בין היתר, כי יש להכיר גם במחלת הסוכרת ממנה הוא סובל כנובעת מן התאונה. עררו נדחה ושיעור הנכות שנקבע נותר בעינו. 

2. בהמשך, הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה 1 ומבטחתה בביטוח חבות מעבידים, המשיבה 2, לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה. בהחלטתו מיום 1.5.2013 קבע בית משפט השלום כי המשיבה 1 אחראית ברשלנותה לתאונה, וכי אין לייחס למבקש אשם תורם. משכך, פנה בית המשפט לבחינת הנזקים שנגרמו למבקש כתוצאה מן התאונה. נקבע, כי כתוצאה מן התאונה סובל המבקש מנכות בתחום האורתופדי בשיעור של 19 אחוזים, כמו גם מנכות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 20 אחוזים, המתווספת לנכות פסיכיאטרית קודמת בשיעור של עשרה אחוזים שנגרמה, בעיקרה, עקב גירושי המבקש מאשתו. כן נקבע, כי המבקש סובל מנכות בשיעור של 65 אחוזים בגין מחלת הסוכרת, אשר נובעת מהדחק הנפשי הכבד שחווה בעקבות התאונה – כל זאת לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט על-מנת שייחווה דעתו ביחס לסוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המחלה האמורה. עוד נקבע, כי המבקש סובל מנכות נוירולוגית בשיעור של עשרה אחוזים המצויה בזיקה ישירה למחלה הסוכרת.

           ניתן להיווכח כבר עתה, כי קביעות המל"ל וקביעות בית משפט השלום ביחס לסיבתיות שבבסיס מחלת הסוכרת (כמו גם הנכות הנוירולוגית המצויה בזיקה ישירה לזו האחרונה), סותרות זו את זו.

           בפסק דינו מיום 5.8.2013 קבע בית משפט השלום כי נכותו הרפואית של המבקש עומדת על 82.5 אחוזים, וזאת לאחר שהובהר כי המבקש סובל מנכות בשיעור של שבעים אחוזים בגין מחלת הסוכרת, ולא 65 אחוזים, כפי שנקבע בטעות בהחלטה בסוגית החבות שתוארה לעיל. לאחר פירוט של כל אחד מראשי הנזק, נקבע כי יש לפסוק למבקש פיצויים בסך של 1,563,260 ש"ח. מסכום זה ניכה בית המשפט, בין היתר, את התשלומים שקיבל המבקש מענף נפגעי עבודה של המל"ל – ובהתאם הועמד סכום הפיצויים הסופי על סך 1,227,204 ש"ח. בהקשר לכך נקבע, כי יש לדחות את בקשת המשיבות לנכות מסכום הפיצוי את שוויה הרעיוני של גמלת נכות כללית (אשר הייתה משולמת גם בגין מחלת הסוכרת) לה היה זכאי המבקש, לכאורה, לו הגיש תביעה מתאימה, שכן המל"ל הכיר אך בנכות בשיעור של 19 אחוזים כנובעת מהתאונה. עוד הובהר, כי המשיבות הן שטענו במהלך המשפט שלא מתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מחלת הסוכרת, ולכן אל להן לטעון עתה, בסוגית הניכויים, "דבר והיפוכו".

3. כלפי פסק הדין הוגשו ערעורים על-ידי שני הצדדים. המשיבות טענו, בין היתר, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לבין התאונה, וכי מכל מקום יש לבצע ניכוי רעיוני של תגמולים שהמבקש היה זכאי לקבל מהמל"ל בענף נכות כללית. המבקש מצדו ערער בעיקר על סכומי הפיצויים הנמוכים, לשיטתו, אשר נפסקו לו בכל אחד מראשי הנזק.

           ביום 25.6.2015 אימץ בית המשפט המחוזי את הקביעה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לבין התאונה, אך קבע כי אין לייחס לתאונה את מלוא הנכות בגין המחלה, ובהתאם גם לא את מלוא הנכות הנוירולוגית, המצויה בזיקה לזו האחרונה. כל זאת, משום שבית משפט השלום קבע כממצא קיומו של אירוע דחק נפשי נוסף ונפרד בסמיכות לתאונה. נוכח האמור נקבע, כי יש לייחס שני שלישים משיעור הנכות בגין מחלת הסוכרת ומשיעור הנכות הנוירולוגית לתאונה. משכך, ולאחר שבית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בשיעורי הנכות הנוספים שקבע בית משפט השלום, הועמדה נכותו הכוללת של המבקש בגין התאונה על 67.7 אחוזים. בצד זאת נקבע, כי סכום הפיצוי הכולל לפני ניכויים יועמד על סך של 2,165,000 ש"ח, וזאת, בין היתר, בשל קבלת טענות המבקש לעניין סכום הפיצוי שנפסק בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד.