פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה ואח'

השופט מ' מזוז:

1. עניינה של העתירה בשאלת סמכות בית הדין הרבני האזורי לדון במסגרת תביעת גירושין בה נכרך נושא משמורת הילדים, גם בשאלת מקום מגוריהם של הילדים, לרבות הגירתם מהארץ יחד עם אמם.

2. העותר והמשיבה 3, אזרחית קנדית, (להלן: המשיבה) נישאו זל"ז בקנדה. לאחר נישואיהם התגוררו השניים בקנדה כ- 10 שנים ושם נולדו להם שני ילדיהם, בעלי אזרחות קנדית, איתם עלו לישראל ביום 16.12.2015.

3. ביום 4.5.2016 הגיש העותר לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (להלן: בית הדין) תביעת גירושין נגד המשיבה, בה כרך גם בקשה למשמורת, מדור ומזונות הילדים. ביום 5.7.2016, לאחר דיון במעמד הצדדים, סודר גט לעותר ולמשיבה בבית הדין והם התגרשו זה מזו. ולמחרת, ביום 6.7.2016, ניתן פסק דין על ידי בית הדין הקובע בין היתר כי "הצדדים התגרשו זמ"ז בגט פיטורין" וכי "בית הדין ימשיך לדון בתביעות המונחות בפניו."

4. בדיון שהתקיים כאמור ביום 5.7.2016 קודם לגירושי הצדדים, דן בית הדין בסוגיות שנכרכו בתביעת הגירושין ובמסגרת זו נדונה באופן נרחב הודעת האישה על רצונה וכוונתה לחזור לקנדה עם הילדים לאחר הגירושין. בדיון הבהיר בית הדין לעותר שוב ושוב כי עם סידור הגט רשאית האישה לחזור מיד לקנדה עם הילדים ולא ניתן למנוע זאת ממנה. בית הדין הציע כי המשיבה תסכים להתחייב שתישאר בארץ עם הילדים למשך שנה אחת בטרם תחזור אתם לקנדה. האישה נתנה הסכמה להצעת בית הדין אך הבעל התנגד. סופו של דבר שניתנה החלטה על ידי בית הדין, לפיה ניתן תוקף של פסק דין להסכמת האישה להישאר בארץ עם הילדים למשך שנה ממועד מתן הגט תוך שהוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדים עד מועד זה. בית הדין הבהיר כי מצד הדין "אין שום מניעה חוקית והלכתית שהאישה תעזוב את הארץ לאחר קבלת הגט, יחד עם ילדיה, וכל האמור לעיל נובע מהסכמתה בלבד." בית הדין ציין גם בהחלטתו כי הבעל לא נתן הסכמתו לעזיבת האישה כאמור.

החשוב לענייננו הוא כי במהלך כל הדיון הממושך בפני בית הדין בענין חזרת המשיבה והילדים לקנדה לאחר סידור הגט לא הועלתה על ידי הבעל (העותר) כל התנגדות לדיון בסוגיה זו על ידי בית הדין, או כל טענה בדבר סמכות בית הדין לדון בכך.

5. ביום 19.12.2016 הגישה המשיבה בקשה לבית הדין לאפשר לה לצאת לקנדה עם הילדים בשל קשייה להתאקלם בארץ ולמצוא עבודה. בתגובה לבקשה זו טען העותר כי בית הדין חסר סמכות לדון בבקשה זו, מכיוון שמשמורת הילדים אינה כוללת גם את קביעת מקום מגורי הילדים, ועל כן הענין לא נכרך בתביעת הגירושין. ביום 4.1.2017 החליט בית הדין לדחות את טענות העותר, וקבע כי הסמכות לדון במשמורת הילדים והחזקתם נתונה לבית הדין לאור העובדה שהנושא נידון בפניו בהסכמת הצדדים, עוד טרם הגירושין, וכי מקום מגורי הילדים כלול בשאלת משמורת הילדים והחזקתם. על החלטה זו הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 1.3.2017. עם דחיית בקשת הרשות לערער הורה בית הדין האזורי ביום 3.3.2017 כי בקשת המשיבה תידון לפניו ביום 23.4.2017. ביום 20.3.2017 הוגשה העתירה ועקב כך נדחה מועד הדיון האמור.

6. בעתירתו טוען העותר כי בית הדין אינו מוסמך לדון ב"בקשת ההגירה" של המשיבה, זאת מכיוון שבתביעתו לגירושין הוא לא כרך מעולם את "ענין הגירתם של הילדים", וגם המשיבה לא הגישה "בקשה מפורשת" בענין זה. עוד נטען כי שאלת המשמורת ושאלת מקום המגורים הם שני דברים נפרדים, ולפיכך לא קנה בית הדין סמכות לדון בבקשת המשיבה שהוגשה לאחר גירושי הצדדים.

7. דין העתירה להידחות על הסף.

8. לכאורה, כנטען בתגובה לעתירה מטעם היועץ המשפטי לשיפוט רבני, משכרך העותר עצמו בתביעת הגירושין שהגיש את ענין משמורת הילדים ממילא נכרכה גם שאלת מקום מגוריהם שהרי הא בהא תליא, שהרי שאלת מקום מגורי הילדים קשורה ונובעת מההחלטה באשר למשמורת הילדים (השוו: בג"ץ 1480/01 מאלינה אסתר חג'ג' נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(5) 214, פסקה 36 (2001); (ת"א) 2749/81 פלונית נ' פלוני, פ"ד תשמ"ג(1) 432 (1982)).

9. מכל מקום, בענייננו אין צורך להכריע בשאלה זו, שכן מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 5.7.2016, טרם גירושי הצדדים, עולה בבירור כי שאלת חזרתם לקנדה עם אימם לאחר סידור הגט, נדונה במפורש בבית הדין, וזאת בהשתתפותם הפעילה של העותר ובא כוחו. וכמצוין לעיל, במהלך כל הדיון הממושך בפני בית הדין בענין זה לא הועלתה על ידי הבעל (העותר) כל התנגדות לדיון בסוגיה זו על ידי בית הדין, או כל טענה בדבר סמכות בית הדין לדון בכך.

בנסיבות אלה, גם אם לא נראה בכריכת שאלת המשמורת ככוללת את ענין קביעת מקום מגורי הילדים, כטענת העותר, הרי שבמקרה דנן שאלת חזרתם של הילדים לקנדה עם אימם (שאלת "הגירת הילדים", כלשון העותר) נכרכה בפועל, במפורש, על ידי המשיבה במהלך הדיון שקדם לגירושין, כמפורט לעיל, ובכך קנה בית הדין סמכות להמשיך ולדון בענין זה (תקנה לב לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג). כמצוין לעיל, בית הדין קבע במפורש, בתום הדיון בו נדונה גם שאלת חזרת המשיבה והילדים לקנדה, כי "בית הדין ימשיך לדון בתביעות המונחות בפניו."

10. סוף דבר: העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך 3,000 ₪ ובסכום זהה לטובת אוצר המדינה.

           ניתן היום, ‏ז' באייר התשע"ז (‏3.5.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   17024830_B03.doc   אב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting 077-2703333 FREE  end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

Call

Send SMS

Add to Skype

You'll need Skype CreditFree via Skype