בן ארי נ' מדינת ישראל

השופט אברהם אליקים, סגן נשיא [אב"ד]:

מבוא

עורך דין מחזיק בידיו בנאמנות כספים המיועדים להגיע לנהנה- מוכר דירה המיוצג על ידו. הוא לא מעביר את הכספים לנהנה, לא מדווח על מניעה כל שהיא להעברתם וכשהוא מואשם בגניבת הכספים הוא מודה בקבלת הכספים ובאי העברתם לנהנה אך מעלה טענה כי הכספים עוקלו על ידי בנק או כי הכספים נמשכו על ידי בנק לחשבון מיוחד אחר.

עורך הדין לא ממציא ראיה כלשהיא לקיומו של עיקול כספי הנאמנות או משיכת כספי הנאמנות על ידי בנק והוא סבור כי בהליך פלילי הנטל להוכחת חוסר יכולתו להעביר את כספי הנאמנות לנהנה מוטל על המאשימה, זו לטעמי עיקר המחלוקת הטעונה הכרעה במסגרת הערעורים שלפנינו ככל שמדובר בערעור על הכרעת הדין.

1.אריה בן ארי (להלן-בן ארי) ששימש כעורך דין בשמונה עסקאות במקרקעין קיבל לידיו כספי נאמנות והואשם (בשלושה כתבי אישום שצורפו בהסכמה) בגניבת כספי נאמנות בסכום מצטבר של 2,130,445 ש"ח בשמונה מקרים שונים (מדובר בשבעה נהנים שונים, אחד מהם נעזר בבן ארי לגבי שתי עסקאות).

לאחר שמיעת ראיות הורשע בן ארי בשמונה מקרים של גניבה בידי מורשה –עבירות לפי סעיף 393(3) לחוק העונשין- התשל"ז-1977 (להלן-החוק) והוא נדון ל-30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, הדיון התקיים בבית משפט השלום בחיפה (להלן-בית משפט קמא) במסגרת תיקים: ת"פ 3887-12-14, ת"פ 46054-02-16 ות"פ 56220-05-17 (השופט ערן קוטון).

2.מדינת ישראל הגישה ערעור (עפ"ג 11454-04-18) על קולת העונש הן באשר למשך המאסר בפועל והן משום שלא נפסק פיצוי לזכות המתלוננים.

בן ארי מצידו הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל חומרת העונש (עפ"ג 11614-04-18), שני הערעורים נשמעו במאוחד.

בן ארי שהיה מיוצג במהלך הדיונים בפני בית משפט קמא, בחר להגיש את הערעור בעצמו ולטעון ללא עזרת עורך דין, הנשיאה בעונש המאסר בפועל עוכבה עד להכרעה בערעורים.

נתוני שמונת המקרים שאינם במחלוקת