אבו סריחאן נ' מדינת ישראל

ביום 18.07.2015 נהג המערער ברכב פרטי באזור צומת זיקים, בלא שהיה מורשה לנהיגה וללא ביטוח, והיה בתקופה של פסילת רישיון נהיגה. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

בית המשפט קמא (כב' השופטת נ' חקלאי) גזר על המערער 4 חדשי מאסר לריצוי בפועל; בנוסף הופעל עונש מאסר מותנה בן 6 חדשים (מתיק תעבורה באר שבע 2480-01-15), באופן ש- 3 חדשים מתוכו ירוצו בחופף לעונש שהוטל, ו- 3 חדשים ירוצו במצטבר לעונש זה, כך שהמערער ירצה 7 חדשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי 6 ימי מעצר; בנוסף הוטלה על המערער פסילת רישיון נהיגה למשך 3 שנים, כאשר 12 חדשים מתוך תקופת הפסילה ירוצו בחופף לעונש פסילה שהוטל על המערער בתיק 2480-01-15, ו- 24 חדשים במצטבר לעונש זה. בנוסף הופעל עונש פסילה מותנה למשך 6 חדשים, שהוטל על המערער בתיק 2480-01-15, באופן חופף לעונש הפסילה שהוטל עליו.

הערעור מופנה כלפי חומרת עונש המאסר.

על פי העובדות שהתבררו, מוטל היה על המערער עונש של פסילה מכוחם של שני פסקי דין שונים שניתנו בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע; בתת"ע 4351-07-14 נידון המערער ביום 3.8.2014 לעונש של פסילה בפועל לתקופה של 15 חדשים, וכן ל-3 חדשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים, בגין כך שביום 13.7.2014 נהג ברכב ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח וללא רישיון רכב בר תוקף (להלן: פסק הדין הראשון).

ב- תת"ע 2480-01-15, שהוזכר לעיל, נדון המערער ביום 7.7.2015, לפסילת רישיון נהיגה לתקופה של 36 חדשים, פסילה מותנית בת 6 חדשים למשך שלוש שנים, 6 חדשי מאסר מותנים, וכן למאסר של 6 חדשים אותו ירצה המערער בדרך של עבודות שירות, החל מיום 21.12.2015. המערער נדון במסגרת תיק זה, בגין נהיגת רכב בזמן פסילה ביום 10.1.2015 – תוך הפרת עונש הפסילה שהוטל עליו בפסק הדין הראשון – וכן בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח ונהיגה תחת השפעת אלכוהול (להלן: פסק הדין השני).

המערער נדון בנוסף, בפני בית משפט השלום בבאר שבע, ביום 20.9.2015, (בתיק

55039-11-13), בגין עבירות של פריצה וגניבה מרכב, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, שהתבצעו ביום 18.11.2013, למאסר בפועל למשך שנה, מאסרים מותנים, פסילת רישיון נהיגה למשך שנה, ולעונשים נלווים.

בערעור שהגיש המערער לבית משפט המחוזי, הופחת עונש המאסר, ובפסק הדין שניתן ביום 3.2.2016, נקבע כי על המערער לרצות 4 חדשי מאסר בעבודות שירות (עפ"ג 55046-10-15). יצוין כי ההקלה בעונשו של המערער התבססה על הסדר טיעון שהוצג בבית משפט השלום, לפיו תעתור המאשימה להטלת מאסר של 4 חדשים בדרך של עבודות שירות, אם תסקירי שירות המבחן יעלו תמונה חיובית בעניינו של המערער; המאשימה סברה כי התסקירים אינם חיוביים, ולפיכך עמדה על הטלת מאסר בפועל. במהלך הדיון בערעור הוגש תסקיר עדכני מיום 26.1.2016, ובית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי "בניגוד לתסקירים קודמים שהוגשו בעניינו, סבר הפעם שירות המבחן כי המערער מגלה פתיחות גדולה יותר להתחיל בהליך הטיפולי, אכן, בעבר סבר המערער כי אינו זקוק לטיפול כלשהו, אך לאחר שנדון במסגרת תיק אחר לעונש של מאסר בדרך של עבודות שירות, ולראשונה בחייו הוא נמצא במסגרת כלשהי, החלה ראשית הפנמה של המערער לבעייתיות בהתנהלותו. גם הפעם כמו בעבר, סבר שירות המבחן שאין מקום לגזור על המערער עונש של מאסר בפועל ושוב המליץ על ענישה בדרך של עבודת שירות". עוד צוין בהחלטה כי יש להתערב בשיעור העונש, החמור כשלעצמו, וכי "למעשה דן בית המשפט את המערער במקום ל-4 חדשי מאסר בעבודות שירות, לעונש חמור פי שלושה מבלי שהתחשב בהסדר הראשוני שנערך בין הצדדים". (להלן: פסק הדין השלישי).

הדיון בבית המשפט קמא

בית המשפט קמא, הורה בטרם מתן גזר הדין, על הפניית המערער לשירות המבחן לקבלת תסקיר עדכני, וזאת נוכח התסקיר (נ/1) שהוצג בפני בית המשפט המחוזי, עובר למתן פסק הדין השלישי.

בתסקיר מיום 30.10.2016, ציין שירות המבחן כי המערער "מביע עמדות מפחיתות ונדמה כמתקשה להבין את חומרת מעשיו...התקשה לערוך בחינה מעמיקה יותר בנוגע להשלכות התנהגותו, כולל הערך לחיי אדם...קיימת רמת הישנות גבוהה להתנהגות פורצת חוק", משכך, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מוחשי.

בתסקיר נוסף, מיום 2.4.2017, ציין שירות המבחן כי המערער השתתף במפגש קבוצתי של מספר שעות, בחודש דצמבר 2016, בסדנת הכנה לטיפול, ו"כי במפגש זה התחזקה התרשמותנו כי (המערער) מחזיק בעמדות מפחיתות בנוגע להתנהגותו בעבירות וכי מתקשה לערוך בחינה פנימית ולו ראשונית בנוגע לדפוסיו המכשילים...נראה כי (המערער) מביע רצון לקשר עם שרותינו בעיקר על מנת להנפיק רישיון נהיגה ולא על מנת לערוך שינוי בדפוסי התנהגותו או מתוך הבנה כי קיימת בעייתיות כלשהי המצריכה התערבות טיפולית".