סרחאן ואח' נ' גאנם ואח'

 א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (ס. הנשיא כב' השופט ערן נווה) מיום 3.1.17 ב-ת"א 52665-02-15 לפיו נדחתה על הסף תביעתם של המערערים כנגד המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") והם חויבו בהוצאות המשפט שלו.

ב. אלה בתמצית הנסיבות הצריכות לעניין:

ב-ת.א. 276/08 של בית משפט המחוזי בחיפה, הגיש המשיב תובענה כנגד מספר נתבעים, ובהם גם המערערים, למתן צו המורה כי הוא בעל הזכויות והזכאי להירשם כבעלים של חלקה 85 בגוש 19178 בשטח של 6,755 מ"ר מאדמות כפר סאג'ור (להלן: "המקרקעין"). הרקע להגשת תביעתו: המשיב הוא יורש לרעייתו המנוחה ושל אחותו המנוחה (להלן: "המנוחות"). בתאריך 12.10.80 רכש המשיב את המקרקעין הנ"ל. המשיב ערך את המו"מ, אך על הסכם הרכישה עצמו חתמו המנוחות.

המשיב עיבד את החלקה בעצמו עד 1983 ובהמשך נתן לאחרים לעבד אותה. דא עקא: החלקה לא נרשמה על שם המנוחות בלשכת רישום המקרקעין .

ג. סמוך למועד הגשת תביעתו של המשיב לבית המשפט המחוזי (21.2.08), התחוור למשיב כי בן משפחת סרחאן (עליה נמנים המערערים), נכנס למקרקעין הנ"ל והחל לחרוש אותם. בבירור שערך המשיב נמצא, כי סמוך לדצמבר 2006 נמכרו מקרקעין אלה למערערים באמצעות ייפוי כוח מזויף ועקב כך, גם הוגשה תלונה למשטרה.

ד. המחלוקת ב-ת.א. 276/08 אשר התבררה בפני כב' השופטת ב. בר-זיו, התמקדה במספר שאלות והעיקרית שבהן היא שאלת "העסקאות הנוגדות", דהיינו: איזו עסקה גוברת - זו שנחתמה בשנת 1980 עם המנוחות (שהמשיב הוא יורשן), או העסקה המאוחרת יותר שנעשתה ביום 24.1.07 עם המערערים (סרחאן)?

ה. כב' השופטת ב. בר-זיו קבעה בפסק דינה המפורט והמנומק מיום 27.4.15, שהעסקה עם המערערים נעשתה על בסיס ייפוי כח מזויף, ולפיכך הורתה לרשם המקרקעין לבטל את רישום הנכס על שם המערערים, וכי הערת אזהרה תירשם לאלתר לטובת המשיב. בא-כוחו דאז של המשיב הוסמך לפעול לצורך דיווח העסקה משנת 1980 וכן רישום החלקה בלשכת רישום המקרקעין.

ערעור שהגישו המערערים לבית המשפט העליון (ע"א 4114/15) נדחה לפי תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ו. בעוד ת.א. 276/08 מתנהל בבית משפט המחוזי בחיפה (ובטרם ניתן בו פסה"ד) הגישו המערערים בפברואר 2015 תביעה נגד המשיב (וכנגד נתבעים ונוספים) ב-ת.א. 52665-02-15 לבית משפט השלום בקריות בטענה, שהמשיב ביצע כלפיהם עוולת רשלנות, וזאת משום שעל אף שהוא טען לזכויות במקרקעין נשוא התביעה עקב העסקה שנעשתה בשנת 1980, דהיינו, 26 שנים לפני רכישת המקרקעין על ידי המערערים, הוא בחר שלא לרשום הערת אזהרה אודות זכויותיו, וכן בחר שלא לדווח על עסקת הרכישה לרשויות המס.

ז. לטענת המערערים, אדם הרוכש מקרקעין חב חובת זהירות מושגית כלפי כל מעוניין פוטנציאלי בקרקע כדי למנוע "תאונה משפטית", דהיינו, למקרה ורוכש אחר יקנה את המקרקעין שנמכרו קודם לכן לרוכש הראשון, ומכאן חובת הרוכש הראשון לרשום הערת אזהרה אודות העסקה שבוצעה ולדווח עליה לרשויות המס.