שרעבי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בעמ ואח'

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט יהושע רטנר) מיום 21.8.16 בת.א. 4141/07. 

המערערות הגישו נגד המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") תביעה לפסק דין הצהרתי ולצו עשה בקשר עם הליכי הוצל"פ שנקט נגדן הבנק, ואשר במסגרתו ביקש להורות על פינוי המערערות מדירה ברחוב פעמוני הכפר, פרדס חנה, הידועה כחלקה 12/4 בגוש 10074 (להלן "הדירה"), אשר שועבדה על ידן לבנק להבטחת החזר הלוואות שקיבלו מהבנק (האחת על סך 640,000 ₪ והשניה על סך 100,000 ₪ ׂ.

המערערות ביקשו צו הצהרתי לפיו במועד פתיחת תיק ההוצל"פׁ ׁׁׁ(בשנת 2003) , עמדה יתרת הפיגור בהלוואות על סך של 21,6542 ₪ (ולא 47,384 ₪ כפי שנטען על ידי הבנק), וכי פיגור זה לא הצדיק את פתיחת תיק ההוצל"פ ונקיטת הליכי פינוי הדירה ומימושה.

המערערות גם טענו כי שתי ההלוואות ניתנו בריבית משתנה, וכי הבנק חייב אותן בריבית חריגה, מעבר לריבית שהיתה נהגוה בבנק באותה עת. המערערות ביקשו לחייב את הבנק לערוך חישוב מחודש של הריבית, ולעדכן את יתרת הלואות, כאשר לטענתן, חישוב מחודש זה, על פי שיעורים שביקשו לקבוע – יגרום לזיכוי חשבונן.

הראיות נשמעו על ידי כבוד השופטת חנה לפין- הראל, ובסופן היא הורתה על מינוי רו"ח חמוטל כהן, כמומחית מטעם בית המשפט (להלן "המומחית"), לשם בדיקת טענת המערערות כי הבנק (באמצעות כונסי נכסים שמונו לשם מימוש הדירה) לא זיכו את חשבונות ההלוואות בכל הכספים ששילמו. לאחר בחינת המסמכים שהוצעו למומחית על ידי הצדדים, קבעה המומחית כי בשלושה מקרים לא זוכה חשבון המשכנתא כנדרש, בסכום כולל של 9,700 ₪ וכי פרט לכך לא מצאה תשלומים אחרים שבוצעו על ידי המערערות , שלא זוכו בחשבון המשכנתא או נגבו כשכר טירחת כונסי הנכסים.

לאחר הגשת חוות דעת המומחית, הועברה התביעה לכבוד השופט יהושע רטנר, אשר לא שמע ראיות נוספות ודחה את בקשת המערערות להתיר להן לחקור את המומחית (מאחר והבקשה הוגשה באיחור).

בפסק הדין, דחה בימ"ש קמא את התביעה לסעד ההצהרתי, לאחר שקבע כי המערערת הודתה בקיום החוב במועד פתיחת תיק ההוצל"פ (מה עוד שממועד פתיחת התיק, בשנת 2003, הפסיקו המערערות את תשלום החוב לבנק).

באשר לתביעה לצו עשה – בימ"ש קמא דחה חוות דעת שהוגשה מטעם המערערות . כמו כן דחה את כל טענות המערערות בכל הנוגע לחישובי הריבית המשתנה, ריבית הפיגורים, אי כיבוד הוראות קבע ועוד.

בימ"ש קמא קבע כי ממצאי חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט מצביעים על אי אמינות המערערות. כמו כן קבע כי לא מצא בטענות הצדדים עילה מספקת לסטות מחוות דעת המומחית.