סלע(אסיר) ואח' נ' הסנגוריה הציבורית-מחוז תל אביב ואח'

עתירה כנגד החלטת הסניגוריה הציבורית מיום 6.7.16 במסגרתה הוחלט, כך לטענת העותר, שלא להיעתר לבקשתו למנות את עו"ד שמשון וייס לייצגו בענייניו הפליליים, לרבות מתן ייעוץ משפטי מול המשטרה בהיות העותר בסטטוס חשוד (ההחלטה לא צורפה לעתירה).

בהחלטתי מיום 30.10.17, הוריתי לעותר להבהיר את מקור הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה עד ליום 7.11.17, תוך שקבעתי כי במידה ולא תתקבל הבהרה כאמור עד למועד הנ"ל, תמחק העתירה.

ביום 6.11.17, פנה העותר בבקשה להארכת המועד ב-15 ימים, במסגרתה גם עתר "לתיקון כותרת כתב הטענות ולתיקון סעד צו עשה" תוך שהוא מבקש תחתם "סעדים שמכוח ערעור על החלטת רשות מנהלית". נוכח הבקשה, הארכתי את המועד להגשת ההבהרה עד ליום 30.11.17.

אולם, חרף הארכת המועד, העותר לא הגיש כל הבהרה לעניין מקור סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה, ודי בכך כדי להוביל למחיקת העתירה בהתאם להחלטתי מיום 30.10.17. עם זאת, בטרם מחיקת העתירה, אדון להלן בסוגיית הסמכות העניינית.

הסמכות העניינית:

סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים קבועה בסעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "החוק"). כך, בין היתר, מוסמך בית משפט זה לדון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה...", וב"ערעור המנוי בתוספת השניה...".

עיון בתוספת הראשונה לחוק מלמד כי העניין נשוא העתירה דנן אינו מנוי בה, ולפיכך בית המשפט לעניינים מנהליים הינו נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה .

זאת ועוד, אף אם הייתי מקבל את בקשת העותר ומורה על תיקון כתב הטענות כך שהסעדים המבוקשים בו יהיו מכוח ערעור מנהלי, הרי שלא היה בכך כדי לרפא את חוסר הסמכות העניינית. זאת, לאור העובדה שערעור מעין זה אינו מנוי בתוספת השנייה לחוק.