עת"מ 46298-10-15 יהודה ס.ב. בע"מ נ' ועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז תל אביב ואח'

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית על החלטת ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב בערר רג/5442/14 (להלן – "ההחלטה").

המבקשת, חברה קבלנית, הגישה ביום 10.4.2013 בקשה להיתר בקשר עם המקרקעין המצויים ברחוב רחובות הנהר 18 רמת גן (גוש 6207 חלקה 34) (להלן – "המקרקעין").

ביום 6.3.2014 פרסמה המבקשת מחדש את הבקשה להיתר, על פי דרישת המשיבה 2, וביום 1.6.2014 אישרה המשיבה 2 את הבקשה המתוקנת להיתר.

ביום 17.7.2014 הגישו המשיבים 4-5 ערר על החלטה המשיבה 2, וביום 21.9.2015 ניתנה ההחלטה מושא הבקשה דנן.

תמצית טענות הצדדים

המבקש טוען כי בימים אלו תלויה ועומדת עתירה מינהלית שבבסיסה עומדת שאלת אופן חישוב זכויות הבניה הניתנות מכוח תמ"א 38, במקרה של הריסה ובניה ומחדש לפי תיקון 3 לתמ"א 38 (עת"ם 34111-02-15) (להלן – "עתירת קניג"), וכי הכרעות בית המשפט בעתירת קניג תהיינה גורליות הן לעניין המקרקעין נשוא אותה עתירה והן לעניין מקרקעין אחרים הנמצאים גם כן בהליכים למימוש יעודה של תמ"א 38.

מאחר וייתכן כי במסגרת ההחלטה שתנתן בעתירת קניג יקבע בית המשפט הנכבד קווים מנחים, ברורים וחד משמעיים, שעל פיהן תקבענה וועדות התכנון והבניה את אופן חישוב הזכויות, מעבר להכרעה הנקודתית במקרקעין נשוא אותה עתירה, ייתכן כי יהיה בכך כדי לייתר את הצורך להגיש עתירה מינהלית על ההחלטה נשוא הבקשה דנן.

אשר על כן, המבקשת מבקשת כי המועד להגשת עתירה מינהלית יוארך, באופן שיאפשר לה להגיש עתירה מינהלית בתוך 45 ימים מהיום שבו תנתן החלטת בית המשפט בעתירת קניג או לחילופין מיום פרסום הנחיות מינהל התכנון בדבר אופי חישוב הזכויות. לחילופין, המבקשת מבקשת ארכה להגשת העתירה המינהלית בתוך 45 ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה דנן.

המשיבה 1 אינה מתנגדת לבקשה להארכת מועד, בין עד לאחר השלמת הליכי תיקון התמ"א (אשר החלו, כעולה מהחלטת המועצה הארצית לתכנון ולבניה מיום 3.11.2015 אשר ניתנה לאחר שהוגשה הבקשה דנן), ובין עד להכרעה בעתירת קניג.

המשיבה 1 טוענת כי ביסוד העתירה אשר לגביה מבוקשת הארכת מועד, סוגיה המשותפת לעתירות לא מעטות שהוגשו או שניתן להניח כי תוגשנה (או תוקפא הגשתן) בזמן הקרוב ביחס לפרשנות סעיפים מתמ"א 38 הנוגעים לחישוב שטח קומה טיפוסית במסלול של הריסה ובניה מחדש. עוד טוענת המשיבה 1 כי כל עוד לא תוקנה התמ"א, חלות ההוראות הקיימות אשר פרשנותן טרם הוכרעה על ידי בתי המשפט, ולכן יש יסוד לבקשה להאריך המועד להגשת עתירה.

בנוסף טוענת המשיבה 1 כי על פני הדברים, אין כל דחיפות בהגשת העתירה, באשר העותרת היא היזם שביקש את היתר הבניה, ולכן ככל שהיא זו שמבקשת לעכב את ההליכים, אין כל סיבה שלא להיעתר לכך, שהרי לא ייגרם ליתר הצדדים כל נזק, וודאי לא לוועדה המקומית.

המשיבה 1 אף התייחסה להתנגדותה של המשיבה 2 לבקשה, וציינה כי טעמי התנגדותה לחלוטין אינם מקובלים על המדינה, וכוללים אמירות שתוצאתן המשפטית שגויה מן היסוד.