ע"פ 7017-14 זריהון נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל) בת"פ 8258-07-13 מיום 8.9.2014, במסגרתו הושת על המערער עונש של שנתיים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; שנה מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת אלימות כלפי גוף מסוג פשע; ששה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת אלימות כלפי גוף מסוג עוון; ופיצוי בסך של 10,000 ש"ח למתלונן.

כתב האישום המתוקן

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער עבד כשומר בחברת שמירה, ומתוקף תפקידו החזיק באקדח ברישיון. ביום 17.6.2013 בילה המערער עם חברו בפתח תקווה, כשהאקדח ברשותו. תחילה הוא שתה שלוש כוסות בירה בבר, משם המשיכו לבית קפה שם הוא שתה כוס בירה נוספת, וביום 18.6.2014, בשעות הקטנות של הלילה, הגיעו השניים לבית קפה נוסף, שם שהה המתלונן. בשעה 2:00 יצאו המערער וחברו לכיוון בית המערער, כשהמתלונן צעד באותו כיוון. מסיבה שאינה ידועה, החל ויכוח בין המערער למתלונן, במהלכו השניים תקפו זה את זה, כשהחבר מנסה להפריד ביניהם ואוחז במתלונן. משהצליח המתלונן להשתחרר מהאחיזה, החל לרוץ לעבר המערער כשהוא מציין שיפגע בו. בתגובה לכך, שלף המערער את האקדח, דרך אותו וירה לעבר המתלונן חמש יריות. כתוצאה מהיריות המתלונן הובהל לבית החולים, שם עבר ניתוח דחוף, ונמצאו בו הפגיעות הבאות: שני חורים בקיבה; קרע בכבד; פגיעה בחזה; פגיעה שטחית בבטן; פגיעה בזרוע ימין; ופגיעה בעכוז הכוללת ארבעה חורים. כמו כן, כתוצאה מהנזקים הרבים שנגרמו למתלונן הוא נזקק לניתוחים נוספים. בהמשך, חלה החמרה במצבו והוא הורדם והונשם.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

3. בית המשפט המחוזי התייחס לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניין המערער. בתסקיר הראשון מיום 6.2.2014, עלה כי המערער הוא רווק בן 26, אשר עלה מאתיופיה בגיל 19. המערער התייתם מאמו בגיל שנה והוא מתגורר עם אביו ומשפחתו החדשה. צוין כי המערער סיים שירות צבאי כלוחם, וכי הוא הוערך כחייל רציני והגון, המהווה דוגמה אישית לזולת. כן נמצא, כי המערער הכיר מילולית באלימות שבהתנהגותו, ביטא הכרה בחומרת מעשיו, ואף ביטא חרטה ואשמה, אך השליך את האחריות להסלמת הקונפליקט על המתלונן. שירות המבחן התרשם מהקושי של המערער להתייחס באופן מעמיק למניעים שתרמו לבחירותיו, וכי הבנתו את הפגיעה היא מילולית בלבד. שירות המבחן ראה כגורמי סיכון את קשייו של המערער להתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה; את קשייו להציב גבול פנימי ולווסת את דחפיו; ואת יכולתו המוגבלת לפעול באחריות ביחס למילוי תפקידים. כגורמי סיכוי ראה שירות המבחן את תפקודו היציב של המערער לאורך חייו; את עברו הנקי; ואת התמיכה המשפחתית החיובית. שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון להישנות ביצוע עבירות אלימות על ידי המערער היא נמוכה. לנוכח כלל הממצאים, סבר שירות המבחן כי קיימת חשיבות בהעמקת האבחון ושילוב המערער בקבוצה טיפולית.
4. בתסקיר השני מיום 15.5.2014, עלה כי המערער משתף פעולה באופן סדיר בקבוצה הטיפולית. עם זאת, עדיין נמצאו קשיים ביכולתו להכיר בחלקים הבעייתיים באישיותו ובהתנהגותו. שירות המבחן סבר כי קשיים אלו נובעים, בין היתר, ממשבר העלייה והקליטה שחווה המערער בארץ. כמו כן, שירות המבחן העריך כי התהליך שעובר המערער מפחית מרמת הסיכון במצבו להישנות ביצוע עבירות אלימות בעתיד.
5. בתסקיר השלישי מיום 13.7.2014, עלה כי בחודש יוני 2014 הסתיימה הקבוצה בה השתלב המערער. שירות המבחן התרשם כי המערער עדיין מתקשה לבדוק את חלקיו הבעייתיים בדפוסי אישיותו, אך הוא חזר וביטא חרטה על התנהגותו וגילה אמפתיה כלפי המתלונן. שירות המבחן העריך כי המשך טיפול יכול לצמצם מרמת הסיכון, ועל כן המליץ לשקול את סיום ההליך בהעמדת המערער במבחן למשך שנה, וכן ענישה בדרך של שירות לתועלת הציבור.
6. בית המשפט המחוזי קבע כי הערכים המוגנים שנפגעו הם שמירה על בטחונו, קדושת חייו ושלמות גופו ונפשו של אדם. בית המשפט ציין כי בתי המשפט עמדו בשורת פסקי דין על חומרת עבירות האלימות המתבצעות על ידי מי שמבקש לפתור סכסוכים בכוח הזרוע, במיוחד באמצעות נשק קר או חם. כן הוא ציין, כי נפסק כי כל ניסיון לפתור סכסוכים באמצעות נשק מחייב תגובה עונשית הולמת. בית המשפט בחן את מדיניות הענישה הנוהגת, וקבע כי לצד ענישה מחמירה, במקרים המתאימים גובר הפן השיקומי, אך התחשבות בשיקולים אלה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.
7. בית המשפט התייחס לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה: התכנון שקדם לביצוע העבירה – נקבע כי אין מדובר בעבירה מתוכננת, ואף המתלונן תרם להסלמת האירוע; הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה – בית המשפט עמד על הנזק הפיזי הקשה, וכן הנזקים הנפשיים הנלווים שאירעו למתלונן. צוין כי המתלונן נזקק לטיפולים נוספים וביקורות חוזרות, אשר הוא אינו יכול לממן אותם. כן צוין, כי המתלונן מתקשה בכל פעולה הדורשת מאמץ פיזי, ועל כן הוא מתקשה למצוא עבודה מתאימה; הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה – נקבע כי המתלונן יכול היה לקפח את חייו; והסיבות שהביאו את המערער לבצע את העבירה – נקבע כי לאחר שהמערער שתה אלכוהול, החל ויכוח סתמי והדדי בינו לבין המתלונן, שסיבתו אינה ידועה. בהתחשב בנסיבות אלה, בפגיעת המערער בערכים המוגנים ובמדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם נע בין שנתיים לבין חמש שנות מאסר בפועל.
8. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, התייחס בית המשפט ל: פגיעה של העונש במערער – נקבע כי עונש מאסר בהכרח יפגע במערער, אך לא מעבר לפגיעה הרגילה במי שמרצה מאסר ראשון; הפגיעה של העונש במשפחת המערער – נקבע כי לנוכח תמיכת המשפחה במערער, פוטנציאל הפגיעה הוא גבוה; נטילת אחריות והבעת חרטה – בית המשפט חזר על שעלה בתסקירי שירות המבחן, בדגש על כך שתחילה המערער השליך את האחריות על המתלונן, אך בהמשך הביע חרטה על התנהגותו והתייחס לפסול שבמעשיו; נסיבות חייו של המערער – צוין כי המערער עולה חדש, בן יחיד שהתייתם מאמו בהיותו בן שנה; ועבר פלילי – צוין כי המערער נעדר עבר פלילי.
9. בבואו לקבוע את העונש בתוך המתחם, התייחס בית המשפט לחומרת העבירה; הנזקים הקשים שנגרמו למתלונן; הבחירה להתמודד עם הקונפליקט בדרך אלימה שיכולה הייתה להסתיים בתוצאה חמורה יותר; ולעובדה שהמערער החזיק את האקדח מתוקף תפקידו, ועל כן הענישה צריכה לשקף את המעילה באמון. מנגד התייחס בית המשפט להיות האירוע הדדי וספונטני, אשר לא היה מתוכנן מראש; לגילו של המערער ונסיבותיו האישיות; לעברו הנקי; לכך שמדובר במאסר ראשון; להבעת החרטה והאמפתיה כלפי המתלונן; ואת השתלבות המערער בטיפולים אשר בסופם מצא שירות המבחן כי הערכת המסוכנות ממנו היא נמוכה. עם זאת, קבע בית המשפט כי שיקולי השיקום במקרה הנדון אינם מצדיקים סטייה לקולא ממתחם הענישה, שכן תסקירי שירות המבחן מעידים על כך כי המערער עדיין מתקשה בהבנה מלאה של דפוסיו הבעייתיים. על כן, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער כאמור לעיל.

הערעור

7. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לנסיבותיו הייחודיות של האירוע: ספונטני והדדי, כאשר המתלונן הוא זה שצעק שיפגע במערער. המערער חוזר על נסיבותיו האישיות כפי שעלו בתסקירי שירות המבחן, ומוסיף כי בעקבות מעצר הבית בו שהה, אביו, אשר שימש כמפקח, נאלץ להפסיק לעבוד ונגרם למשפחתו נזק כלכלי רב. כמו כן מציין המערער את ההליך הטיפולי החיובי שהוא עבר. לשיטתו, שגה בית המשפט כאשר לא נתן משקל הולם להמלצות שירות המבחן, ולא נימק כראוי מדוע הוא סטה מהן באופן קיצוני. לעמדתו, היה מקום לקבוע כי הרף התחתון של המתחם יחל בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לחלופין, גורס המערער כי היה מקום לסטות מהמתחם בשל שיקולי שיקום. המערער מציין כי במקרים חמורים יותר – גבר הפן השיקומי והושתו עונשים נמוכים באופן משמעותי מזה שהוטל עליו.