סע"ש 40323-03-14

האם פיטוריה של התובעת היו מחמת הריונה ובניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 (להלן – חוק השוויון) או שמא על רקע אי שביעות רצון מתפקודה?

זו השאלה שבה נדרשים אנו להכריע, במסגרת תביעה שהגישה התובעת לתשלום פיצויים לא ממוניים לפי חוק השוויון, בגין עוגמת נפש ובגין הפרת הסכם העבודה בסך כולל של 97,000 ש"ח.

רקע כללי

1.הנתבעת הינה רשת לשיווק מזון ללקוחות קמעוניים המפעילה סניפים שונים ברחבי הארץ. התובעת החלה לעבוד בנבעת, בתחילה באמצעות חברת כוח אדם, על פי הודעה בדבר תנאי עבודה שבה נכתב כי היא תועסק "בכל תפקיד אשר יקבע מעת על ידי המנהל על צרכי העבודה" וכי עם תחילת עבודתה היא תעבוד בתפקיד קלדנית.

2.מהראיות עולה כי עיקר עבודתה של התובעת היה ביצוע עבודות פקידותיות שונות, כאשר מעת לעת היא נדרשה גם לעבוד כקופאית, לעיתים על פי בקשתה. כן עולה, כי לאור עיסוקה של הנתבעת כרשת למכירת מזון לצרכנים היא דרשה מהעובדים לגלות גמישות בביצוע המטלות ולסייע מעת לעת בעבודה על יד הקופה בעתות לחץ.

3.בחודש באוקטובר 2013 - עוד בתקופת העסקתה של התובעת על ידי חברת כוח האדם (שהסתיימה בסוף חודש נובמבר 2013) - נודע לתובעת על כך שהיא בהיריון, כאשר סמוך לאחר מכן היא שיתפה בכך את אחד המנהלים בנתבעת בסניף ברח' דיזינגוף שבו עבדה אותה עת.

4.לאחר הדברים הללו וללא כל קשר להריונה נוידה התובעת ביום 20.1013 מסניף הנתבעת ברח' דיזינגוף לסניף הנתבעת ברחוב בן יהודה ולאחר מכן, ביום 11.12.13 נקלטה להעסקה ישירה אצל הנתבעת. זאת בעת שהנתבעת הייתה מודעת לכך שהתובעת בהריון.

5.מן הראיות עולה כי כבר בעת קבלתה להעסקה ישירה בנתבעת היה ידוע לנתבעת על כשלים בתפקודה של התובעת שהיו קשורים בעיקר לאי עמידה בלוחות זמנים בביצוע המטלות המגוונות שהוטלו עליה לרבות, טיפול בתעודות מלאי , ביצוע עבודות פריטה של כסף קטן בבנקים על מנת לאפשר פעילות תקינה שלל הקופה, ביצוע עבודות שילוט בסניף ומעקב אחר דוחות נוכחות של העובדים. זאת באופן שאף הצריך גיוס עובדים אחרים לתגבורת על מנת שיבצעו את עבודתה של התובעת. התובעת לא הכחישה ואף הודתה בכך שהיה חוסר שביעות רצון מתפקודה ובעיקר מרמת ההספק שלה אולם היא זקפה זאת לדרישה שהופנתה אליה לעבוד מעת לעת ליד הקופה.

6.בימים 24-28.12.13 נעדרה התובעת מהעבודה עקב מצבה הבריאותי שאותו קשרה לעבודתה כקופאית.

7.ביום 29.12.13, לאחר שהתובעת חזרה מחופשת מחלה (בתקופה 24-28.13) היא פנתה לממונה עליה בסניף בן יהודה מר שרבצקיי, בבקשה שלא לשבצה עוד כקופאית במשך יום עבודה מלא בשל סיבות בריאותיות. התובעת לא תמכה בקשה זו במסמך רפואי. אי לכך, מר שרבצקיי ביקש מן התובעת להמציא לידיו אישור של רופא תעסוקתי בעניין זה. יחד עם זאת, לאור פנייתה של התובעת כאמור ועד טרם שהמציאה אישור רפואי כנדרש פעל מר שרבצקיי על מנת להקל עליה כך שהיא לא תידרש להרים חפצים העשויים להכביד עליה, הן במסגרת עבודתה הפקידותית והן במסגרת עבודתה כקופאית.

8.זמן מה לאחר מכן, ביום 7.1.14, קיבלה התובעת זימון לשימוע מטעמים של "אי התאמה לתפקיד".

9.ביום 12.1.14 התקיים השימוע שבמסגרתו שטח מר שרבצקיי בפני התובעת את הטענות שבעטיין הוא שוקל להפסיק את עבודתה. טענות אשר עלו בקנה אחד עם אלה שהועלו כלפי התובעת בעבר ועם הטענות שהועלו על ידי הנתבעת בבית הדין. במהלך ישיבת השימוע התובעת הודתה בכך שאכן הצטברו מסמכים שלא טופלו על ידה אך תלתה זאת בהיעדרותה מפאת מחלה ובנוסף, הביעה אי הסכמה כללית ולא מפורטת,, באשר ליתר הטענות שהעלו כלפיה.

10.לאחר שיחת השימוע, ביום 15.1.14 המציאה התובעת למר שרבצקיי המלצה מרופא תעסוקתי שבה נכתב, בצורה לקונית, כי התובעת "כשירה לעבודתה כקלדנית. יש להימנע מעבודה כקופאית הכרוכה בהרמת משקל ועבודה אינטנסיבית".

11.ביום 16.1.14 מסר מר שרבצקיי לתובעת מכתב פיטורים שבו הודע לה על פיטוריה, בתוקף מיום 22.1.14.

טענות הצדדים

12.התובעת טענה כאמור כי היא פוטרה על רקע הריונה, זמן קצר לאחר שהתקבלה להעסקה ישירה בנתבעת וכי לו היה תפקודה כושל כנטען הרי שהיא לא הייתה מקבלת כלל לעבודה בהעסקה ישירה. כן נטען כי התובעת ביצעה עבודתה נאמנה וכי הסיבה היחידה לכך שהיא לא ביצעה חלק מהמשימות שהוטלו עליה נבעה מהעובדה שהנתבעת הטילה עליה עבודות נוספות כקופאית כדי להצדיק את הפיטורים. בנוסף נטען כי ההחלטה לפטר את התובעת התקבלה רק לאחר שהיא ביקשה שלא לעבוד כקופאית, עקב מצבה הבריאותי, שנבע מההיריון. דבר המהווה כשלעצמו אפליה על רקע היריון.