אור הצפון ח.חטיב בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט עמית רוזינס) בתו"ב 26731-07-17, שניתן ביום 17.07.18 בגדרו הוטלו על המערערת, חברה בע"מ, העונשים הבאים:

א. קנס כספי בסך 240,000 ₪ אשר ישולם ב- 10 תשלומים שווים.

ב. חתימה על התחייבות כספית בסך 500,000 ₪ להימנע מלעבור כל עבירה על חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין.

2.בהודעת הערעור משיגה המערערת על גובה הקנס שהוטל עליה. בנימוקי הערעור טוענת המערערת שתי טענות עיקריות: הראשונה, שבית משפט קמא חרג מסמכותו והטיל קנס שסכומו עולה על סכום הקנס המקסימלי שבסמכות בית המשפט לגזור. השנייה, שטעה בית משפט קמא כאשר החמיר עם המערערת והתעלם משיקולים לקולא.

3.כנגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של ביצוע עבודות בנייה ללא היתר במקרקעין – עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965.

4.על-פי עובדות כתב האישום, ביום 31.12.2013 הונפק למערערת היתר בנייה לפיו הותר לה לבנות בנייה חדשה של מבנה הבנוי מ-3 קומות במקרקעין הנמצאים בגוש ***** חלקה ** מגרש *** מאדמות שפרעם (להלן: "המקרקעין""). עוד נטען, כי ביום 28.01.2015 ביצעה המערערת במקרקעין עבודות בנייה ללא היתר במקרקעין, באופן שבנתה ללא היתר שתי קומות (רביעית וחמישית) כאשר בכל קומה 4 יחידות דיור מעל הבניין הקיים. שטח הבנייה העומד בניגוד להיתר מגיע כדי 800 מ"ר. נטען עוד, כי המערערת היתה בעת הרלוונטית של כתב האישום הבעלים של המקרקעין ומי שביצעה את הבנייה. מפאת חשיבות העניין, אצטט את סעיף 8 לכתב האישום שבו נטען "במעשים המפורטים לעיל ביצעה הנאשמת עבירה של בניה ללא היתר במקרקעין."

5.בסעיף 10 לכתב האישום נטען, כי המערערת הגישה בקשה להיתר להכשרת הבנייה הבלתי חוקית לוועדה המקומית והוועדה אישרה את הבקשה בתנאים שטרם מולאו.

6.לאחר שהמערערת כפרה בעובדות כתב האישום, בישיבת יום 10.05.2018 התיר בית משפט קמא למערערת לחזור בה מכפירתה. המערערת הודתה בעובדות כתב האישום, והיא הורשעה על-פי הודאתה בעבירה המיוחסת לה. הצדדים טענו לעונש וביום 17.07.2018 נתן בית משפט קמא את גזר דינו.

7.בית משפט קמא סקר את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה, כאשר הוא מדגיש את החומרה היתרה בעבירות הבנייה הבלתי חוקית והפגיעה באינטרס הציבורי ובשלטון החוק; הוא סקר את נסיבות ביצוע העבירה מושא כתב האישום, לרבות היקפה הגדול של הבנייה הבלתי חוקית (800 מ"ר הכוללים 2 קומות ו-8 יחידות דיור). בנוסף, בית משפט קמא התייחס לעובדה, כי הבנייה בוצעה בטרם ניתן תוקף לתכנית מפורטת שאפשרה הנפקת היתר וכאשר מטרת הבנייה שבוצעה על ידי חברה יזמית, היא לצורך הפקת רווח כלכלי ולא לשם טיפול במצוקת מגורים אישית. עוד קבע בית משפט קמא כי מרכיב "חסכון של חודשים רבים, אם לא שנים" הוא חסכון של כסף רב ,שכן הבנייה הבלתי חוקית אפשרה למערערת לסיים את הדירות ולשווקן או להשכירן.