פלוני נ' עיריית חיפה

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף של תובע יליד x.x.99 קטין בן 6 שנים ביום התאונה מתאריך 26.3.06.

התובע טוען כי נחבל במצחו עת נתקע במוט ברזל בסמוך לגרנד קניון בחיפה.

התובע לא טען לנכות בתיק זה.

בתאריך 20.7.20 הסכימו הצדדים וזאת לאחר שהתובע הגיש תצהיר לגבי נסיבות התאונה (התובע היה בעת התאונה יחד עם אמו) לסכם לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט בכתב.

הנתבעת עירית חיפה שמרה על זכותה לטעון לדחיית התביעה וביקשה, כי בית המשפט לאור ההסכמה הדיונית יתן פטור מיתרת האגרה החלה ללא קשר לתוצאה.

משהוגשו הסיכומים ניתן בזה פסק הדין.

על פי סיכומי התובע התאונה ארעה לאחר שביקר התובע עם אמו בגרנד קניון בחיפה ויצא לרחוב שמחה גולן אל תחנת האוטובוס במדרכה. במועד הרלבנטי במקום היתה סככה גדולה ששימשה מעין תחנת אוטובוס שחלקה העליון היה סגור והסתיר את התאורה שהיתה מאחוריה במדרכה באופן שנוצר חושך בקדמתה. התאונה התרחשה כאשר התובע הלך במדרכה ותוך כדי כך נתקל ראשו במוט ברזל חלוד וחד שלא היה צבוע ושלא בלט לעין במיוחד בשעת החושך. המוט הותקן בצורה אופקית, גובה של כ- 70-80 ס"מ וחיבר בין עמודי הסככה. עקב החבלה נחתך התובע בראשו ונגרם לו חתך עמוק במצח עם קרע בשריר שהצריך תפירה. התובע הובהל לבית חולים בני ציון בחיפה, שם נבדק ואובחן, כי הוא סובל מחבלת ראש, פצע עמוק של כ- 3 ס"מ במצח עם קרע בשריר. התובע עבר תפירה של השריר והפצע ולאחר הטיפול שוחרר להמשך מעקב וטיפול רפואי עם חבישה לראש. בהמשך החל התובע להתלונן על כאבי ראש, היה במעקב אצל נוירולוג ועד היום הוא סובל לטענתו מצלקת במצח הבולטת, רגישה למגע, גורמת לעקצוץ תמידי ואף מעסיקה אותו בשל הפגיעה במראהו.

לטענת התובע לא צריכה להיות מחלוקת, כי ישנה אחריות בתיק זה וזאת לאחר שנתקל במוט ברזל בראשו, מוט שלא היה צבוע ולא נראה לעין ויצר סיכון להולכי רגל במקום. מדובר היה במפגע שגרם לנזק והנתבעת התרשלה בכך שלא מנעה את התרחשות התאונה.

התובע טוען, כי יש לפצות אותו בראש נזק של כאב וסבל לאור הצלקת שנותרה לו אשר משפיעה על מראהו החצוני ועל תדמיתו וגורמת לו תחושת אי נעימות, מבוכה וערעור בטחונו העצמי בסכום של 30,000 ₪. עוד סבור התובע, כי יש הצדקה בנסיבות העניין לפצות אותו לאור גלו ומראה הצלקת בתמונות בסכום גלובאלי המתייחס לפגיעה בכושר ההשתכרות לעבר ולעתיד בשיעור של 40,000 ₪.

ביחס לעזרת צד ג' – טוען התובע כי הוריו נאלצו להעדר מעבודתם ונגרם להם בין השאר הפסד שכר בתקופה שבה סייעו לו ואשר על כן מבוקש פיצוי בסך של 4,000 ₪.

ביחס להוצאות – נוכח המשחות והחבישות, הוצאות הנסיעה, הגם שלא נשמרו קבלות מבוקש לפצותו בסכום של 3,000 ₪.

התובע מצרף לסיכומיו את מסמך השחרור מבית חולים בני ציון, מסמכים רפואיים נוספים הנוגעים לייעוץ בקופת חולים "מכבי" ובתוכם התייחסות להיבט הנוירולוגי, תמונות המתייחסות לצלקת ולמקום שבו נפגע התובע וכן מסמך המתייחס למפרט טכני לייצור אספקה והתקנת סככות המתנה בתחנות אוטובוסים.

התובע זנח בסיכומיו את הטענה המופיעה בתצהיר התובע המתייחסת להעדר ביטוח באותה עת.