ע"א 45812-10-15 והב נ' קזז

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט עזריה אלקלעי), שניתן בע"ק 28074-05-15, ביום 20.9.15, ועל החלטה שניתנה ביום 16.9.15, במסגרתם דחה בית משפט קמא את בקשת הרשות להתגונן שהגיש המערער, אורי והב (להלן: "המערער") וקיבל את תביעת המשיב, עו"ד אריק קזז (להלן: "המשיב") לתשלום שכ"ט.

תמצית העובדות וטענות הצדדים בבית משפט קמא

1.המשיב הגיש כנגד המערער תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום שכ"ט עו"ד בסך 229,252 ₪. בכתב התביעה טען המשיב כי במשך שנים, מאז 2002, העניק למבקש שירותים משפטיים רבים ומגוונים, כולל ייצוג בתיקי הוצל"פ, תביעות בבתי משפט ועסקאות שונות. בנוסף לכך, העניק למערער הלוואה פרטית, אשר נפרעה, ולמעשה אינה חלק מהתביעה. לטענתו, במשך כל השנים לא שילם לו המערער דבר, הגם שהפציר בו לעשות כן במספר הזדמנויות.

2.ביום 2.4.13 נפגשו המשיב והמערער, והמערער חתם על מסמך התחייבות לפיו יתרת חובו למשיב, הן בגין שכה"ט והן בגין הלוואה פרטית, מסתכם בסך כולל של 69,000$ (להלן: "כתב ההתחייבות" - נספח א' לכתב התביעה). לטענת המשיב, סכום שכר הטרחה שהגיע לו היה גבוה בהרבה, אך הוא נעתר להפצרות המערער להפחית את שכר טרחתו נוכח מצבו הקשה של המערער, שלטענתו כשל בעסקים, כפי שהדבר מצויין במפורש בנספח א'.

3.לטענת המשיב, לאחר חתימת נספח א', פרע המערער חלק מהחוב, אך עדיין נותר חייב סך של 57,500$ נכון למועד הגשת התביעה.

4.בית משפט קמא דחה את בקשת הרשות להגן שהגיש המערער, וקבע כי הגנתו של המערער היא הגנה סתמית ולא מפורטת, והינה בגדר "הגנת בדים". בית המשפט ציין כי די בכך שהמערער איחר בהגשת תצהירו, ואף לא הגיש בקשה להארכת מועד כאשר מדובר בתצהיר שאינו מאומת כדין, כדי לדחות את הבקשה, שכן כשמדובר בבר"ל אין אפשרות לקבל הארכת מועד ללא טעם מיוחד. ביהמ"ש הוסיף ובחן את הבקשה לגופה, ומצא כי יש לדחותה גם לגופו של עניין. בית המשפט קבע כי המערער לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, והציג גרסאות סתומות ועמומות. בית המשפט ציין בהחלטתו כי המערער הודה בחקירתו כי בניגוד לטענתו בתצהיר, הוא לא חתם על כתב ההתחייבות עת "עלה על טיסה לחו"ל", אלא יום קודם לכן, ולא פירט את טענתו כי המשיב הטעה אותו עת חתם על כתב ההתחייבות. כך גם לא הייתה בפיו תשובה מניחה את הדעת לאמור במסרונים שהוחלפו בין הצדדים (מוצג 1 לתיק מוצגי המשיב) ובהם הודה המערער בחובו למשיב.

טענות הצדדים בערעור

5.לטענת המערער, שגה בית משפט קמא כשסבר כי לא עומדת לו הגנה, גם אם בדוחק, ושגה כשדחה את בקשת הרשות להגן. לטענתו, כשמדובר ביחסי עו"ד לקוח הנטייה היא ליתן רשות להגן ביתר שאת, גם כאשר מדובר בהגנה דחוקה. לטענתו, כל המסמכים שיכולים לבסס כדבעי את הגנתו מצויים בידי המשיב, אך זה סירב לגלותם. עוד לטענתו, לוקה תביעתו של המשיב שלא הציג כל דרישת תשלום מוקדמת, ולא צירף לתביעתו אסמכתא המפרטת את שעות העבודה בגינן נדרש תשלום שכה"ט. משכך יש לקבוע כי המשיב לא הוכיח את תביעתו. בהקשר זה טוען המערער כי על אף דרישותיו, המשיב מעולם לא הגיש לו דו"ח מסודר בגין שכר הטרחה.

לטענת המערער, בית משפט קמא לא נתן דעתו לטענת הגזל ולטענת ההטעייה והפעלת הלחץ בעקבותיה חתם המערער על הסכם החוב, ולא ייחס חשיבות לחובת תום הלב וחובת הגילוי המוגברים החלים על עו"ד במערכת יחסי עו"ד-לקוח, ולכך שבעת שהחתים המשיב את המערער על כתב ההתחייבות, הוא ניצל את ההיכרות האישית ביניהם ואת חוסר ניסיונו של המערער.