קלר נ' צמח

לפניי בקשה מטעם המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 11.3.18. פסק הדין ניתן בתביעה שטרית שהגישה המשיבה נגד המבקשת לביצוע שני שיקים על סך 7,000 ₪ כל אחד שניתנו להבטחת התחייבויותיה של המבקשת בהסכם שכירות. התביעה התקבלה באופן חלקי, והמבקשת חויבה לשלם למשיבה סך של 7,066 ₪ נכון למועד הגשת השיקים לביצוע בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

הבקשה להארכת מועד הוגשה תחילה ללא תצהיר, ולאחר הגשת תצהיר של ב"כ המבקשת בתמיכה לבקשה, היא הועברה לתשובה. בתשובה צוין כי המשיבה מתנגדת לבקשה ופורטו הנימוקים לכך. בעקבות זאת הוגשה תגובת המבקשת לתשובה.

בבקשה נטען כי הסיבה היחידה לכך שהערעור לא הוגש במועד היא פטירת אמו של ב"כ המבקשת ביום 29.3.18. מתצהירו של ב"כ המבקשת עולה כי כמה חודשים לפני מתן פסק הדין חלתה אמו במחלה קשה, ובמרץ 2018 חלה החמרה רצינית והתדרדרות במצבה הבריאותי. ב"כ המבקשת אישר כי צפה בפסק הדין בסמוך למועד פרסומו, אך הצהיר כי כיוון שהיה מרוכז באופן מוחלט במצב בריאותה של אמו שהיה קריטי באותם ימים, שכח לספר למבקשת על מתן פסק הדין, ועשה זאת למיטב זכרונו כמה שבועות לאחר מכן. כמו-כן הצהיר כי רק ימים ספורים לפני הגשת הבקשה הזדמן לו להתעמק כראוי בתוכן פסק הדין ולבחון את הסיכויים לערער עליו. בבקשה התייחס ב"כ המבקשת בהרחבה לסיכויי הערעור וטען כי הם גבוהים.

בתשובה לבקשה נטען בין היתר כי הבקשה אינה רק קנטרנית וחסרת כל בסיס, אלא שיש בה ניסיון להטעות את בית המשפט, שכן ב"כ המבקשת לא ציין שבמהלך הליך שנוהל בין הצדדים בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, הושגה ביניהם ביום 24.6.18 הסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין שלפיה "אנו מסכימים שתביעה זו והפיצוי שייפסק בתיק זה הוא לסיום מלא וסופי של טענות מי מהצדדים בהקשר לתקופת השכירות". בהקשר זה נטען כי הסכמה זו מהווה מעשה בית דין ומונעת מהמבקשת להגיש כל הליך נגד המשיבה שעניינו הסכם השכירות בין הצדדים. עוד נטען כי כאשר פנה ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה כדי לבקש את הסכמתו למתן ארכה להגשת ערעור, ציין ב"כ המשיבה כי קיימת הסכמה בין הצדדים כאמור שהושגה כמה שעות קודם לכן. עוד נטען כי הבקשה הוגשה באיחור רב, הטעם היחיד שהוצג לאיחור אינו מהווה טעם מיוחד כדרישת התקנות והפסיקה וסיכויי הערעור קלושים.

בתגובה לתשובה נטען בין היתר כי הסכמת הצדדים בבית המשפט לתביעות קטנות התייחסה אך ורק לטענות הצדדים שהוצגו לבית המשפט באותה תביעה, וחזקה שאם הסכמתם הייתה מתייחסת גם לתביעות עתידיות, הדבר היה בא לידי ביטוי מפורש בנוסח ההסכמה. כמו-כן נטען כי ודאי שאותה הסכמה אינה מתייחסת לערעור על פסק דין שהוא לטענת ב"כ המבקשת שגוי מיסודו. בהמשך חזר ב"כ המבקשת על טענותיו בבקשה להארכת מועד והתייחס לטענות שהועלו בתשובת המשיבה בעניין סיכויי הערעור.

דיון

מנוסח הסכמת הצדדים מיום 24.6.18 שצוטטה לעיל עולה כי הוסכם שהפיצוי שייפסק הוא לסיום מלא וסופי של כל טענות הצדדים בקשר לתקופת השכירות ולא רק של הטענות שהועלו בבית המשפט לתביעות קטנות. אין לקבל את טענתו של ב"כ המבקשת שלפיה ההסכמה אינה מתייחסת להליכים עתידיים, שכן כל מטרתה של ההסכמה הייתה למנוע הליכים נוספים בין הצדדים בכל הנוגע לטענותיהם בעניין תקופת השכירות. הסכמת הצדדים הושגה כשלושה וחצי חודשים לאחר מתן פסק הדין וכחודשיים וחצי לאחר שנודע למבקשת על פסק הדין, אך למרות זאת, הסכמת הצדדים לא הייתה מסויגת כלל ולא צוין בה כי המבקשת שומרת על זכותה להגיש ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה השטרית.