מוגרבי ואח' נ' בנק הדואר - רשות הדואר בישראל

1.בפנינו ערעור שהוגש על ידי מר רבחי מוגרבי וגב' מרים מוגרבי (להלן: "המערערים") על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ. קלפנר נבון) בת"א 2096-01-15 מיום 20/04/17 במסגרתו נדחתה תביעת המערערים כנגד בנק הדואר-רשות הדואר בישראל (להלן: "המשיב") להשבת כספים שנגנבו מחשבונם שנוהל על ידי המשיב ולפיצוי בגין נזקים, הפסדים ועוגמת נפש שנגרמו להם בסך כולל של 800,000 ₪.

2.הערעור מופנה גם כנגד החלטת בית משפט קמא מיום 06/04/17 במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לצרף ראייה נוספת מטעמם – פסק דין מרשיע מיום 09/01/17, גזר דין וכתב אישום אשר הוגש כנגד מר באקר חאג' יחיא, אשר שימש בזמנים הרלבנטיים כפקיד בנק אצל המשיב וטיפל בחשבונם של המערערים ואשר הורשע על פי הודאתו כאמור לאחר שבית משפט קמא השלים את שמיעת הראיות , אך בטרם נתן את פסק הדין.

תמצית התשתית העובדתית הרלבנטית וטענות הצדדים בפני בית משפט קמא

3.המערערים הינם בני זוג תושבי העיר טייבה, אשר פתחו ביום 23/06/03 חשבון עו"ש בסניף המשיב בטייבה לצורך הפקדת כספים לחיסכון. במעמד פתיחת החשבון ובהתאם לתנאי ההסכם עם המשיב, הורשו המערערים למשוך כספים מהחשבון עד לסכום יתרת הזכות בחשבון. לטענתם נמסרו על ידם במעמד פתיחת החשבון דוגמאות חתימותיהם והפרטים הנדרשים לצורך אימות החתימות.

4.המערערים טענו, כי עד לסוף שנת 2008 כמעט ולא בוצעו על ידם משיכות מהחשבון מאחר וכוונתם הייתה לחסוך את הכספים המופקדים לצורך קניית דירות. לטענתם בחודש 9/08, לאחר שהצטבר בחשבונם סך של כ- 230,000 ₪ הם ניהלו באמצעות נציג מטעמם מר עאיד עאסי (אבו נסרי) משא ומתן עם נציגי חברת "אחים אבו עיאש בע"מ", לרכישת 6 דירות מגורים להם ולבני משפחתם בפרויקט מגורים בטייבה.

5.במסגרת תביעתם טענו המערערים, כי בסוף חודש 9/08 ובהתאם לתנאי הרכישה, הם החלו לבצע תשלומים למוכרת, מכספים שמשכו מעת לעת מחשבונם בתקופה שמחודש 9/08 ועד סוף חודש 11/08. לטענתם ביום 30/11/08, וכאשר פנתה המערערת לסניף לצורך ביצוע משיכה בסך של 100,000 ₪, התגלה לה להפתעתה כי בחשבון נותרה יתרת זכות של כ- 67,000 ₪ בלבד, סכום נמוך משמעותית ממה שהיה אמור להיות מופקד בחשבון באותה העת. המערערת הודיעה על כך למערער והוחלט שלא לבצע משיכה באותו היום, עד לבירור העניין מול המשיב.

6.המערערים הוסיפו וטענו, כי לאחר מספר ימים פנו הם אל מנהל סניף המשיב לצורך בירור הנושא ואז לטענתם התגלה להם, כי לאחר שיצאה המערערת מסניף הבנק ביום 30/11/08 בוצעה באותו היום משיכה מחשבונם בסך 50,000 ₪, על ידי אי מי וזאת ללא ידיעתם ואישורם של המערערים. לטענת המערערים מנהל הסניף הבטיח להם לבדוק את הנושא וסוכם, כי המערערים לא יבצעו משיכות מהחשבון עד לסיום הבדיקה.

7.המערערים טענו, כי במסגרת בדיקות נוספות שערכו, התגלה להם כי היו משיכות נוספות בעבר שבוצעו ללא ידיעתם ואישורם בסך של כ-170,000 ₪ נוספים. לטענתם, כתוצאה מהמשיכות האמורות הם לא עמדו בהתחייבותם כלפי המוכרת לצורך קניית הדירות, דבר אשר גרם להם נזק בלתי הפיך. חיזוק לגרסתם מוצאים המערערים בכך שלטענתם ביום 30/01/09 בוצעה משיכה מחשבונם בסך של 1,000 ₪, אז הזדרז המשיב לפעול לחסימת החשבון למשיכות החל מיום 01/02/09. לטענת המערערים בחודש 3/09 הודיע המשיב למערערים כי הוא פועל לסגירת חשבונם ופתיחת חשבון אחר, וכי תלונתם על משיכות שלא כדין מחשבונם הועברה לטיפול קצין הביטחון של הבנק. תלונה הוגשה למשטרת ישראל, והתיק הועבר לפרקליטות, לצורך הגשת כתב אישום נגד פקיד המשיב המעורב במעשה המרמה.

8.לטענת המערערים, סירובו של המשיב למסור להם את טפסי המשיכה בטענה כי אלה לא נשמרו גרם להם נזק ראייתי. לטענת המערערים היה על המשיב להשיב להם את כל הכספים שנמשכו מחשבונם שלא כדין, וזאת החל מיום 23/06/03 ועד למועד סגירת החשבון בחודש 3/09, וכן לפצות אותם בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו להם.