מדינת ישראל נ' פארס ואח'

עניינה של החלטה זו - בקשת הנאשמים 1, 3 ו-4 לבטל את כתב האישום נגדם "בשל ביטול החיקוק נשוא האישום".

רקע

1.ביום 19.8.15 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירות של בניה ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, טרם תיקונו (להלן: "החוק הישן"), בניה בסטיה מתכנית, לפי סעיף 204(ב) לחוק הישן ואי קיום צו שיפוטי, לפי סעיף 240 לחוק הישן. כל זאת בגין בניית בית מגורים בן שתי קומות, בשטח של כ-494 מ"ר על קרקע חקלאית מוכרזת ובתחום שמורת טבע מוכרזת.

2.הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום וטענו שלל טענות מקדמיות (ראו פרוט' מיום 7.1.16 ומיום 25.2.16), ברם בית המשפט ראה לקבוע את התיק לשמיעת ראיות וקבע מספר מועדים לשם כך. דא עקא, שמחמת חילופי גברי ושינויים בסדרי עבודתו של בית המשפט, הראיות לא נשמעו במועדים שנקבעו והתיק הגיע לטיפולי בחודש יוני 2017. ביום 17.7.17 התקיים דיון במסגרתו עמדו הנאשמים על כפירתם, כמו גם על הטענות המקדמיות שטענו בעבר. בהתחשב במהות הטענות מצאתי אף אני שלא להכריע בהן טרם שמיעת הראיות בכללותן.

3.עוד בטרם החלה שמיעת הראיות, ביום 25.10.17, נכנס לתוקפו חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 116), התשע"ז-2017 (להלן: "החוק החדש"), אשר הכניס שינויים רבים בחוק הישן.

בימים 15.11.17, 23.11.17 ו-5.12.17, לאחר כניסת החוק החדש לתוקפו, נשמעו ששה מעדי המאשימה והתיק נקבע לסיום פרשת התביעה ליום 13.2.18.

ביום 18.12.17 הגיש ב"כ הנאשמים 1, 3 ו-4 את הבקשה דנן ולאחר קבלת תגובת המאשימה התקיים דיון, לבקשת ב"כ הנאשמים, להשלמת טיעוני הצדדים.

תמצית טענות הצדדים

4.בבקשה שמחזיקה 28 עמודים טענו הנאשמים כי בחוק החדש ביטל המחוקק את סעיף האישום שבו הואשמו (סעיף 204 לחוק הישן) ולכן יש לעשות שימוש בסעיף 4 לחוק העונשין ולהורות על ביטול כתב האישום נגדם. בד בבד עם הטענה כי העבירה בוטלה, טענו הנאשמים כי ברור שהחוק החדש לא ביטל את עבירות הבניה הבלתי חוקית, ברם הוראות המעבר אינן מתייחסות מפורשות לסעיף 204 בחוק הישן ולכן ברי כי המחוקק רצה לבטל את סעיף 204 לחוק הישן כליל (סעיפים 9 ו-40 לבקשה). הנאשמים הוסיפו וטענו כי החוק החדש מבטא את כוונת המחוקק להחמיר בעונשם של עברייני הבניה ומשנה את הגדרת היסוד הנפשי של העבירה ולכן לא ניתן להרשיע את הנאשמים בעבירה לפי סעיף 243 לחוק החדש, שכן מדובר ביסודות עבירה שונים. כן נטען כי אף העונש הקבוע בצד סעיף 204 לחוק הישן נמחק וברי כי לא ניתן להטיל על הנאשמים את העונש לפי החוק החדש, שהינו חמור יותר.

הנאשמים ביקשו להזכיר כי אף אם קיימים פירושים שונים לדין, יש להעדיף את הפירוש המקל עם הנאשמים, שבמקרה דנן הוא הפירוש שמבטל את האישומים וטענו כי הפתרון במקרה דנן הוא הריסת המבנה ללא הרשעה, בהתאם להוראת סעיף 212 לחוק הישן, שכן האינטרס העיקרי הינו הריסה (סעיף 51 לבקשה). מכל הנימוקים האמורים, ביקשו הנאשמים לבטל את כתב האישום נגדם, ולחילופין להורות על תיקונו כך שייחס להם אך עבירה של שימוש ללא היתר, בהפנותם לפסיקה לתמוך עתירתם.

5.בדיון מיום 14.1.18 חזר ב"כ הנאשמים על הבקשה וביקש שלא לקבל את עמדת המאשימה, לפיה הסעיף הוחלף ולא בוטל, בציינו כי אם תתקבל עמדה זו, יהיה על המאשימה לתקן את כתב האישום ובית המשפט יצטרך להרשיע את הנאשמים לפי סעיף 243 לחוק החדש. אלא שתוקפו של סעיף 243 מיום פרסומו ולכן לא ניתן להרשיע בו ואף לא ניתן יהיה להעניש לפיו, שכן העונש הקבוע בצדו חמור יותר. ב"כ הנאשמים הפנה להוראות המעבר בחוק החדש וטען כי הפתרון העולה מהן הוא הריסת המבנה ללא הרשעה, בהתאם לסעיף 212 לחוק הישן.