פריז' ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל

סגן הנשיא זיאד הווארי – אב"ד:

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה רים נדאף) אשר ניתן ביום 27.3.17, במסגרתו קיבל בית המשפט קמא בחלקה את תביעת המערערים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם ע"י המשיבה.

2. ביום 5.2.12 התקשרו המערערים בחוזה חכירה מול המשיבה בקשר למגרש 17 ביבניאל (להלן: "המגרש") וזאת לאחר שזכו במגרש במכרז פומבי שפרסמה המשיבה. כשנה לאחר התקשרות הצדדים, הוגשה לבית משפט זה תביעה ע"י צד שלישי, אשר טען לבעלות במגרש. ביום 27.1.14 נתן כב' השופט אטרש פסק דין בתביעת הצד השלישי, בו קבע כי הזכויות במגרש אכן שייכות לו וחייב את המשיבה לבטל את חוזה החכירה שנחתם עם המערערים. בהמשך, השיבה המשיבה למערערים את הסכום ששילמו במסגרת חוזה החכירה, בתוספת ריבית והצמדה, בסך של 277,010,50 ₪.

3. המערערים הגישו לבית המשפט קמא תביעה נזיקית על סך 1,773,466 שח. בתביעתם פירטו את הנזקים הכספיים שנגרמו להם לטענתם, לרבות סכומים ששילמו למשיבה ולא הושבו להם וכן תשלומים ששילמו לצדדים שלישיים לאחר חתימת חוזה החכירה (כגון תשלומים למודד, למשרד אדריכלים, לעו"ד שייצגם בהליך ועוד). עוד טענו לסכומים שיהיה עליהם להוציא בעתיד נוכח ביטול חוזה החכירה, לרבות הוצאות משפטיות לעו"ד ותשלום שכר טרחתו, תשלום נוסף למשרד האדריכלים ועוד. בנוסף דרשו המערערים פיצוי נוכח הפסד שווי עסקת מגרש במגרש דומה, פיצוי עקב הפרה יסודית של חוזה החכירה, פיצוי עבור שעבוד בית המגורים שלהם לשם נטילת הלוואה לצורך התשלום במסגרת חוזה החכירה וכן פיצוי בעבור עוגמת נפש, הפסד הנאה, הוצאות כלליות ועוד.

4. בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כי מהתרשמותו ממכלול הראיות והעדויות עולה כי המערערים הפריזו מאוד בתיאור נזקיהם. אשר לסכומים שלא הושבו למערערים ע"י המשיבה קיבל בית המשפט קמא את התביעה ופסק למערערים את הפער בין הסכום שנתבע על ידם בראש נזק זה ובין הסכום אותו השיבה להם המשיבה בסך שך 5,652.5 ₪.

בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערים לפיצוי בגין תשלומים ששולמו לצדדים שלישיים לאחר חתימת חוזה החכירה, למעט תשלום על סך 188 ₪ בגין אגרת קבלת מידע. בית המשפט קמא קבע כי המערערים לא הוכיחו את טענותיהם באשר לתשלומים לעו"ד, למודד ולמשרד האדריכלים ואף לא צירפו אסמכתאות או קבלות להוכיח את הסכום ששולם. בנוסף דחה את דרישת המערערים לתשלום בגין מס רכישה ששילמו וזאת לאחר שלא ידעו לומר אם סכום זה הושב להם, כאשר מכל מקום יכולים המערערים לפנות לרשויות המס בבקשה להשבת הסכום לאור ביטול העסקה. לבסוף דחה בית המשפט קמא אף את דרישת המערערים לפיצוי בגין ייצוגם בהליך לפני כב' השופט אטרש, שכן דרישה זו היו צריכים להעלות במסגרת אותו הליך.

בית המשפט קמא דחה את דרישת המערערים לתשלום הוצאות עתידיות לעו"ד מטעמם ומשרד האדריכלים. עוד דחה את דרישת המערערים לפיצוי הפסד שווי מגרש במגרש דומה לאחר שקבע כי המערערים לא הוכיחו זכאות לסכומים אותם דרשו ומכל מקום לא צירפו מסמכים מספקים לתמיכה בטענותיהם. כן דחה בית המשפט קמא את דרישת המערערים לפיצוי עקב הפרה יסודית של חוזה החכירה מאחר ובמסגרת החוזה כלל לא נקבע פיצוי מוסכם למקרה מעין זה.

אשר לפיצויים עבור שעבוד בית המגורים של המערערים לשם נטילת הלוואה, פסק להם בית המשפט קמא בראש נזק זה את דמי הטיפול באשראי, אגרת רישום המשכון והערכת השמאי בלבד, בסך כולל של 1,632 ₪. בית המשפט קמא דחה את טענות המערערים באשר לריבית והצמדה בגין ההלוואה שנטלו למשך 20 שנים וקבע כי משהושבו למערערים הכספים ששילמו במסגרת חוזה החכירה, היה עליהם לכסות את ההלוואה מהסכום שהוחזר אליהם.

לבסוף בחן בית המשפט את כלל טענות המערערים לעניין עוגמת הנפש שנגרמה להם נוכח התנהלות המשיבה וקבע כי שוכנע בנסיבות העניין כי אכן נגרמה למערערים עוגמת נפש רבה לאחר שעמדו בכל תנאי המכרז, נשאו בתשלומים כמתחייב, חתמו על הסכם וחרף זאת נפסק לבסוף כי אדם אחר זכאי להירשם כחוכר לדורת במגרש והעסקה איתם בוטלה. לאחר שבחן את הוראות החוק והפסיקה לעניין פיצוי בגין עוגמת נפש, מצא בית המשפט קמא לפסוק למערערים בגין ראש נזק זה סכום של 50,000 ₪.

לסיכום חייב בית המשפט קמא את המשיבה לשלם למערערים סך של 7,472.5 ₪ בגין יתרת הסכום שעליה להשיב להם וכן סך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש. עוד קבע בית המשפט קמא כי המשיבה תשלם למערערים הוצאו משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק.