אמארה נ' מדינת ישראל

1.המערער הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה (להלן: "בית משפט קמא"), בגדרי תיק ת"ד 4471-07-15 בגין עבירות תעבורה שונות.

2.על פי עובדות כתב האישום שהונח לפני בית משפט קמא, בתאריך 19.10.14 בסמוך לשעה 00:20, נהג המערער ברכב פרטי בכביש מס' 65 מכיוון מערב למזרח. בהגיעו לק"מ 31 בעקומה בכביש, נהג ברשלנות, במהירות בלתי סבירה, איבד שליטה על רכבו, סטה והתנגש במעקה בטיחות מברזל. כתוצאה נחבלו המערער ונוסע ברכבו ונזקקו לטיפול. כן נגרם נזק לרכב ולמעקה הבטיחות.

3.לפיכך יוחסו למערער עבירות של נהיגה רשלנית לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"), התנהגות שגרמה נזק וחבלה, אי האטה בעקומה וסטיה מנתיב נסיעה, לפי תקנות 21(ב)(2), 52(4) ו-40(א), לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

4.כתב האישום הוגש בתאריך 20.7.15, אך המשיבה התקשתה להביא את המערער לבירור דינו, ובתאריך 4.4.16 התלה בית משפט קמא את ההליכים בתיק.

בהמשך אותר המערער וחתם בתאריך 26.7.16 על הזמנה להתייצב לדיון בבית משפט קמא.

בטופס עליו חתם נרשם "דע כי אם לא תתייצב לדיון במועד הנקוב בהזמנה או במועד אחר שישונה לפי בקשתך ובית המשפט ידון אותך בהעדרך, עשויה להתקבל החלטה בדבר פסילתך מלנהוג [...]".

בתאריך 27.9.16 התייצב המערער לדיון ומסר תשובתו למיוחס לו כדלהלן: "כתב האישום הוקרא לי תוכנו הוסבר לי, אני נסעתי במהירות סבירה ותנאי הדרך לא היו טובים. זה מקום שכל הזמן יש שם תאונות, אני עובר שם יום יום. [...] אני מבקש לדחות להקראה נוספת, אני אתייעץ עם עו"ד".

לפיכך דחה בית משפט קמא את הדיון לתאריך 26.12.16 בשעה 09:10 במעמד המערער, והורה למערער להסדיר את הייצוג המשפטי או להיוועץ בעו"ד.

5.בדיון הנדחה, בתאריך 26.12.16, לא התייצב המערער בבית משפט קמא. בית משפט קמא המתין עד שעה 15:29 ובהמשך, בהתאם להוראות סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), ראה את המערער כמי שהודה בעובדות שנטענו בכתב האישום. עוד החליט בית משפט קמא לדון את המערער בהעדרו שכן סבר שלא יהא בשפיטתו בדרך זו משום עיוות דין. בית משפט קמא הרשיע אפוא את המערער במיוחס לו בכתב האישום. לאחר מכן נגזר דינו של המערער לקנס בסך 1,500 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו לתשלום תוך 90 יום, פסילה מלנהוג או מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים בפועל, ופסילה מלנהוג או מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותן עבירות בהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה.

6.בתאריך 25.1.16 הגיש המערער בקשה לביטול גזר הדין ועיכוב ביצועו.

על פי הבקשה, נודע למערער בתאריך 31.12.16 כי ניתן גזר דין בהעדרו. כוונתו היתה להתייצב לדיון אולם בשל מחלה שפקדה אותו בבוקר יום הדיון לא יכול היה להיות נוכח. לאחר החלמתו, בתאריך 31.12.16, פנה המערער לבא כוחו ומבדיקה שנערכה במערכת המחשוב נודע למערער באמצעות בא כוחו כי דינו נגזר. המערער טען כי "נשללה ממנו זכות הטיעון" וכי "יש לתת לו את יומו בבית המשפט ולאפשר לו בירור האישום ומתן תשובה מתאימה". עוד נטען כי המערער נהג משאית זהיר וגזר הדין יפגע בהכנסתו.

לבקשה צורף תצהיר חתום בידי המערער לפיו ביום הדיון חלה "בשפעת חריפה" ונאלץ "להיות במיטה למשך כשבוע". כן צורפה לבקשה "תעודת מחלה" שנערכה בתאריך 29.12.16 לפיה המערער "אינו מסוגל לעבוד – מיום 26/12/16 עד יום 27/12/16 סה"כ יומיים".