עירית תל-אביב-יפו נ' חרוב ואח'

1.לפני ערעור על החלטת המנהל המיוחד בתביעת חוב שהגישה המערערת (שתיקרא להלן גם "העירייה").

רקע עובדתי:

2.לטענת העירייה, החייב נמנע מלשלם את חובות הארנונה שנצברו על נכסיו בתחום שיפוטה ואינו מקיים פסקי דין שניתנו בעניינו עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת.

במהלך שנת 2014 רשמה העיריה שיעבוד מכוח סמכותה לפי סעיף 11 א' (1) וסעיף 11 א' (2) לפקודת המסים (גבייה) על אחד מנכסי החייב ברח' יוטבת 22 ביפו הידוע כגוש 7043 חלקה 9 (שייקרא להלן: "הנכס").

בהתאם לשמאות שערכה העירייה לפני חמש שנים' שווי הנכס במימוש מהיר כתפוס' עומד על סך של 1.32 מיליון ₪, דהיינו שווי זכויות החייב בנכס זה הינו כ- 660,000 ₪.

3.הנכס מצוי בעיר יפו בקו ראשון לים, משמש בחלקו למגורי החייב ומשפחתו וחלקו האחר מושכר לשוכרי משנה. במסגרת הליכי מימוש הנכס לסילוק חובותיו של החייב כלפי העירייה, מונה עו"ד אבי נימצוביץ ביום 16.4.14 ככונס נכסים על זכויות החייב בנכס.

או אז הגיש החייב בקשתו לצו כינוס נכסים ונכנס להליכי פש"ר.

4.העירייה טוענת כי בישיבת יום 30.6.15 שהתקיימה בתיק זה לפני כבוד השופטת חנה פלינר, הציע החייב כי תביעת החוב של העירייה תאושר ע"ס 641,000 ₪ וכי החייב ישלם לעירייה דיבידנד בשיעור 100% נטו.

עוד הוסכם, כי החייב יפקיד בקופת הנאמן סך 750,000 ₪ תוך 150 ימים.

דא עקא, זמן קצר לאחר מכן, חזר בו החייב מההסכמות שהושגו ועתר להפחתת סכום החוב.

5.העירייה עתרה בתגובה לבטל את ההפטר מותנה שניתן לחייב, זאת במסגרת בקשה מספר 11 בתיק. היא טענה כי נתגלו נתונים חדשים בדבר יכולתו הכלכלית והוסיפה, כי החוב כלפיה גבוה בפועל יותר מגובה החוב שאושר במסגרת הדיון ביום 30.6.15.

לעומת זאת, סבר המנהל המיוחד כי לכאורה הומצאו נתונים המלמדים כי יש להקטין את גובה חובה של העירייה.