מ' ח' נגד המוסד לביטוח לאומי

נציגת ציבור (עובדים) גברת חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ

פסק דין

 השופט אילן סופר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נצרת (השופטת לובנא תלחמי סוידאן ונציגי הציבור מר עזמי תחאוח'ו ומר אלישע שחם; ב"ל 20692-09-19) במסגרתו נדחתה תביעת המערערת להכיר בתאונה מיום 12.7.2018 כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן - החוק).

   הרקע לערעור

2. המערערת, ילידת 1958, תושבת טירת כרמל, עובדת כמרכזת במזכירות בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. המערערת עובדת 5 ימים בשבוע, מיום א' עד יום ה', כל יום 8.5 שעות, מלבד בימי חמישי בהם היא עובדת 8 שעות. במועד הרלוונטי לתביעה, המערערת היתה זכאית לקבל מכשיר טלפון סלולרי ממעסיקתה – הנהלת בתי המשפט, באמצעות חברת פלאפון אשר סיפקה באותו המועד את מכשירי הטלפון הסלולריים לעובדים.

3. על עובד בהנהלת בתי המשפט, הזכאי לקבל מכשיר סלולרי כאמור, לקבוע בעצמו פגישה באחד ממרכזי חברת פלאפון לצורך קבלת המכשיר לידיו. המכשיר מחולק באמצעות מספר מרכזים של חברת פלאפון, כאשר כל עובד בוחר באיזה מרכז הוא מבקש לקבל את המכשיר. לצורך קבלת טלפון כאמור, העובד זכאי לשעתיים על חשבון שעות העבודה, אשר מוגדרות כ- "יציאה בתפקיד" בזמן שעות העבודה. מדובר ביציאה בתפקיד שהוגדרה מראש לשעתיים בלבד, ולכל היותר עד השעה 16:00 ביום עבודה. העובד רשאי גם לקבוע פגישה כאמור ולקבל את הטלפון לידיו שלא במסגרת שעות העבודה.

4. לצורך קבלת מכשיר טלפון סלולרי, המערערת קבעה פגישה במרכז חברת פלאפון בקניון חיפה, שסמוך לביתה בטירת כרמל, ביום 12.7.2018 בשעה 16:00 . ביום ה', 12.7.2018, הגיעה המערערת לעבודה בשעה 07:48 . בשעה 13:29, המערערת יצאה מעבודתה תוך שהחתימה "יציאה בתפקיד", זאת לאחר שהודיעה לסגנית המזכיר הראשי על יציאה בתפקיד לצורך קבלת המכשיר הסלולרי. המערערת נסעה מהעבודה לביתה שבטירת הכרמל, שם שהתה עד סביבות השעה 15:40-15:45. בסביבות השעה 15:40-15:45, יצאה המערערת מביתה על מנת לנסוע לפגישה שנקבעה לשעה 16:00 במרכז חברת פלאפון בקניון חיפה. זמן הנסיעה בין ביתה של המערערת לקניון הוא כ- 10 דקות. המערערת יצאה מביתה לכיוון רכבה. תוך כדי הליכת המערערת לכיוון רכבה, אשר חנה ברחוב סמוך לביתה, היא עלתה על מדרכה, נתקלה בשקע שהיה בשפת המדרכה, נפלה וכתוצאה מכך נפגעה (להלן- התאונה).

5. המערערת הגישה תביעה למשיב לתשלום דמי פגיעה, פקיד התביעות דחה את התביעה בטענה שלמערערת לא אירע אירוע תאונתי כלשהוא תוך כדי ועקב עבודתה. על החלטת פקיד התביעות הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי דחה את התביעה. נדחתה טענת המערערת כי התאונה התרחשה בעת שהייתה בדרכה לבצע משימה שהוטלה עליה על ידי מעסיקתה. המעסיקה כלל לא הייתה מעורבת בקבלת הטלפון. על פי נהלי המעסיקה באותה עת העובד יכול היה לבחור לקבל את מכשיר הטלפון על חשבון העבודה והוקצו לו שעתיים של יציאה בתפקיד לצורך זאת. העובד גם יכול היה לאסוף את הטלפון בזמנו החופשי. אף שיציאה מהעבודה לצורך איסוף הטלפון הוגדרה על ידי המעסיקה כיציאה בתפקיד, אין להרחיב הגדרה זו אל מעבר לאותן שעתיים שאושרו. משעה המערערת הייתה רשאית לאסוף את הטלפון במועד שתבחר בו אין המדובר במשימה שהוטלה עליה על ידי המעסיק, וכן אין חולק כי הקניון אינו מקום עבודתה של המערערת. לפיכך אין לקבוע כי נסיעתה של המערערת היא נסיעה לעבודה כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק. בית הדין אף קבע כי התאונה לא בוצעה עקב עבודתה של המערערת לפי סעיף 79 לחוק שכן הטלפון היה בגדר הטבה, והמערערת לא הייתה מחוייבת לממשה.

6. בדיון קדם שנערך ביום 19.1.2022 הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על סמך כל החומר המצוי בתיק. בהתאם להחלטה מיום 20.1.2022 ניתנה למשיב הזכות להגיש השלמת טיעון.

   טענות הצדדים

7. המערערת טוענת כי המשיב אינו חולק על כך שאם התאונה הייתה מתבצעת באותן שעתיים שהוגדרו כ"יציאה בתפקיד" התאונה הייתה תאונת עבודה. משכך המשיב למעשה מסכים שאיסוף הטלפון היה חלק מהעבודה. המעסיק גם העיד שהעובדת הייתה מחוייבת לאסוף את הטלפון מהקניון. משכך הנסיעה הייתה בדרך לביצוע עבודה ולכן המקרה נופל בגדר סעיף 80(1) לחוק. האמור בסעיפים 21-22 לפסק הדין של בית הדין האזורי, לפיו לא הוכחה הזיקה בין ההטבה שקיבלה המערערת לבין עבודתה, סוטה מגדר המחלוקת בין הצדדים, שכן המשיב אישר כאמור שמדובר במשימה הקשורה בעבודה.

8. המשיב טוען כי פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ויש לדחות את הערעור. המערערת הייתה יכולה לבחור אם לקחת את המכשיר והיא לא נשלחה על ידי המעסיק. המערערת בחרה לקחת את המכשיר מחוץ לשעות העבודה ובכך חרגה מתפקידה. העובדה שהעובדת יצאה מהבית מנתקת את הקשר לעבודה ולכן לא מדובר בפעולה שהיא תוך כדי או עקב העבודה.

   בסיכומים שהוגשו על ידו טען המשיב כי מסעיף 81 לחוק עולה כי הרחבת הביטוח גם לעובדים שהיו בדרכם לעבודה נועדה להגן רק על מבוטחים שהיו בדרכם ישירות מהבית לעבודה ולא על מבוטחים שביצעו סטיה בדרכם. מקום בו מבוטח יוצא מביתו למקום שאינו מקום העבודה שלו על בית הדין לבחון את תכלית הנסיעה. המשיב הפנה לפסיקה ענפה שמנתחת את מטרת הסטייה ואת הנסיבות בהן הסטייה תנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה ותשלול את זכאות המבוטח. לטענת המשיב משעה שהמערערת יצאה מביתה לקניון שהוא אינו מקום עבודתה, ואיסוף הטלפון נעשה מרצונה, מעבר לשעות שהוקצו לכך על ידי המעסיק, המערערת לא הייתה בדרך למקום עבודתה.

9. בתגובה לטענות המשיב טוענת המערערת כי נציג המעסיקה אישר כי העובדת הייתה יכולה לקחת את הטלפון לאחר שעות העבודה. משכך עצם העובדה שאספה את הטלפון לאחר סיום יום העבודה לא מנתקת את הקשר הסיבתי. בנוסף המשיב אישר בבית הדין האזורי כי אם איסוף הטלפון והתאונה היו מתרחשים באותן שעות של "יציאה בתפקיד" התאונה הייתה מוכרת כתאונת עבודה. לפיכך הוא אישר שמדובר במשימה הקשורה בעבודה והוא מנוע כעת מלטעון כי מדובר בהטבה שהמערערת לא הייתה מחוייבת לקבל. כאמור גם התייחסות בית הדין האזורי לשאלה זו סטתה מגדר המחלוקת בין הצדדים. עוד נטען כי תכלית הנסיעה של המערערת הייתה איסוף הטלפון ולכן אין "סטייה" כמשמעה בסעיף 81 לחוק.

   דיון והכרעה

10. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

11. סעיף 79 לחוק קובע כדלקמן:

    "בחוק זה, במבוטח –

    [...]

    "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;"

    סעיף 80(1) לחוק קובע כדלקמן:

    "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

    1. אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"

12. סעיף 79 קובע שני מבחנים להכרה בתאונת עבודה. המונח "עקב" מצביע על מבחן קשר סיבתי, במסגרתו יש לבחון האם התאונה התרחשה עקב העבודה בעוד שהמונח "תוך כדי" מצביע על מבחן של זמן, במסגרתו יש לבחון אם התאונה בוצעה תוך כדי העבודה. הפרשנות שניתנה בפסיקה היא שמבחן הקשר הסיבתי הוא המבחן העיקרי. תאונה שמתרחשת בשעות העבודה לא בהכרח תחשב תאונת עבודה אם לא התקיים מבחן העקב. אולם תאונה שמתרחשת עקב העבודה ממילא מתרחשת תוך כדי עבודה:

    "סעיף 79 לחוק קובע מבחן משולב של זמן וסיבה כדי שתאונה תוכר כתאונת עבודה. ככל שהתאונה ארעה לעובד תוך כדי עבודה אזי קיימת לגביה החזקה על פי סעיף 83 לחוק שהיא אירעה גם עקב העבודה אם לא הוכח אחרת. אולם לא מן הנמנע שתתרחש תאונה שלא בזמן העבודה ושלא במקום העבודה ועדיין היא תוכר כתאונה בעבודה, אך זאת ככל שהיא ארעה 'עקב העבודה'. מבחן הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה הוא המבחן העיקרי, וככל שהוא מתקיים, מתקיים גם מבחן הזמן של 'תוך כדי עבודה'. מבחן 'העקב' אוצר בתוכו גם את מבחן 'התוך כדי'" (עב"ל (ארצי) 9341-06-11 הלה לילי - המוסד לביטוח לאומי (9.5.2013) (להלן - עניין לילי)

13. תביעתה של המערערת היא לפי סעיף 80(1), אך הדיון מעורר גם את השאלה אם מדובר בתאונה שקרתה עקב העבודה לפי סעיף 79. במובן זה יש לתת משקל לעמדת המעסיק לפיה איפשר למערערת לצאת לאסוף את הטלפון ולהגדיר שעות אלו כשעות עבודה. דהיינו המעסיק הסתכל על איסוף הטלפון כמשימה שהינה חלק מהעבודה, כלומר לו התאונה היתה מתרחשת בשעות אלו היא היתה נבחנת לפי סעיף 79. אף המשיב הכיר בכך שלו הייתה המערערת אוספת את הטלפון בשעות העבודה היה מדובר בתאונת עבודה. כך בסעי 26-27 לסיכום טענות המשיב בבית הדין האזורי:

    "26. התובעת מודה שהיא קבעה מועד לאיסוף המכשיר בשעה 16:00 מקניון חיפה, קרי המועד שהיא קבעה לא נמצא בתחום שעות היציאה בתפקיד שהמעסיק נתן לה.

    27. הנתבע יטען כי אם התובעת הייתה יוצאת מעבודתה ישר אל קניון חיפה לאיסוף המכשיר אזי יש לראות בה כמי שנמצאת ביציאה בתפקיד וחל עליה סעיף החוק, אך משבחרה התובעת לנצל את השעתיים שניתנו לה לצורך יציאה בתפקיד לנצל אותם בביתה, לנוח ולאחר מכן לאסוף את המכשיר לאחר השעתיים שהוקצו ע"י המעסיק אזי אין לראות בה כמבוטחת."

14. כאמור לעיל המבחן העיקרי לכך שתאונה תחשב תאונת עבודה הוא שהתאונה התרחשה עקב העבודה ואין מתחייב שהיא בוצעה בשעות העבודה. לכן הסכמת המשיב מהווה למעשה הסכמה לכך שנסיעה לאיסוף הטלפון היא נסיעה שמבוצעת עקב העבודה. המחלוקת היחידה שנותרה היא האם תאונה שמתרחשת כשנסיעה זו מבוצעת לאחר שעות העבודה, כאשר בינה לבין העבודה בוצעו גם פעולות שאינן קשורות לעבודה, יכולה להיחשב תאונת עבודה. כאמור בעניין לילי לעיל נקבע כי מבחן העקב כולל בתוך את מבחן התוך כדי, ולכן משעה שאין מחלוקת על התקיימות מבחן העקב, אין רלוונטיות לשעות בהן בוצעה המשימה.

    בעניין לילי נדון עניינה של מבוטחת, שנחבלה בעת ניסיון שוד שבוצע בשעות הפנאי שלה, במסגרתו ניסה השודד לחטוף את תיקה של המבוטחת, תיק שבו היה הטלפון הנייד שלה שהכיל חומר מסווג הקשור לעבודתה. המבוטחת נחבלה תוך שהיא מנסה למנוע מהשודד לחטוף את התיק במטרה להגן על החומר המסווג. בית הדין הכיר בכך שאף שהמערערת טיילה באותה עת עם חברתה, באופן שמנותק לחלוטין מעבודתה, משעה שהחבלה הייתה קשורה לעבודתה ממילא מתקיים מבחן ה"תוך כדי" והתאונה נחשבת כתאונת עבודה.

15. גם בעניין אהרן נבחנה מטרת הנסיעה על מנת לעמוד על הקשר הסיבתי שלה לעבודה (דב"ע (ארצי) לב/0-1 המוסד לביטוח לאומי - אהרן רוזנבוים (28.2.1972)). בתיק זה המבוטח, נשלח על ידי מעסיקו לאסוף ברכב את מנהל המפעל בו עבד ושהתגורר בסביון. המבוטח יצא מעבודתו, נסע לאכול במסעדה בלוד, ולאחר מכן יצא לאסוף את המנהל. בדרך שבין המסעדה לביתו של המנהל, נפגע המבוטח בתאונת דרכים. בית הדין קבע שמשעה שהמבוטח יצא מהמסעדה ועשה את דרכו לביתו של המנהל מטרת הנסיעה הייתה ביצוע עבודה ולכן יש לראות בה כנסיעת עבודה.

16. הדברים יפים גם לענייננו. המערערת ביצעה משימה לאחר שעות עבודתה, אך עקב עבודתה. משעה שהמערערת יצאה מביתה במטרה לבצע את המשימה מדובר בתאונה שאירעה בדרכה לביצוע עבודתה והיא נכנסת לגדרי סעיף 79 לחוק, ולמעשה גם לגדרי סעיף 80(1) לחוק.

17. המשיב טען בסיכומיו כי התאונה אירעה למערערת תוך סטייה מביצוע עבודתה. אין בידינו לקבל את הטענה. ראשית טענה זו לא הועלתה בפני הערכאה הדיונית ואין מקום לדון בה לראשונה בפני ערכאת הערעור. שנית גם לגופה דין הטענה להידחות. סעיף 81 לחוק קובע כי תאונה שבוצעה בדרך לא תחשב תאונת עבודה אם "חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעביד". סעיף זה אינו רלוונטי לענייננו. המערערת יצאה מביתה לביצוע משימה נוספת הקשורה בעבודתה לאחר סיום יום העבודה. בדרכה זו המערערת לא סטתה לביצוע משימות נוספות ולכן הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה לא מתנתק.

18. אכן בהתאם לפסיקה שהוצגה על ידי המשיב מקום בו מבוטח יצא ממעונו למקום שאינו מקום העבודה שלו יש לבחון את תכלית הנסיעה. בענייננו בהתאם לעובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי המערערת יצאה ממעונה לקניון לאיסוף מכשיר הטלפון. כאמור לעיל איסוף הטלפון הוא בגדר משימה הקשורה בעבודתה. לא נטען או למצער לא הוכח כי למערערת היו מטרות אחרות כשיצאה מביתה, לפיכך סעיף 81 לחוק אינו רלוונטי לעניינה.

19. סוף דבר- הערעור מתקבל, התאונה מיום 12.7.2018 מוכרת כפגיעה בעבודה, המשיב יישא בהוצאות המערערת בסכום של 4,000 ש"ח.

     

     

     

    ניתן היום, י"ג אדר א' תשפ"ב (14 פברואר 2022), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

     

    ורדה וירט-ליבנה, נשיאה, אב"ד		אילן איטח, סגן נשיאה		אילן סופר, שופט

     

    גברת חיה שחר נציגת ציבור (עובדים)

    מר עצמון ליפשיץ נציג ציבור (מעסיקים)