פיצוי לחשוד שנעצר בחשד לביצוע עבירה של היעדר מן השירות הצבאי

ערעור על החלטה של בית הדין המחוזי במחוז שיפוטי המטכ"ל שניתן בתיק מטכ"ל (ב"ש) 22/20 (סא"ל מיכל שחר – שופטת) ביום 27.5.2020. הערעור התקבל.

פ ס ק – ד י ן

1. ערעור זה עניינו, בקליפת אגוז, בשאלות האם ניתן וראוי לפצות חשוד שנעצר בחשד לביצוע עבירה של היעדר מן השירות הצבאי שלא ברשות, על אף שמדיניות התביעה בעת הזו, בנוגע למקרים דומים, היא להימנע ממעצר, והגם שטרם הוחלט אם יוגש נגדו בעתיד כתב אישום.

השתלשלות העניינים – המישור הפרטני

2. המערער, טור א' ע', נעצר ביום 19.12.2019, בחשד להשתמטות מן השירות הצבאי שמשכה 862 ימים.
3. למחרת, ביום שישי ה-20.12.2019, התקיים בבית הדין הצבאי המחוזי דיון בבקשת התביעה להאריך את מעצרו עד ליום 23.12.2019. התביעה מסרה כי תקופת המעצר המבוקשת נועדה לאיסוף "מכתבים נוספים מלשכת הגיוס... שנוגעים לדחיות הגיוס שקיבל [המערער] בעבר כבן ישיבה ... [ו]זימונים להשלמת הליכים לקראת הגיוס". הסנגור התנגד להארכת המעצר ועתר להורות על שחרורו המלא והמיידי של המערער. נטען על ידיו, כי עניינו של המערער נופל לקטגוריה של תלמידי ישיבה שבעניינם, נוכח נסיבות ייחודיות שיפורטו להלן, הודיעה המדינה במסגרת עתירה לבג"ץ, כי לפי שעה, לא יינקטו נגדם אמצעי אכיפה ובכלל זאת, לא יתבקש מעצרם. במענה לשאלת בית הדין, השיבה התביעה כי "הסיבה שחלק מהמסמכים טרם הועברו לתביעה נוגעת להיעדר הרשאות במערכת הממוחשבת בלשכת הגיוס של מי שתורן שם היום". עם זאת, נטען, כי בידי התביעה מצויות ראיות המבססות חשד סביר להיעדרות בלתי מורשית של המערער מן השירות הצבאי, ובהצטרף ראיות אלה לחזקת התקינות המנהלית של פעולות הגורמים בלשכת הגיוס - מוצדקת הארכת מעצרו של המערער.
4. לאחר שעיין בחומר הראיות שנאסף, קיבל בית הדין את עמדת התביעה הצבאית בדבר קיומו של חשד סביר, והורה על הארכת מעצר של המערער "לצורך השלמת איסוף החומרים". יחד עם זאת, בית הדין קיצר את תקופת המעצר עד ליום א' 22.12.2019, בשעה 15:00. נקבע כי "טענותיו של הסנגור לעניין גיוסו של הנאשם בחריגה מסעיף 20 לחוק שירות בטחון, יוכלו להיבחן באופן מלא לאחר שיושלם שלב איסוף החומרים". בשולי ההחלטה, העיר בית הדין, כי מן הראוי שלתורני סוף השבוע בלשכות הגיוס תהיינה הרשאות קבע מתאימות, לצורך הפקת מלוא החומרים המצויים במערכת המתוקשבת בעניינם של עצורים, החשודים בעבירה של היעדר מן השירות הצבאי שלא ברשות (מטכ"ל (מעצרים) 331/19 התובע הצבאי נ' טור' ע' (20.12.2019)).
5. על החלטת בית הדין המחוזי הוגש ערעור. במהלך הדיון בבית הדין הצבאי לערעורים, במוצאי השבת (21.12.2019), שב הסנגור על טענתו, כי מעצרו של המערער מנוגד לעמדתה הכללית של התביעה, כאמור. נטען, כי לשם בירור הטענה, ניתן לבדוק את נתוניו של המערער בנקל וכי הארכת מעצרו ביומיים נוספים, אך בשל העדר הרשאה מתאימה של החייל התורן בלשכת הגיוס למערכת המתוקשבת, אינה מתקבלת על הדעת ומחייבת את שחרורו של המערער ממעצר. התביעה הצבאית שבה על עמדתה שלפיה, בהתבסס על החומר שנאסף עד לאותו שלב, קיים חשד סביר להיעדרות בלתי מורשית, המצדיק את הארכת המעצר. התביעה ציינה, כי המסמכים החסרים יועברו לרשותה כבר למחרת בבוקר. לאחר שנשמעו הערות בית הדין הצבאי לערעורים, על דעת הצדדים, נמחק ערעור ההגנה בכפוף לכך שמעצרו של המערער נקצב עד השעה 12:00 למחרת (ע"מ/63/19 טור' ע' נ' התובע הצבאי הראשי (2019)).
6. למחרת (22.12.2019), מסרה התביעה הצבאית כי אינה עומדת על המשך מעצרו של המערער. בהתאם, הורה בית הדין המחוזי על "שחרורו ממעצר, לאלתר, וללא תנאי". להשלמת התמונה בחלק זה של הדיון, נציין כי כעולה מן ההחלטה בבקשת ההגנה לפיצויים, במהלך הדיון בבקשה, הודיעה התביעה כי עמדתה בנוגע לשחרורו של המערער ממעצר "התבססה על 'הקפאת המעצר' ולא על 'סגירת התיק', וזאת עד לקבלת תמונת מצב ברורה ביחס למדיניות שתונהג ביחס לבני ישיבות שנגרעו ממעמדם וביחס לתקופות הנמנות לשם בחינת חוקיות קריאתם לשירות ביטחון, בראי ביטול חוק טל וחקיקתו מחדש בעקבות תיקון מס' 19".
7. לאחר האמור, הגישה ההגנה בקשה לפיצויים לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, המקנה לבתי המשפט סמכות להורות על פיצוי של מי שנעצר ולא הוגש בעניינו כתב אישום. נטען על ידי הסנגור המלומד, עו"ד שטאובר, כי המערער נעצר לשווא, שכן לא היה מקום מלכתחילה למעצרו ולפיכך, יש לפצות אותו על ימי מעצרו. התביעה התנגדה לבקשה מטעמים שונים ובסופו של יום, לאחר בחינת כלל הטיעונים, דחה בית הדין קמא הנכבד את בקשת הפיצויים. ההגנה לא השלימה עם החלטה זו, ומכאן הערעור שלפנינו.

השתלשלות העניינים – המישור הכללי

8. בפתח חלק זה של הדיון, נפנה אל הוראת סעיף 20 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. סעיף זה קובע מהי מסגרת הזמן שבמהלכה ניתן לקרוא ל"יוצא צבא", המיועד לשירות ביטחון, לשירות זה. ככלל, לפי סעיף 20(א)(1) לחוק, תקופת הקריאה היא תוך 24 חודשים מיום שמלאו למיועד לשירות ביטחון 18 שנים. בצד זאת, נקבע בחוק, בסעיף 20(ג2), כי גם בחלוף תקופה זו ניתן לקרוא לו לשירות, וזאת תוך 12 חודשים, אולם אז משך השירות יתקצר באורך התקופה שמתום 24 החודשים ועד למועד הקריאה החדש, בהתאמה.
9. בכל הנוגע למיועדים לשירות ביטחון אשר מנהלים אורח חיים דתי-חרדי ולומדים בישיבה מוכרת, נקבעו בעבר, בחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב–2002 (המכונה "חוק טל"), הוראות מיוחדות בעניין גיוסם לצה"ל. בעקבות עתירות שהוגשו כנגד אותו הסדר, פסל בית המשפט העליון את הוראות החוק וקבע שתוקפן יפוג ביום 1.8.2012 (בג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל (טרם פורסם, 8.9.2009)). בחלוף מועד זה הוגשו עתירות נוספות, הפעם כדי לחייב את הגורמים המוסמכים לאכוף את חובת הגיוס הכללית על תלמידי ישיבות. במסגרת הדיונים בעתירות, הוציא בית המשפט העליון צו על-תנאי והורה לשר הביטחון לנמק מדוע אינו פועל לגייס את תלמידי הישיבות, אשר חייבים בשירות, בהיותם בני 19–30 שנים. אשר למועמדים לשירות ביטחון צעירים יותר, ילידי השנים 1994 ו-1995, השיבה המדינה, כי היא פועלת לגייסם ואלה לא נכללו באותו צו על-תנאי (בג"ץ 5823/12 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון (טרם פורסם, 15.11.2012)). בהמשך, הודיע שר הביטחון דאז, כי הוא שוקל לדחות אף את מועד ההתייצבות לשירות של בני ישיבות ילידי 1994 ו-1995, ולפיכך, פנו העותרים בבקשה לחייבו לגייסם מיד. בדיון זה, נדרש בית המשפט העליון לסוגיית ההשפעה של חלוף הזמן על אפשרות הגיוס, בין היתר לאור מגבלות הזמן שנקבעו, כאמור, בסעיף 20 לחוק שירות בטחון. בית המשפט העליון הוציא צו על-תנאי חדש ורחב יותר, המתייחס גם לילידי השנים 1994 ו-1995, וכן, בד בבד, הוציא צו ביניים, שלפיו החל מאותו מועד ועד להסדרת הסוגיה בחוק, לא תהיה "הפחתה של תקופת שירות או כל תקופה רלוונטית אחרת לעניין גיוסם ושירותם של בני ישיבות":

"צו הביניים המבוקש ... מכוון להביא לגיוס מיידי של בני הישיבות שאמורים היו להתגייס החל מיום 18.8.2013... מן החומר שהובא בפנינו עולה כי חלוף הזמן הינו בעל השלכה אף לגבי בני ישיבות רבים אחרים. כך סעיף 20 לחוק שירות ביטחון קובע מסגרות זמן שונות לגבי מועד ההתייצבות לשירות. סעיף 20(ג2) לאותו חוק מורה כי חלוף הזמן יביא להפחתה בשיעור ישיר של תקופת השירות הצבאי. על רקע הוראות אלה, העלינו בדיון מיום 20.8.2013 את האפשרות לפיה יינתן צו ביניים המורה כי מעתה ועד להתפתחות רלוונטית (כגון, קבלתו של חוק חדש) לא תהא כל נפקות לחלוף הזמן לגבי תקופות השירות. במלים אחרות, בני הישיבות לא יפיקו יתרון, מבחינת קיצור תקופת השירות הצבאי או תקופה רלוונטית אחרת, כתוצאה מכך שבשלב הנוכחי לא נפלה הכרעה בשתי העתירות העוסקות בגיוסם לשירות צבאי ...

מתן צו ביניים שמקפיא את מרוץ הזמן אין משמעו המעשי קבלה של העתירות, אך הוא מונע הפקת יתרון כלשהו בתקופת הביניים עד להכרעה בעתירות או עד להתפתחות בעלת רלוונטיות. ... אשר על כן  ... ניתן בזה צו ביניים המונע החל מהיום הפחתה של תקופת שירות או כל תקופה רלוונטית אחרת לעניין גיוסם ושירותם של בני ישיבות" (החלטת בית המשפט העליון בבג"ץ 5823/12 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, מיום 22.8.2013, הדגשות הוספו).