פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול)

לפני תביעת התובע , יליד x.x.96, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 29.10.14 עת רכב על קטנוע המבוטח ע"י הנתבעת ופגע ברכב שחסם את נתיב נסיעתו. התביעה הוגשה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת היחידה שבין הצדדים עניינה שיעור נזקי התובע.

נכות רפואית

כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בראש, בחזה וברגליו ואיבד לטענתו הכרתו. התובע הובהל לביה"ח אסף הרופא ובבדיקתו נמצא שבר פתוח בשוק שמאל, חתך באזור גיד הפיקה, שפשוף מעל ברך ימין, סימני חבלה בראש ושפשופים מעל בית החזה. בהמשך אובחן כסובל משבר מרוסק בטיביה ושבר בפמור. התובע עבר ניתוח להטריית הפצעים וקיבוע השברים בפמור ובטיביה במקבעים חיצוניים ואושפז עד ליום 2.12.14 כאשר במהלך התקופה עבר 3 ניתוחים נוספים ובהם קיבוע פנימי של השבר בפמור, קיבוע השבר בטיביה וקיבוע הברך עם איליזרוב לצורך טיפול בתת פריקה. במהלך אשפוזו נבדק התובע בנוסף ע"י נוירולוג, פסיכולוג ופסיכיאטר ואובחן כמי שמתקשה להבין את חומרת מצבו ולהסתגל למצבו. גם לאחר ששוחרר מביה"ח שב התובע לביה"ח לביצוע 4 ניתוחים נוספים ובהם טיפול בשברים ומקבעים ברגלו השמאלית, כאשר הוא מטופל במקבע מתכת חיצוני לרגלו לפרק זמן של 6 חודשים עד לאיחוי השברים ורק לאחר מכן הוסר המקבע והרגל הושמה בגבס. סך הכול אושפז התובע 41 ימים.

לטענת התובע, מאז התאונה הינו סובל מרגישות, כאבים והגבלות בתנועת רגל שמאל, כאבים בברך, חוסר יציבות והגבלות בתנועת הברך. כמו כן סובל מכאבים בגב התחתון ומתהלך בצליעה תוך שהוא נתמך בקביים. בנוסף, סובל התובע ממצב נפשי ירוד הבא לכלל ביטוי בחרדות, פחדים, דיכאון, חלומות על התאונה, נדודי שינה, כאבי ראש, סחרחורות, ישנוניות, חוסר תיאבון, ירידה בריכוז וקושי בהשלמה עם מצבו. התובע נזקק לשימוש בקנביס רפואי ברישיון וכן נדרש לטיפול ומעקב רפואי, לרבות פיזיותרפיה, תרופות ועזרים אורתופדיים. למרות אלה, כך טען, לא ניכרת הטבה במצבו בכל תחומי חייו.

לאור מצבו הרפואי, מונו לתובע 3 מומחים בתחום הרפואה. ד"ר גרינטל ארנן בתחום האורתופדי קבע כי בעקבות התאונה נגרמו לתובע 43.3% נכות ובהם 30% בשל חיבור גרוע, מגבלת טווח בברך, תת פריקה ואי סדירות של המשטח המפרקי הלטרלי; 10% נוספים בשל העדר כיפוף גבי במפרק הקרסול השמאלי; ו- 10% בגין צלקות בגפיים התחתונות.

בתחום הפסיכיאטרי מונה פרופ' שמואל פניג שקבע לתובע נכות זמנית בשיעור 30% למשך שנה מיום התאונה ולאחר מכן 20% נכות לצמיתות, תוך שהינו ממליץ על 50 טיפולים פסיכולוגים במסגרת ציבורית וככל שלא יתאפשר על חשבון הנתבעת. פרופ' פניג קבע כי ההפרעה הבולטת הינה הפרעת הסתגלות שהחלה עוד בתקופת אשפוזו של התובע בביה"ח. התובע מתקשה לקבל את מצבו ומגבלותיו כאשר ההתמודדות עימם מעוררת תחושות תסכול, כאב וזעם ואין תהליך של הסתגלות. התובע מפריע לטיפול ופרוגנוזה הם משאביו המוגבלים מלכתחילה ולכן היציאה הינה איטית באופן המותיר נכות לצמיתות כאמור.

בנוסף, מונה פרופ' פפה משה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האונקולוגי לקביעת שיעור נכותו של התובע ללא קשר לתאונה בגין ממצא של "טקטל גליומה", דהיינו מסת תאים שמקורה בתאי המוח או תאי הרקמות שסביבתו מתחלקת באופן לא תקין. עסקינן בגידול במוח שיכול להיות שפיר ולעיתים ממאיר, כשהסכנה לחולים בגידול זה הינה בעיקר בשל לחץ המופעל על רקמות המוח ובכל הגולגולת היכול ליצור בעיות בראיה, בשמיעה, בשיווי המשקל, קשיים מנטליים כמו זיכרון או דיבור, בחילות, פרכוסים לא רצוניים, שיתוק בחלק מהפנים או בכולם, כאבי ראש ועוד. גידול זה הינו גידול בעל אופי איטי שבשל מיקומו במוח. אצל התובע לא נלקחה ממנו דגימה ולכן גם לא נותח להוצאתו. מאז מועד אבחונו בשנת 2013 ועד לביצוע סי.טי. אליו הופנה ע"י פרופ' פפה, נראה שאין גדילה משמעותית בגידול והוא אינו נתיח. מכל מקום, אין הוכחה פתולוגית להערכה שמדובר בגידול שפיר או לחלופין גידול בעל ממאירות נמוכה. פרופ' פפה סיכם חוות דעתו כך:

"מאז אבחונה גליומה יציבה, לא נתיחה. לא ניתן לנבא לאור הממצאים כעת באם תגדל ומתי תגדל? ובאיזה קצב תגדל? ... במקרה שבפנינו מדובר על גידול בהתמיינות נמוכה וקצב גדילה איטי. לא ניתן עקב מיקומו לנתחו או להוציאו. עיקר הנזק שייגרם עם גדילתו יהיה אפקט הלחץ על הסביבה, ואם ישנה את התמיינותו ייתכנו אף גרורות. אך כפי שציינתי לא ניתן לנבא מתי זה יקרה... ניתן לומר שקיימת אפשרות לקיצור תוחלת החיים אך לא ניתן בנתונים שלו להיות ספציפי לגביו אלא להתייחס לנתוני הספרות:

The mean age at diagnosis of PA is 17 years, and the survival rate is very good, with 84.3% of patients alive 10 years after diagnosis"

התובע בסיכומיו סבר כי לא ניתן לקבוע לו קיצור תוחלת חיים כתוצאה מחוות דעת זו, ואילו הנתבעת בסיכומיה מציינת כי בנסיבות קיימת אפשרות לקיצור תוחלת חיים שלא ניתן להיות ספציפי לגביה ויתכן שהמחלה אף עלולה לגרום לתובע מגבלות רבות בעתיד, כפי שמצוין במסגרת חוות הדעת.

המומחים לא נחקרו על חוות דעתם.