ע"א 44462-01-17

1.עניינו של פסק-דין זה בערער הנדון לפני דן יחיד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם הבכיר אופיר יזקאל) שניתן ביום 7.1.17 בתא"מ 39180-01-15.

2.בפסק הדין שביסוד הערעור נדחתה תובענת המערער שהוגשה בסדר דין מהיר.

3.בתובענה האמורה נטען כי המשיבה גבתה מן המערער חובות ארנונה באורח בלתי חוקי.

4.המערער העמיד תובענתו על סך 50,000 ש"ח, המורכבים מהחזר בסכום מעוגל של 10,000 ש"ח בגין סכומים שנגבו, לטענתו, שלא כדין, מפיצוי בסך 35,000 ש"ח על פגיעה בשמו הטוב ומפיצוי נוסף בסך 5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

5.לאחר שקילת מכלול הטענות הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שימוש בתקנה 460(ב) לתקסד"א.

6.פסק דינו של בית משפט קמא הוא מפורט ומנומק היטב. הוא כולל קביעת ממצאים עובדתיים לגבי השתלשלות העניינים הכרונולוגית והתנהלות הגורמים המעורבים בכל שלב, על יסוד ניתוח חומר הראיות וקביעות מהימנות. בהמשך לכך באות המסקנות המשפטיות הנגזרות מן הממצאים והדין.

7.ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובמיוחד בכאלה המיוסדות על ענייני מהימנות. בהמשך למצוין לעיל, ברי כי אין לחרוג מכך במקרה דנן. כפועל יוצא מכל האמור, אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין שביסוד הערעור, לא נמצאה בו טעות שבחוק והממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית. אמור מעתה, שמתקיימים כל הרכיבים הדרושים לצורך דחיית הערעור תוך שימוש בתקנה הנ"ל.

8.כאמור, הערעור נדחה.

9.לכאורה, בהמשך לדחיית הערעור ולכל שנאמר, לא היה מקום להגשת הערעור וראוי היה לחייב את המערער בתשלום הוצאות בגינו. עם זאת, אין מחלוקת שבאחד משלביה של השתלשלות העניינים נפלה טעות של המשיבה (כשהעניקה למערער אישור שלא היה מקום להעניקו). אופן תיקונה של אותה טעות הוא שהוליד את טרוניותיו של המערער, שהובילו בהמשך להליכים דנן. אכן, המשיבה טוענת כי המערער הוא האחראי לטעות האמורה ולמה שבעקבותיה ויש ממש בטענותיה (כעולה מפסק הדין שביסוד הערעור ומן האמור לעיל). חרף זאת, אני נמנע מלחייב את המערער בתשלום הוצאות בערכאה זו וקובע כי בקשר לערעור דנן ישא כל צד בהוצאותיו.