עפ"ת 46854-02-16 מדינת ישראל נ' עמר

1.בפניי ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופט א. האוזרמן] (להלן: "בית משפט קמא") מתאריך 24.01.16, במסגרתו הוטלו על המשיב העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר, תוך הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה באופן חופף ובניכוי 6 חודשי מעצר בפיקוח אלקטרוני, כך שנותרו לריצוי על-ידי המשיב 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, פסילה בפועל מלקבל רישיון נהיגה למשך שלוש שנים, שתי תקופות של מאסר מותנה וחתימה על התחייבות.

בד בבד עם הגשת הערעור, ביקשה המדינה עיכוב ביצוע עבודות השירות ועוכב ביצוען בהחלטה מיום 22.02.16.

ערעור המדינה מופנה כנגד קולת רכיב המאסר בפועל בגזר הדין, אופן הפעלת המאסר המותנה וניכוי ימי המעצר בפיקוח האלקטרוני.

2.כתב האישום:

המשיב, יליד 22.11.1993, הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בקלות ראש, אי-ציות לאות של שוטר במדים ונהיגה ברכב ללא ביטוח על-פי (בהתאמה) סעיפים 10.א., 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961, תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נ"ח] התש"ל – 1970.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 24.07.15 נהג המשיב רכב בתל-אביב בקלות ראש, לא ציית לתמרור עצור, ומשסימן לו שוטר לעצור בשל מעשיו אלה, המשיך בנסיעה פרועה. התנהל אחריו מרדף שוטרים לאורך מספר רחובות, ומשנעצר והתקרבו אליו השוטרים החל בנסיעה, תוך שהוא פוגע בניידת ודוחף שוטר. המשיב עשה כן עת לא היה מורשה לנהוג ובלא שהוציא מעולם רישיון נהיגה וכאשר נהיגתו ברכב אינה מבוטחת.

3.פסק דינו של בית משפט קמא:

בתאריך 26.07.15 הורשע המשיב על-פי הודאתו בכתב האישום המתוקן. טרם שנגזר דינו, הורה בית משפט קמא כי יוגש תסקיר קצין מבחן בעניינו. ביום 29.12.15 הושמעו הטיעונים לעונש, וכאמור, ביום 24.01.16 הושמע גזר הדין.

בגזר דינו עמד בית משפט קמא על עובדות כתב האישום, על ההליכים כנגד המשיב, אשר שהה תקופת מה במעצר ואחר כך שהה במעצר בפיקוח אלקטרוני. ציין כי למשיב הרשעות בעבירות נהיגה בשכרות ועבירות נוספות למרות שאין לו רישיון נהיגה, וכן עבירות פליליות שעניינן שימוש ברכב ואחרות, כי הוטלו עליו בעבר עונשי מאסר, פסילה בפועל ועונשים נוספים.

בית משפט קמא הדגיש את חומרת העבירות ונסיבותיהן שביצע המשיב, את פגיעתו בערכים המוגנים של שמירת חיי אדם, שלום הציבור וביטחונו ושמירת שלטון החוק, ובחן את הפסיקה הנוהגת ומדיניות הענישה המחמירה בעבירות בהן הורשע המשיב.

כן הפנה בית משפט קמא בגזר דינו לתסקיר שירות המבחן, אשר אמנם מצא שהמשיב מקבל אחריות לביצוע העבירות ומכיר בתוצאות מעשיו, אך מתקשה להפנים את סמכות החוק, בעל כוחות ובשלות נמוכים, מתקשה להתמודד עם תהליך השיקום וממשיך במעורבות פלילית.

שירות המבחן, בהמלצתו, התרשם מרמת סיכון גבוהה להמשך הישנות ביצוע עבירות והמליץ על ענישה מוחשית ומרתיעה תוך לקיחה בחשבון את גילו הצעיר של המשיב, שפתח עסק ולא נפתחו נגדו תיקים חדשים מספטמבר 2014.

בית משפט קמא קבע, כי מתחם העונש ההולם את מעשי המשיב הוא מאסר בפועל – בין 12 ל-18 חודשי מאסר, ופסילה בפועל לתקופה שבין 2-4 שנים.

בבואו לקבוע את עונשו של המשיב בתוך מתחם הענישה ולאחר שמצא שאין הצדקה לחרוג הימנו, נתן דעתו לעברו הפלילי והתעבורתי של המשיב ולחומרת מעשיו. לקולא נתן משקל להודאתו של המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן, לכך שהביע צער וחרטה, לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות שעלו מתסקיר קצין המבחן ומדברי אמו בבית המשפט.

אחר כל אלה גזר בית משפט קמא את עונשו של המשיב כמצוין לעיל.